טוב, אז כל הפרק הזה (האחרון) עשה לי המון רגשות. אני מתכוונת, ידעתי שהוא יעשה לי רגשות (דיברתי עם אנשים בטוויטר וגם הטאמבלר לא היה ריק מספוילרים - למרות שחסמתי את רובם), אבל עדיין. תפסתי את היד של אחי ולא הרפיתי במשך כמעט כל הפרק. מסכן.
עכשיו. אליסון נפרדה מסקוט בגלל ששניהם יודעים שנכון לרגע זה הפעולה הזאת נכונה. אני גם חושבת שזה טיפשי. אני לא מתה על שניהם בתור זוג (למרות שהם יכולים להיות יציבים - אם לא היה את הקטע של ציידים vs. אנשי זאב), אבל אני מבינה את ההחלטה שלהם. היא לא מרגישה מוכנה עם כל המלחמות, והוא-- מסכים איתה. אני בטוחה שהם יחזרו, ד'ו.
ג'קסון הפך לאיש זאב, כן. אני לא יודעת מאיפה העיניים הכחולות הגיעו (לדרק היו אותן בתחילת עונה ראשונה), ואני לא יודעת אם זה בטא. ג'ף דיוויס, יוצר הסדרה, אומר שלכל צבע עיניים יש משמעות. אני לא זוכרת אם הוא הסביר את זה ביותר פירוט, אבל אני יכולה לברר! D:
הווטרינר-- אני חושבת שהוא מעין 'נביא' או 'מסייע'. והיועצת של בית הספר היא קרובת משפחה שלו. אני חושבת שאולי הם בכלל אנשים מיוחדים - לא אנשי זאב, אלא משהו אחר, אנושי ולא אנושי - שיודעים הרבה מאד על הרבה דברים, ולכן הם יכולים לעזור לסקוט ולאנשי הזאב. ועכשיו, בגלל כל הקטע עם האלפא-ות, העניינים הולכים להסתבך.
All in all, הפרק היה נהדר. בכיתי כמעט במהלך כולו, אבל הוא עדיין היה מצוין ונהניתי ממנו מאד.
(ומה זה פל"ל? *סקרנית)
