מה בפינה – ללמד ילדים להעסיק את עצמם

[een ogenblik]

זו לא הייתה הנקודה

השאלה הייתה לגבי יכולת העסקה עצמית של ילד, ובעיני העובדה שכאוס יכולה לפתוח טלויזיה ולצפות בה מבלי להטריד אותנו היא יכולת העסקה עצמית.
לעומת זאת, אם הילדה זקוקה לנו עבור משחקים אחרים, זה חיובי למטרות אחרות
(כמו תקשורת משפחתית ובילוי משפחתי), אך אין זה מראה על יכולת העסקה עצמית.

כפי שניתן להבין, אני רואה יתרונות וחסרונות בכל דבר ודבר. בסופו של דבר, שביל הזהב הוא זה שנשאר באמצע הדרך, ולא מתיישר בצד אחד בלבד.

 

[פרפרי אהבה]

אני בתור ילדה שיחקתי שעות לבד

ברמה שנראה לי שלפעמים שכחו שאני שם

אהבתי מאוד לשחק עם עוד ילדים אבל גם אהבתי את זמן המשחק שלי לבד. להורים שלי יש גג די גדול והייתי יכולה להיות שם שעות ולשחק משחקי דמיון שונים- לבד או ביחד עם חברים.
&nbsp
אני מאפשרת בגן המון משחק חופשי לצד הצעה מזמינה של יצירה ומשחק בשולחנות פעילות, במיוחד שעכשיו יש ימים גשומים ואנחנו כל היום בתוך הכיתה-ככה הילדים לא "מתחרפנים" לי

.
&nbsp
הילדים של היום כל כך מלאים בגירויים שונים שכל כמה דקות חייבים להחליף משחק/פעילות כי הם מאבדים עניין מאוד מהר מרוב שיש כל כך הרבה אפשרויות.
מה שאני עושה בגן וכדאי לדעתי לעשות גם בבית זה להוציא כל פעם משחקים שונים כך שיהיה פתאום משהו חדש ופחות מוכר.

 

[ניריתסקוטלנד1]

להוציא כל פעם משחק/פעילות שונה,

גם יוצר שקט מהמקום של, עכשיו משחקים/עושים את זה, ויש פחות גירויים.

מלמד את הילד להתמקד בדבר אחד, לחקור, ללמוד מה אפשר לעשות איתו, ולא לחפש כל הזמן ריגושים חדשים.

 

[יוקלילי]

בעיות נוירוליגיות שקשורות למסכים

אני רוצה לציין נקודה שלא עלתה בדיון, בהקשר של שימוש במסכים.
באופן אישי אני מאמינה ומנסה ליישם את האחריות ההורית לחשיפה ולימוד, אך תוך קשב לצרכים ולקצב של הילד. אני מאוד מנסה לשלב בין ההובלה ההורית שהיא חיונית להתפתחות, ומאידך לתת לילד לגלות ולחוות לבד ולהנות מחדוות הלמידה והמשחק העצמאית. לחשוב שלהורים שלי בכלל לא היו בעיות מהסוג הזה, כי הטלוויזיה הייתה בחיתוליה בשנות ילדותי. אני זוכרת הרבה יצירה, קריאה ומשחק, וגם הרבה משחק עם חברים. אני מנסה לשחזר חלק מהחוויות הללו כהורה, אם כי מתוך הבנה שלעולם יש עוד דברים להציע. אני חושבת שהמסכים ו'זמן לבד' הם תלויי גיל. אני מאוד לא אוהבת מסכים בגיל הרך- אני חושבת שזה יוצר בעיות שונות הקשורות במערכת הנוירולוגית, כגון הפרעת קשב וריכוז, בעיות ראיה ושינה. העולם אולי השתנה ומשתנה כל הזמן, אבל הגוף הפיזיולוגי שלנו הוא נתון (בהתחשב בכך שסטיב ג'ובס לא יצר שינוי אבולוציוני), ואני מנסה להתחשב בנתונים הללו. אני מרשה לבן שלי לראות תמונות בסלולרי, אך לא לעשות בו שימוש מסוג אחר. אין לנו טלוויזיה ואני מצמצמת ככל האפשר צפיה בסרטונים. ישנה המלצה של רופאי הילדים בארץ לא לחשוף למסכים עד גיל 3, מהסיבות שמינתי למעלה, ואני נוטה להסכים. עם זאת, כשהילד גדל ויש שימוש חברתי במכשיר, אני חושבת שאאפשר זאת באופן מוגבל.
לגבי משחק לבד- הבן שלי מאוד עצמאי מצד אחד (מתלבש, מצחצח שיניים, אוכל), אך כשהיה קטן יותר היה ממש נמצד אלי ואפילו לא הייתי מצליחה לשטוף כלים בנחת. חשוב מאוד להיות קשובים לצרכים של הילד, וכשהוא בוגר יותר לקיים איתו תקשורת המותאמת לגיל, להבנה ולהדדיות. היום כשהוא כבר כמעט בן שלוש וחצי הוא משחק יותר לבד, ממש רגעים של נחת!! והבת שלי שכבר אוטוטו בת שנה, יודעת להעסיק את עצמה יפה מאוד בלי שוב בעיה. איזה כיף

 

[alphadelta]

מאמר

http://www.npr.org/sections/ed/2014/08/28/343735856/kids-and-screen-time-what-does-the-research-say