רק לידיעתך אני מגיעה מעולם החינוך,
אני מבינה מה קורה לילדים עם לקות.
אני בניגוד אליך לא רואה את הנקודות
שאת מציינת כל פעם מחדש כשליליות,
כמו צורת הדיבור של אלי שהציע סטוץ
בצורה כנה בהתחלה , שהתכוון למערכת יחסים
כרומן בבית. כשלא הסכימה , מתעלם ממנה עד היום,
לא מתקרב אליה ולא מציק. על כל יתר הדבריםהפרטים
כבר דשנו ואני לגמרי לא מסכימה. ילד יכול להתפתח
במקומות אחרים ושם למצוא את אושרו בחיים,
ידע על קוראן שמוראן לא יעשה אותו מאושר .
אז תפנימי, יש שונות בין בני אדם,
אלו בעלי הלקות וההיפר אקטיבים , ניחנו
בכישרונות אחרים , גלישה,ריקוד, אינטליגנציה רגשית.
כל עוד הוא לא מזיק לזולת ומגנה התנהגות
לא תרבותית , הוא מתעלם מהרע ומפרגן למי שהוא אוהב.
יותר חשוב מכל ידע ששונן או נילמד או נישכח..
אלי מלא יותר בתכונות אופי שלא נילמדו אלא
נירכשו טבעי ופותחו עם הזמן. אז רדי ממו!
אני לא מעריצה כל התנהגות ברוטלית , כל עוד
שלא הוכח אחרת , אני מסיקה ממנה שעיני רואות, כן
עילג אז לא גנאי, זה תוצאה של חוסר למידה,
לא כל אחד פרופסור , העיקר שהוא מאושר בחייו,
הלוואי עלינו.