אממ אז אני אהיה כנה, את מכירה אותי
לצערי הרב, עברתי לא מעט פרידות מאנשים חולי סרטן, ויש לי גם בת
דודה קטנטנה שבגיל 10 חטפה לוקמיה, וברוך השם היום היא כבר בסדר, כך
שאני מכיר את זה מקרוב מאוד לצערי.
אני אהיה כנה מרי, ואת יכולה לקבל את התשובה, וכמובן גם שלא. ברוך השם אני
מכיר בני אדם, ואם את חושבת שהחברים שלך, לא הלכו אח"כ, אחרי הטיפולים שלך
וראו אותך במצב כל כך בעייתי ואמרו 'רחמים עליה', 'היא ממש מסכנה', אז אני חושב
שאת טועה, זה משהו טבוע בנו כבני אדם, זה מגיע ממקום אמיתי ולא צבוע.
דווקא מהמקום הבעייתי הזה שנקרא רחמים, אם היית קרוב לבן אדם, אתה מרגיש
קרוב יותר אליו, כי אתה מרגיש באמת מה עובר עליו, מרחמים זה יכול לעבור
לאמפתיה, ואפילו לאהבה.
למה אני לא הולך ומתנדב? הולך ותורם? אומנם אני אדם צעיר, אבל בהחלט מנסה
להעסיק אותי בסביבה שאני יכול להבין ולראות מה קורה סביבי, ולא להיות עסוק
בתחת של עצמי, ואני יודע ורואה בדיוק את המבטים, וההבעות המרחמות כך או כך.
ואני יאמר שוב - אני לא מבין מה הבעיה כאן? זה לא שמסתכלים עלייך בצורה
מזלזלת, זה לא ששופטים אותך, זה לא שמרכלים עלייך אלא פשוט מבינים את
הסיטואציה תחילה, לאחר מכן גם השלב הרגשי, ואז אתה מבין יותר ויותר לעומק
את הגודל של זה.
 
איך שאני רואה את זה, אתם לוקחים את הרחמים לכיוון 'אני מסכן', ממש לא.
להפך, צריך לקבל עזרה מאנשים, וצריך להיות פתוח לאנשים, בדיוק כמו שאנחנו
כאן בפורום, אם עכשיו בן אדם נקלע למצב כלכלי קשה, בואי ניקח סתם את
אלאור עזריה, ואין להם כסף ושיט להורים, מה עם ישראל אמר? רחמים עליו,
בואו נעזור להם ומשם והלאה העם גם הכיל והבין יותר את הבעיה ואת הסיטואציה,
אבל בסדר כך אני מרגיש, ואני כן יאמר לך בפה מלא מרי, שלעולם אל תרגישי
שרחמים זה באים ממקום רע ומסכן, להפך זה רק מראה שאלה שלצדך הם באמת
שם ממקום כנה ולא ממקום צבוע ומגעיל, אבל ברוך השם את מספיק בוגרת
כדי להחליט בעצמך
