קיצוניות לצד השני
שם (כמו גם בהישרדות האמריקאית) יש החלטה שבכל פרק תהיה הדחה ולכן הקצב הרבה יותר מהיר.
יכול להיות שזה קשור לאילוצי זמן שיש לרשתות עבור כל עונה או סיבות אחרות, אין לי מושג.
יש כאלה שזה מהיר מדי עבורם, מה שבטוח, שהגרסה הישראלית איטית מדי ונמרחת בלי סוף ללא הצדקה.
אין שום בעיה שיהיו מלא פרקים, זה יכול להיות מאד כיף, אם יהיה בהם תוכן מעניין ולא את אותו משפט בעשר וריאציות והסברים ברמה של גן - רון שחר אמר שצריך להגיע לויטרבו, אז הבנו שצריך להגיע לויטרבו. וואו, גאונים!
הגרסה האמריקאית גם מדגישה הרבה יותר את התחרות - הרבה יותר ברור מה ההפרש בין הזוגות, בכל הזנקה מראים בדיוק מה הפרש הזמנים בין הזוגות, אם מגיעים יחד לשטיח אז מראים את זה, אם רצים כתף לכתף מראים את זה, אבל לא מנסים ליצור מתח מלאכותי כשבפועל המרחק בין הזוגות הוא קילומטרים, מה שמאד נפוץ בגרסה הישראלית.
אני עדיין זוכר סיום לג בסכר הובר ליד לאס וגאס (בעונה שזכה הזוג הדביק, סליחה על שיכחת השמות...), כשכל הזמן הראו שהזוגות ממש שניות זה מזה ואז זוג אחד מצולם על השטיח באור יום מלא וזוג שני אחרי רדת החשיכה - ממש הפרש של שניות. כמובן שאחר כך תירצו את זה בכל מיני תירוצים לא ממש משכנעים.
אצלינו זה הרבה פחות תחרות והרבה יותר תכנית בידור, לכן יש אינסוף טסטות וכשלזוגות אין משהו מצחיק להגיד, אז הם מקשקשים סתם או מנסים להצחיק בכל מחיר.