לגבי מריה לעולם לא נדע איך היא הייתה מתפתחת במשחק
אילמלא רועי נדבק אליה כמו צל במקרה הטוב וכמו עלוקה במקרה הרע.
נכון, זה היה יחס הדדי. כמו שאומרים, יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק.
ומאחר ומריה הייתה צמאה לחברה, ליחס אנושי, היה לה רצון עז להשתלב ולא ידעה איך, היא נתלתה ברועי כמו בענף אילן והוא ניצל זאת. התאהב בה או לא התאהב בה
הוא עשה מזה מטעמים, סיפר לכל מי שמוכן לשמוע, ואחר כך סיפר גם לה והיא מתוך הכרת תודה על היחס ועל האהדה שהוא נותן לה, היא פירשה את עצמה כאילו והיא התאהבה גם ומיהרה להתוודות בפניו וכך ראינו איזה רומיאו ויוליה
באהבה בלתי אפשרית כשהם שניהם משחקים בנדמה לי עד שכאשר הוא רצה יותר (זוכרים את הלילה ההוא שכל הפורום הזדעזע?) היא פתאום הבינה שהיא
לא מאוהבת בו ולא נעליים. אם אהבה אותו הייתה מתמסרת בקלות. היא הבינה
שטעתה אבל מצד שני לא רצתה לפגוע ברגשותיו ולא רצתה לאבד חבר. בסופו
של דבר, זה נכון שהוא נתן לה במה גדולה והיא נתנה לו את האמפי פארק.
וככה הם הזינו זה את זה ולנו הם זיינו את השכל וסליחה על הביטוי, אבל הם מבחינתי היו הזוג עם השיחות הליליות הכי מאוסות אבר. הם הקיאו שוב ושוב את אותם המילים ואותן השיחות ואותם המשפטים ומרטו את העצבים לצופים וגם לדיירי הבית.
דיירי הבית החדשים דיברו איתם לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש. אמרו להם איך זה נראה בחוץ. נתנו להם להבין שזה לא נראה טוב, ובכל זאת הם המשיכו. מסיבות כאלה ואחרות שניהם לא הודחו והמשיכו במשחק כי בהצבעות חינם, לאנשים היה חשוב להדיח אחרים. כי לכל אחד ולכל מתמודד הכי טוב להגיע לגמר עם רועי ומריה, מקומות 4 ו-5 קלאסיים. למה הם צריכים מתמודדים חזקים בגמר? הכי טוב זה לקחת את החלב ואת הדבש ולא את הבשר.
אבל, תנסו רגע לחשוב, אולי היינו מגלים מריה אחרת?
אולי הייתה מתפתחת אחרת אם היא לא הייתה נתלית אך ורק ברועי?
איך נדע? לא נדע. לי חבל שהכרתי רק קצת ממריה וזה היה בעיקר רק סיפורי אימא, בית ספר, צבא, וכמה רע היה לה ובעיקר ובעיקר נתנה לרועי לנפח לנו את המוח עם הברברת הבלתי נלאית שלו.
במאמר מוסגר, לאף אחד בעונה הזאת לא מגיע להיות בגמר, אבל אם כבר,
כתבתי לפני שבוע פוסט בעניין.
ישראל, אליאב, מירב, אביבית ומריה. זה הרע במיעוטו.