אני זוכרת את היום שקראתי והגבתי בפוסט ההוא...
היה כואב ומשחרר ומחרמן
 
עד היום כשזה קורה אני מופתעת בכל פעם מחדש.
מהעצמה, ההשפלה וההשפעה של זה עליי.
איך בבת אחת הכל מסתדר במקום הנכון ואני מוצאת את השקט שלי מבפנים, באיפוק
אקט מכניע, מדליק, משפיל.
יוצר קשת של תחושות שמעבירות למוד נשלט.
מבחינתי חלק בלתי נפרד מסשן.
לא רואה סשן בלי סטירות.
ותמיד אומרת, ההתאהבות שלי בבדסמ הייתה מהסטירה הראשונה.