אז אחרי שעשו לסימה קבורת חמור
אתם מבינים שבעצם נתנו את הסיפור שלה למירב? מה זה נתנו. גזלו , בזזו, והעניקו למירב במתנה את הכתר מכיתה ו׳.
מירב, שרועי עוז נדלק עליה מהשניה שהתיישב בכסא האחות, כשעוד היתה מבחינתי סתם נציגת ״אמהות מתאפרות ביחד״ בבית האח, ולא הבנתי על מה ולמה היא מקבלת כל פרק דקות ארוכות וחשובות בחדר האח. זאתי בעצם הבחורה שהולכת לתת קונטרה בגמר לאחד מה״גברים״ הפייבוריטים.
כל הסימאיות האופטימיות כאן, חברותיי לתמיכה בה, שסברו שמעז (י)יצא מתוק, שהנה מתוך הבידוד הקשה בבית ולמרות פרק נוראי אחד בשבוע שעבר שמבחינתי היווה רצח, היא תצמח ותתוגמל ותהפוך לפייבוריטית מפתיעה שתגיע לגמר כי גם הוציאה את הקישקס מול כל הצבועים והטמבלים, וגם עשתה לנו טלוויזיה טובה.
אבל לא. כמו בחיים שלה, לפחות אלה שבבית האח, וגם מבחינת ההפקה - היא מבוטלת, לא נספרת, מושתקת. עשתה לכולנו מופע אימים ועכשיו שלום ובלי אריוודרצ׳י.
ומנגד, כמו בחיים שלה, לפחות אלה שבבית האח, וגם מבחינת ההפקה - מירב זוכה להיות ה״מחוזרת״, האהודה, זו שסולחים לה על מופעי האימה של שליטת בית הכלא ועדיין רוצים בחברתה, בסליחתה, באישורה, בעצם קיומה.
מירב פשוט לקחה וקיבלה את התפקיד של סימה. את הסיפור של סימה. את ה״תהליך״
אפרופו, שמתם לב שמהשבוע יש למירב סיפור חדש סטייל סימה וההשתקה? לכל ההתפרצויות שלה יש לה תירוץ שהקריצה לפתע על איזה ״הוא״ מסתורי שהוריד לה את הביטחון, וכל התקף אגו והתפרצויות הטרור שלה נובעים מאותה הטראומה הקשה