המלצה שלי?
1. לא לפחד. הפחד פועל נגד הדיאטה לדעתי. התהום הרגשית שהוא פותח היא תהום שאנשים כמונו רגילים למלא עם מזון, אז נוצר מעגל קסמים נוראי. את הרי יודעת שאת יורדת. ואת יודעת שתחושת הרעב היא לא בהכרח פיזית אלא אולי רגשית (במיוחד שהקיבולת שלנו, אפעס, קטנה משמעותית מגודל הפנטזיה).
2. אפשר בהחלט ללמד את הדחפים שלך לחכות בסבלנות. הידיעה שבין ארוחה לארוחה יש רק 3 שעות, שבינינו זה ממש כלום זמן, צריכה לעזור לך בהתמודדות עם התקפי הרעב. אם אכלת בשעה 8 והרעב והמחשבה על אוכל מתחילים להציק לך ב-9, תזכירי לעצמך שזה ממש מעבר לפינה, רק עוד שעתיים, ובינתיים כדאי לשתות כי בעוד שעה וחצי כבר יהיה אסור לך (חצי שעה לפני הארוחה). ואם את שותה, אז היי, ממילא את לא יכולה לאכול עכשיו...
3. אני 3 חודשים ושבוע אחרי שרוול. ירדתי 25.6 ק"ג. אני עדיין בשלב שבו אם הטיימר בשעון שלי לא יזכיר לי לאכול, רוב היום אני לא אוכל. אבל יש לי כבר תחושת רעב חלק מהזמן, ולפעמים גם אני כמוך מתמלאת פתאום מחשבות על מזון, ובא לי כ"כ שזה נהיה קרייבינג מעצבן. היום, למשל, בעלי ביקש שנצא לסושי, אבל אני כבר כמה שעות חושבת על סטייק ולא עובר לי, למרות שבשר לא עובר לי טוב ואני יודעת שאני לא בהכרח אהנה מזה בפועל, ולמרות שאני יודעת שהקיבולת שלי קטנה מדי. אז הזמנו מנה אחת של סטייק, שאני אכלתי כמה ביסים ממנה והוא אכל את השאר. הרגיע לי את הדחף בלי שאוכל יותר מדי.... (למרות שבגלל הקרייבינג המטורף אכלתי מהר מדי, בלעתי אוויר מדי, לעסתי מעט מדי, וזה עף החוצה ממני בסוף, שתכלס - עובד עלי כמו טיפול באמצעות אברסיה ומעלים את החשקים האלה אחד אחרי השני).
