השמחה שלי הייתה מוקדמת מדי
מריה חזרה לקרוסלה לשיחה שלא נגמרת לעולם.
לפחות היא שינתה את התנוחה. אין חשש לפצעי לחץ.
היא רק הלכה לעשות פיפי. רועי ממשיך בחפירה בדיוק מהמקום שבו הוא הפסיק כדי לתת לה לשחרר את העצמות.
בא לי לנער את מריה ולהגיד לה -
הלו... תתעוררי על עצמך! חאלאס עם פרצוף בית המקדש נשרף זה עתה!
יאללה קומי מהמיטה, צאי ותדברי עם כולם, עם ישראל, עם אדל, עם מירב.
די כבר עם המחפרון הזה. הוא מוריד אותך ביגון שאולה.
את לא מבינה שהוא סולל עכשיו את דרכו לגמר?
הוא רוצה את הגמר ואת המקפצה שלו. כל השיחה הזאת היא לצבור עוד ועוד נקודות. הוא רוצה להגיע לגמר אפילו על חשבונך. את נותנת לו את הכרטיס
לגמר. היא אשכרה מטומטמת. הוא עובד כל כך קשה לא בשביל חיבוק. הוא יודע שזאת ההדחה האחרונה. אם יראו משהו מהשיחה הזאת, יש סיכוי שאנשים יצביעו לו. גם ככה צועקים לו כל ערב שיעשה להן ילד. הוא בטוח שהוא במרחק נגיעה
מהגמר. מה יותר קל מאשר לטחון למריה את הראש?
ויש לי הרגשה שהוא יגיע לגמר על חשבון מריה.
כן. הוא הופך אותה למטומטמת יותר ויותר. אף אחד לא יעלה לגמר מישהי שהופכת את עצמה לסמרטוט ריצפה.
נו, הוא קיבל סוף סוף את החיבוק שלו. איזה פאטת