אומן... אומן... אתם עוד תשלמו לי על הסיפורים שאני מספרת לכם
אגב, זה סיפור שכבר סיפרתי פה פעם....
בשנים 1994-5 בני חי שנה בסין.
נסע באמצע לימודי משפטים, אבל אחרי תואר ראשון במדעי המזרח הרחוק מגמת סין, וחשב שהכי טוב "לשפשף את השפה זה לגור שם.
עבודתו היתה נהדרת. אבטחה.
בימי ה' היה מקבל טיסה שהגיעה מנתב"ג, ובמוצ"ש היה מעלה נוסעים בחזרה לנתב"ג.
אז היתה טיסה אחת מישראל לסין. אל על, כמובן,
כל השבוע היו פנויים הוא וכלתי ללימודים, טיולים וכו'...
א ב ל, לקראת הימים הנוראים, באל על היו עושים "גיוסים" והיו לוקחים את כל אלה, שכל השבוע לא עושים כלום, לנתב"ג, לאבטח טיסות לאומן.
וכאן מתחיל סיפורנו....
בא לפניו איש, סביבות גיל 40, לבוש חליפה כהה, זקן עבות, קצת כרס. בהחלט
חסיד מכובד.
בני מבקש "דרכון בבקשה, אדוני"
האיש מגיש את דרכונו...
בני מסתכל, משווה את הפנים לתמונה, את התמונה לפנים , ורואה שבתמונה פרצוף מגולח, עם צלקת אל קאפונה לאורך הלחי. וגם יותר צעיר.
אומר לו בני: "אדוני, התמונה כל כך שונה ממה שאתה נראה עכשיו..."
והאיש אומר לו "כן, התמונה מהתקופה
לפני שראיתי את האור".
שואל בני: "
ואיפה היה אדוני לפני שראה את האור ?" (הכל בשיא הנימוס, אדוני, אדוני...)
והוא ענה "בכלא באר סשסשבע".
1994-95. זה לא מהיום.