אני לא שופטת את מירב, אני יכולה להבין את הצורך בחופש מהשגרה
לחזור להיות גם אדם בפני עצמו לכמה זמן. זה לא אומר שהילדים לא חשובים לה או שהיא נטשה אותם , זה אומר שגם היא חשובה לעצמה.
 
לפעמים כשאני חושבת על ילד קטן,פעוט, שנעלם לו ההורה לכמה חודשים, בלי יכולת לדבר איתו ולראות אותו ,זה קצת צובט לי בלב. אני יכולה להבין למה זה נראה תמוה.
כי ההורה ולרוב האמא זה הדמות שהיא כל חייו, היא המאכילה,המטפלת ,האורים ותומים.
ופתאום היא לא שם.
זה חיובי בעיניי להרגיל את הילד שההורים יוצאים לבלות,מטיילים,נחים, טסים ולפעמים לא נמצאים בבית...אבל מפה להיעלם ל3 חודשים. זה לא פשוט.
 
אבל למרות הקושי אני עדיין בגישה שהחשיבות של האמא לא נעלמת ברגע שהילד נולד , גם לה יש רצונות וחיים משלה וכל עוד היא דואגת להשאיר אותו עם מישהו שיהיה איתו ויטפל בו כראוי וידאג ללכל צרכיו - במקרה הזה אבא שלו, מובן לי.