אבל גם בהתמכרות יש רמות ושלבים
וכמו בכל התמכרות אחרת ,
יש שלב שבו מבינים (המכור או סביבתו) שמשהו פה חצה גבול , שאין ברירה,צריך לעצור והולכים לגמילה.
 
אם מישהו יבזבז את כל המשכורת שלו על סיגריות, ולא יישאר לו כסף לסופר,לחשבונות,לדלק,להגיינה.... גם פה אפשר לאפשר את זה בטענה של זה התמכרות ואין ברירה כי זה ישפיע לו על המצב רוח והעצבים?
או שמבינים שחייבים לעצור פה , כי יש דברים שהם מעל לעובדה שקשה למישהו ולא לעשן.
 
אם אתה מכור למשהו אבל מצליח להמשיך לחיות חיים תקינים ולא להחסיר מעצמך בסיס של התקיימות , זה משהו אחד.
ברגע שזה נוגס לך בחלקים שהם צרכים בסיסיים ...פה זה המקום לעשות חושבים עד היכן ההצדקה של הכל לגיטימי כי זה קשה וזה עושה עצבים.