לילה טוב
אז ראיתי עכשיו את הפרק...
אהבתי ואפילו מאוד. נראה שעלו פה על דרך המלך...לא לדחוף לנו לעין עומס יותר של דייר מסויים ולהזכיר לנו שיש כמה קווי עלילה בבית ולא אחד. וכהמשך לפרק הקודם, חוץ מכמה סצינות חתוכות, כי אי אפשר לגמריי בלי, סה"כ הרגשתי שהפרק מייצג בצורה הגיונית את אירועי הבית.
 
אהבתי גם שבפרק הזה הצלחתי להתחבר ולהתרגש מהרבה דיירים, גם אלה שאני לא בהכרח מחבבת הצליחו להזיז בי משהו ולגרום לי להבין אותם ולהיות אמפתית אליהם לרגע.
 
נתחיל מהמשימה...אהבתי מאוד , זה מצולם מדהים, התרגשתי ביחד איתם ופחדתי ביחד איתם מהגובה ומהנוף. מהמשימות שבלייב לא מבינים אפילו ברבע את היופי וההתרגשות בהם.
אהבתי שכל דייר מתמודד ומגיב בדרכו הייחודית...תמי והבכי, מגי שועטת קדימה כמו לביאה אפילו שהיא רועדת ומשקשקת מפחד, מריה שרה לעצמה כדי להתמודד עם הרגע, ישראל עושה הכל בחיוך ובנונשנטיות כאילו קטן עליו, סימה למרות הפחד הולכת וגאה בעצמה, אליאב שנהנה מהחוויה , תומר שאומר תודה על הרגע שחווה.
רק למה אורלי צריכה לצעוק תורידו אותי כל כך הרבה פעמים עד שמישהו סוף סוף מוריד אותה?
כל החלק שהם היו באוויר היה מדהים בעיניי, נראה מעולה והיה אחלה טלוויזיה, מרגש ,מצחיק, מלחיץ.
 
ללא ספק זה היה פרק של תומר. אולי לא רק שלו אבל בהחלט הביא לנו אותו על מגש. אני חושבת על הריב הראשון שאני זוכרת ממנו עם ה"לירז קיללה אותי"...כמה חשבתי אז שהוא טמבל עם תעודות,חסר רגישות שחושב שהוא הסמנכל של כולם ובשם הסדר והתקציב יכול להעליב אנשים.
כמה תומר השתנה מאז בעיניי...כן הוא עדיין אומר דברים לא לעניין, מעליב, לא מודע למה שיוצא לו מהפה שיכול לפגוע. במידה מסויימת הוא אימפולסיבי כמו תמי...פשוט אומר ורק אחר כך חושב.
אבל היה הבדל מהותי הפעם, הוא הבין מיד מה עשה, הוא לא התגונן והחל להצדיק עצמו, מיד קלט שהוא פגע והרגיש רע .
אני חושבת שלירז צדקה בתגובתה , כי המעשה נועד לבייש אותה והיא הייתה צריכה לשים לו סטופ ולהעיף אותו ממנה. ואולי לא הייתה צריכה לסלוח לו ישר... אבל למרות שתומר התנהג לא לעניין, החרטה שלו שאחריי...הבכי, ההלקאה העצמית הזאת. אהיה קיטשית ואומר שניכר שתומר עובר פה תהליך.
הוא מקבל תגובות שלא היה כנראה רגיל לקבל בחוץ, פעם ראשונה הוא רואה מה קורה לבן אדם שהוא נזף או העליב לפני רגע. הוא מתחיל להבין שיש השלכות לאמירות, נשבר לו הלב שעל כתפיו הוא פגע במישהי ככה.
 
חלק נוסף שאהבתי אצל תומר זה ההרגשה של הבדידות אחרי המשימה, שלא בחרו אותו, ההבנה שהוא סה"כ לבדו בבית הזה.
בקיצור, תומר ריגש אותי מאוד הפרק, מרגישה שהוא דמות אותנטית, אדם שלומד מהחוויה הזאת ,שעושה התבוננות עצמית , שיש בו תזוזה מסויימת בניגוד להרבה שתקועים במקום ,מחבבת אותו יותר ויותר.
 
זה לא שעכשיו אני משנה את דעתי על מגי, חוסר החיבה נשאר בעינו אבל עליי לציין, הצלחתי קצת להיות עצובה ביחד איתה הפרק....
נכון נכון, היא הביאה על עצמה את הכל, את הפרידה,את העליהום, את הביקורת...אבל למרות כל הידיעה הזאת הרגשתי שאני מסתכלת היום על בחורה שנסחפה במלכודת של עצמה ולא מצליחה לצאת מזה. היא כבר מכורה לישראל ולעיסוק בו, גם אם תרצה להרפות היא לא תצליח , זה כבר שם וזה יישאר החוויה שלה כל עוד היא בבית הזה. את השיא שלה בבית הזה היא כבר עברה .
 
תמי תמי תמי. מה עוד אני יכולה להגיד, כל פרק אוהבת יותר את הבחורה הזאת. הבכי, הדרמה, הילדותיות, הקנאה, המצב רוח הקופצני...היא מספקת בעיני על המסך כל כך הרבה סוגי רגש , כל כך הרבה גוונים וצורות..ופעם היא הורסת מצחוק ופעם היא מוגזמת בטירוף,ופעם היא ילדותית כל כך ופעם פשוט בא לי לבוא ולחבק אותה ולהגיד שיהיה בסדר.
הבחורה הזאת כל כך הולכת לזכות במשחק הזה .
 
מילה אחרונה על סימה, אני כל כך נהנית מהצד הביצ'י שלה....מצפה לקונפליקטים העתידיים שלה עם לירז.