מקום 20
Arctic Monkeys - Why'd You Only Call Me When You're High?
http://www.youtube.com/watch?v=6366dxFf-Os
מעריצי הרוק יכלו לנשום לרווחה ב-2005, כשאלבום הבכורה של ארקטיק מאנקיז הסתער על העולם, משום שזה היה אלבום שהוא פשוט הצהרה - גם אם הוא לא התכוון לכך - הצהרה שאומרת שהרוק חזר.
מבחינתי מדובר באחד מאלבומי הבכורה הכי טובים של כל הזמנים - אנרגיה צעירה, פאנקיסטית ומשוחררת בשילוב עם מילים שנונות ומתוחכמות, שמוכיחות כישרון כתיבה פנומנלי של אלכס טרנר הכה-צעיר, ונגינה אדירה שבועטת לך בראש, וגורמת לך להעריץ את האדמה שהמתופף שלהם דורך עליה.
אחר כך הגיע אלבום שני קצת פחות מוצלח, אלבום שלישי שלקח אותם לכיוון אחר לגמרי ואלבום רביעי שבו הם פתאום הפכו לאואזיס. הכישרון נשאר, אבל הכיוון השתנה בכל פעם.
AM, האלבום החמישי של המאנקיז, היה מבחינתי אכזבה. אחרי שלושה סינגלים נפלאים, ציפיתי לאלבום מגובש ומהודק ברוח פופית יותר, תוך כדי שהם לא משאירים לגמרי את העבר הבועט שלהם מאחור (R U MIne רמז על כך).
אבל במקום זה קיבלנו אלבום גלגל"צי, עם סאונד גרוע, הפקות חסרות השראה, שירים עייפים שנשמעים כאילו מנסים לשחזר אחד את השני והיו צריכים להישאר כולם על רצפת אולפן חדר ההקלטות, רצף בנאלי של וואנאבי-להיטי רדיו לעוסים.
ועדיין - כבר אמרתי את זה - לא יכול להיות שגם אלבום גרוע, אם הוא של גאון מוזיקלי, לא יכיל בתוכו לפחות שיר אחד אדיר. באלבום הזה היו שלושה כאלה.
אם אלבום הבכורה של המאנקיז החזיר את הכבוד האבוד לרוק, אז "למה את מתקשרת אלי רק כשאת מסטולה?" מחזיר את הכבוד האבוד לפופ.
ב-2013 אלכס טרנר החליט שהוא רוצה להזכיר לכל העולם איך בריטים כותבים להיטי פופ אלמותיים, והוא כמובן הצליח במשימה הזאת.
והקליפ נהדר.
