לפרק 10
כנראה הפרק הכי טוב בסדרה.
הדאבלD לרוב מתרגמים את הספרים בצורה ריקה, אבל הפרק הזה הם עשו עבודה מדהימה ב-95% מהפרק, בהינתן השינויים שהם כפו על עצמם.
סטאניס: העריקות אמינות - אחרי שרואים שאפילו לבת שלו אין לו נאמנות, אז מה זה בשבילו חיילים (ועוד שכירי חרב). מצד שני, הגיוני שיוותרו לו גם חיילים נאמנים, אחרי שראו שההקרבה הוכיחה את עצמה ומזג האוויר אכן השתנה. בסוף, הוא נשאר בלי הילדה, בלי האישה ובלי מליסנדרה (שאולי חזתה שצבאות בולטון (+ ארין?) ימחצו אותו או אולי חזתה מה יקרה בחומה ומיהרה עבור ג'ון); אני מניח שבעונה הבאה היא תספר על כך שהדליקה את האש הזו מיד אחרי שסיפרו על העריקה, אבל זה היה מוזר (למה עריקה של עוד כמה שכירי חרב גורמת לה לבהילות כזו להתנבא?). אחרי הפרק הקודם רוב הצופים כבר קיבלו בהשלמה את זה שסטאניס צריך למות.
אין ספק שהיוצרים דפקו את קו העלילה של סטאניס (ובמיוחד את הדמות) העונה, אבל לפחות הם הצליחו לרקוח סיום שאפשר לקבל.
סאנסה: סיום מספק וכזה שאפשר להאמין לו. אם כבר לברוח מהטירה, אז בזמן שרוב הכוחות עסוקים בלחימה בחוץ, ותשומת לב מינימלית תוקדש לה. הנר בחלון שמודלק שנייה אחרי שבריאן מתייאשת היה זול.
אריה: הסצינה עם טראנט הייתה צפויה ועשויה לא משהו. החלפות הפנים, לעומת זה, היו מעולות.
דורן: יש סצינת התנקשות דומה מ- smokin aces 2 ומיד כשאלריה נישקה את מירסלה ידעתי שזו התנקשות. סוף-סוף קו העלילה הדורני מניב פרי.
מירין: אחלה סצינה בחדר הכס והבטחה גדולה לעונה הבאה. אין הרבה מה להגיד חוץ מזה שזה היה מהנה כמו סצינות טיריון-ג'יימי בתא המאסר.
דאני: אם בפרק הקודם ה-cgi היה לא משהו כאן הוא היה נפלא. גם כאן יש הבטחה לעונה הבאה עם הדותראקים המסוחררים.
סרסיי: לדעתי, רצף הסצינות הזה היה הטוב בסדרה. החתונה האדומה הייתה עמוסה בבעיות; הקרב על הבלאקווטר היה יחסית small scale למה שקראנו בספרים (כשעבר פישוט רציני ללא השרשרת, ועם קרבות מאוד קטנים על החוף ורק על שער אחד) והקרב על החומה בעונה שעברה היה מטופש. כאן, הכל היה כל-כך טוב - ההכנה המנטלית לאורך השבועות האחרונים שגרמה לסרסיי להבין שהיא חייבת להתוודות (כאן עברו כמה פרקים עד שהיא קיבלה את ההחלטה הקשה, בניגוד לסטאניס בפרק הקודם שאיבד כמה מצרכים ורבע שעה אח"כ החליט ללכת על הפיתרון הכי קיצוני); הדיאלוג עם הדרור העליון שהכין לה הפתעה כל פעם שחשבה שיותר גרוע לא יכול להיות ("התוודית? כן, אבל לא על הכל"; "לראות את הבן שלך? כמובן, אבל רק אחרי הכפרה"); ההכערה שלה; הנאום של הדרור לפני כל הרחוב כדי לתת את הרציונל לעונש הספציפי; המבט של סרסיי אל המצודה האדומה כשהיא אומדת את המרחק; הספטה שהייתה הראשונה שהשמיעה קול כי הרחוב היה המום מדי; מנגינת "גשמי קאסטמיר" הצינית; הרחוב שהתחיל לדבר והקצין מקריאות "קלות" אל קריאות קשות ואז אל גילויים פיזיים ואז אל אלימות פיזית (קלה ואז קשה); המבט הנוסף למצודה שלא רצתה להתקרב ולבסוף העובדה שהיא הרשתה לעצמה להישבר ממש ולבכות רק כשהקהל העוין כבר לא יכול היה לראות את הפרצוף שלה. לינה הידי הייתה מבריקה. האמת, הכל היה מבריק בסצינות האלה.
ג'ון: הפרידה מסאם הייתה נחמדה, ובמיוחד הקריצה של הכותבים עם המילה you will return שיוחסה לסאם, אבל כנראה מתייחסת גם לשיבה של ג'ון מהמתים. דאבוס התפזר לי לגמרי העונה - סטאניס לא שלח אותו להביא מצרכים בפרק הקודם? הוא מבקש גם תגבורת של אנשים כי הוא מגדיל ראש? לא קניתי גם את זה שמליסנדרה מגיעה ואף-אחד לא מתעקש לדרוש ממנה תשובה אחרי ששואלים אותה פעמיים והיא שותקת.
ג'ון מתוודה בפני סאם על כך שהוא האיש השנוא במשמר וכבר ראינו את ההתנגדות למהלך בתחילת העונה, אבל לא הרגשתי שהם עשו מספיק בשביל לשכנע אותנו בהחלטה של האחים הלא-מרוצים. הסצינה עצמה הייתה עשויה די טוב. לא הייתה את ההמולה שהייתה בספרים בזמן ההתנקשות, אבל גם רגע שקט יכול להיות לא פחות מהדהד.