אני חייבת פעם אחת ולתמיד להגיד שאני לא מצליחה להבין את הפחד
הזה. אני לא מאמינה לא בתהליך, לא בסיפורי צוונציק שמוכרים לי, ולא בכלום.
אני יודעת וחותמת שכל אחד שמגיע לבית הזה רוצה לזכות בפרס ורואה רק את הכסף מול עיניו.
כל הסימפוזיון מסביב אינו רלוונטי מעייף שחוק בלתי אמין ומאוס.
הסוד של המשחק הוא איך לפצח את הנוסחה ואיך לשחק נכון את המשחק ע"מ להגיע למקום ראשון. מעונה לעונה האתגר משתנה והכל תלוי הליהוק של אותה עונה מדוברת. פרמטר נוסף לניצחון זה קומה ב' שמנהלת את כל המכונה המשומנת הזאת.
הפחד לא לעמוד להדחה בעיני הוא ביזיון וטימטום של אותו דייר כי זה בעצם מה שבונה את כוחו וערכו גם מבית וגם מחוץ.
לסיום המאניה להגיע לחמישייה הסופית מעולם לא הובן לי. אם אני משתתפת לצורך העניין בתכנית ואני יודעת בתוך תוכי שאין לי סיכוי לקחת את הפרס אז מה הקטע והפחד הבלתי מוסבר שאני אודח??????????. מה זה כיסא בכנסת??????????????????? אני לא מצליחה להבין את הטימטום הזה.
אם ניקח את העונה הנוכחית כישלון הליהוק זועק מתוך האדמה ולא רק שהמשתתפים לא מעניינים חסרי מוח והשכלה בסיסית כי אם פחדנים זגזגנים חסרי אופי בכיינים וחלשים אין בהם ולו תכונה אחת שאני יכולה להצביע ולהגיד הוא או היא עשויים מהחומר שמנצח.
היחידה שמתקרבת לתואר הזה היא אך ורק סימה בכר מיימון.