לא הבנתי - סכרת קשה או טרום סכרת?
או שהתכוונת לסכרת הריון קשה שדורשת אינסולין, ואילו ללא הריון אין סכרת אלא גלוקוז גבולי?
הבעיה של שמן מורבידי, שאחרי 15 קילו בדיאטה הירידה נעצרת ולא ממשיכה, למרות ציות מלא לדיאטה - מוכרת. זו בעיה באיטיות חילוף החומרים.
בכלל מכל מה שאת מתארת, המצב המטבולי שלך לא נראה משהו מלבב...
הסטטיסטיקה מלמדת שאחוזי המחלימים מסכרת לאחר מעקף קיבה הם הגבוהים ביותר, לאחר שרוול הם גבוהים במידה דומה למעקף הקיבה, ואחרי טבעת האחוזים קצת פחות נמוכים מאשר שרוול, אבל עדיין גבוהים להפליא.
הבעיה בהשמנת יתר מורבידית (המזכה בניתוח) היא שזה מצב לא נוח בריאותית, גורם לכאבי רגליים/גב, ברכיים, ועלול לעשות שמות בבריאות הגוף באופן סמוי, וליצור מחלות קשות ללא מרפא (מחלות לב, סכרת, כלי דם. לא פשוט).
והשאלה היא כמה הסיכון של הניתוח בעייתי יותר או פחות מהסיכון של ההשמנה המורבידית, שלצערנו, מהניסיון, לא נעצרת ועומדת על עומדה, אלא רק מתפתחת ומתגברת עם השנים בהרבה מאוד מקרים, עד שעלולים להגיע לשלב (בסביבות 180 קילו ומעלה, תלוי בגובה) שכבר לא יכולים לעמוד על הרגליים, לא יכולים ללכת ברחוב, לעבוד, לבשל ולנקות, ובכלל - לקום מהמיטה. וכדאי למנוע התפתחות כזו הרבה לפני שהיא מחמירה, אם רואים שהיא קיימת. כי לרזות מ-180 קילו הרבה יותר לא בריא מאשר לרזות מ-100 קילו.
אבנים בכיס המרה יש לכל מי שיורד עשרות ק"ג במשקל, לא חשוב באיזו דרך. כך שזה לא שיקול. חוץ מזה, ברוב המקרים אין צורך לעשות כלום עם האבנים הללו. אין צורך בניתוח ואין כאבים. גם אם צריך לכרות את כיס המרה, זה ניתוח פשוט ולא מסוכן בד"כ.
בשרוול יש סכנה של דליפות לאחר הניתוח, יש סיבוכים שונים שעלולים לקרות לאחר הניתוח (היצרות וכד'). אבל כל הבעיות הללו ניתנות לפיתרון רפואי, וגם אלו שזה קרה להם, תוך כמה שבועות נפטרו מהבעיה, ולאורך החודשים הבאים והשנים הבאות לא מתחרטים על הניתוח שעברו ועל הבריאות שהשיגו.
חוסרים תזונתיים הם לא בעיה עם עוקבים היטב אחר בדיקות הדם שלהם, ומשלימים באופן קבוע תוספי תזונה לפי הוראות הרופא. בשרוול יש פחות בעיה של חוסרים, במעקף יש יותר בעיה של חוסרים ושם צריכה להיות משמעת עצמית גבוהה ליטול את כל התוספים והחלבונים הנחוצים, כדי לא להגיע למצבי חולי רציניים באמת לטווח הארוך.
עם זאת אי אפשר לעשות את הפשע שעושים הרופאים - להגיד שזה תהליך רצוי וניתוח פשוט. אמנם היום יש הרבה מנתחים מיומנים מאוד בשרוול, שיודעים גם למנוע סיבוכים שבעבר היו יותר נפוצים. אבל עדיין יש פה ניתוח של למעלה משעה, עם הרדמה מלאה של למעלה משעה, וסיכון סטטיסטי למוות בעקבות הניתוח. מצד שני, גם מסכרת ומחלת לב יש סיכון סטטיסטי גבוה למוות. אינני יודעת מה עדיף. הדעה הרפואית גורסת שללא ספק עדיף ניתוח ולא לסבול מהשמנת יתר וסיכוניה.
יש גם תקופת החלמה שעלולה להיות כרוכה בכאבים וקשיים שונים, אבל זה חולף. כדאי לקבל עידוד ותקווה בפורום בתקופה זו, אם קשה.
לאחר שנים מניתוח שרוול יש הרבה מקרים של עלייה במשקל. אבל בד"כ לא עולים את כל המשקל בחזרה, אלא רק חלק, ויש כלי עזר מצוין נגד השמנה מורבידית. כך שאני חושבת שכן כדאי לתת את ההזדמנות לעצמך.
בכל מקרה, ניתוח אינו תחליף לידע בתזונה, לידע בהרגלי התנהגות שנכונים לבריאות ומונעים השמנה. על אלו צריך להקפיד כל החיים, כמו חולה סכרת וחולים אחרים. אבל הניתוח נותן כלי עזר חשוב נגד הרעב, שהוא זה שמפריע לאכול מעט מאוד ולהיות שבעים. והרי כשלא אוכלים מעט מאוד ההרזיה נעצרת לך אחרי 15 ק"ג.
מעקף אולי מגביר את הסיכוי לשמור על משקל נמוך, אבל גם יותר מסוכן משרוול. כמה הוא מגביר וכמה הוא יותר מסוכן? אין לדעת. זה הימור. כמובן שיש הרבה דעות שונות בנדון.
השרוול או המעקף אמורים לעזור נגד הרעב הבלתי נשלט בהריון. הם אמורים גם לשנות את המצב המטבולי וההורמונלי, ואולי זה מה שישנה את המצב. אבל מה שברור הוא, שאכילה רגשית וללא סדר וכללים זה לא משהו שהניתוח פותר. בעיה זו יש לפתור על ידי עזרה הנפשית המתאימה הנחוצה. אין עקיפות לבעיה זו. הבשורות הטובות הן שגם אם לא פותרים את הבעיה של אכילה רגשית לחלוטין - כל שיפורון קטן במצב מועיל לבריאות.
ברור שבשבועיים שלושה הראשונים לאחר הניתוח צריך עזרה עם הילדים. לגבי פעילות עשייה בלתי סבירה בחודשים הראשונים לשרוול, כשיש הרזיה מאוד מהירה - אני לא יודעת מה להגיד לך. אני לא מכירה אותך, לא מכירה את הפעילות ולא יודעת מה תוכלי ומה לא.
למעשה, אין נבואה ואין תשובות ברורות לדברים, גם למי שאומר דברים בביטחון ובנחרצות כגון חלק מהרופאים. יש פה סיכויים, סטטיסטיקה, אבל לכל אחד יכול לקרות משהו אחר , וצריך לשקול ולהחליט, ולהתמודד עם מה שקורה בפועל.
או שהתכוונת לסכרת הריון קשה שדורשת אינסולין, ואילו ללא הריון אין סכרת אלא גלוקוז גבולי?
הבעיה של שמן מורבידי, שאחרי 15 קילו בדיאטה הירידה נעצרת ולא ממשיכה, למרות ציות מלא לדיאטה - מוכרת. זו בעיה באיטיות חילוף החומרים.
בכלל מכל מה שאת מתארת, המצב המטבולי שלך לא נראה משהו מלבב...
הסטטיסטיקה מלמדת שאחוזי המחלימים מסכרת לאחר מעקף קיבה הם הגבוהים ביותר, לאחר שרוול הם גבוהים במידה דומה למעקף הקיבה, ואחרי טבעת האחוזים קצת פחות נמוכים מאשר שרוול, אבל עדיין גבוהים להפליא.
הבעיה בהשמנת יתר מורבידית (המזכה בניתוח) היא שזה מצב לא נוח בריאותית, גורם לכאבי רגליים/גב, ברכיים, ועלול לעשות שמות בבריאות הגוף באופן סמוי, וליצור מחלות קשות ללא מרפא (מחלות לב, סכרת, כלי דם. לא פשוט).
והשאלה היא כמה הסיכון של הניתוח בעייתי יותר או פחות מהסיכון של ההשמנה המורבידית, שלצערנו, מהניסיון, לא נעצרת ועומדת על עומדה, אלא רק מתפתחת ומתגברת עם השנים בהרבה מאוד מקרים, עד שעלולים להגיע לשלב (בסביבות 180 קילו ומעלה, תלוי בגובה) שכבר לא יכולים לעמוד על הרגליים, לא יכולים ללכת ברחוב, לעבוד, לבשל ולנקות, ובכלל - לקום מהמיטה. וכדאי למנוע התפתחות כזו הרבה לפני שהיא מחמירה, אם רואים שהיא קיימת. כי לרזות מ-180 קילו הרבה יותר לא בריא מאשר לרזות מ-100 קילו.
אבנים בכיס המרה יש לכל מי שיורד עשרות ק"ג במשקל, לא חשוב באיזו דרך. כך שזה לא שיקול. חוץ מזה, ברוב המקרים אין צורך לעשות כלום עם האבנים הללו. אין צורך בניתוח ואין כאבים. גם אם צריך לכרות את כיס המרה, זה ניתוח פשוט ולא מסוכן בד"כ.
בשרוול יש סכנה של דליפות לאחר הניתוח, יש סיבוכים שונים שעלולים לקרות לאחר הניתוח (היצרות וכד'). אבל כל הבעיות הללו ניתנות לפיתרון רפואי, וגם אלו שזה קרה להם, תוך כמה שבועות נפטרו מהבעיה, ולאורך החודשים הבאים והשנים הבאות לא מתחרטים על הניתוח שעברו ועל הבריאות שהשיגו.
חוסרים תזונתיים הם לא בעיה עם עוקבים היטב אחר בדיקות הדם שלהם, ומשלימים באופן קבוע תוספי תזונה לפי הוראות הרופא. בשרוול יש פחות בעיה של חוסרים, במעקף יש יותר בעיה של חוסרים ושם צריכה להיות משמעת עצמית גבוהה ליטול את כל התוספים והחלבונים הנחוצים, כדי לא להגיע למצבי חולי רציניים באמת לטווח הארוך.
עם זאת אי אפשר לעשות את הפשע שעושים הרופאים - להגיד שזה תהליך רצוי וניתוח פשוט. אמנם היום יש הרבה מנתחים מיומנים מאוד בשרוול, שיודעים גם למנוע סיבוכים שבעבר היו יותר נפוצים. אבל עדיין יש פה ניתוח של למעלה משעה, עם הרדמה מלאה של למעלה משעה, וסיכון סטטיסטי למוות בעקבות הניתוח. מצד שני, גם מסכרת ומחלת לב יש סיכון סטטיסטי גבוה למוות. אינני יודעת מה עדיף. הדעה הרפואית גורסת שללא ספק עדיף ניתוח ולא לסבול מהשמנת יתר וסיכוניה.
יש גם תקופת החלמה שעלולה להיות כרוכה בכאבים וקשיים שונים, אבל זה חולף. כדאי לקבל עידוד ותקווה בפורום בתקופה זו, אם קשה.
לאחר שנים מניתוח שרוול יש הרבה מקרים של עלייה במשקל. אבל בד"כ לא עולים את כל המשקל בחזרה, אלא רק חלק, ויש כלי עזר מצוין נגד השמנה מורבידית. כך שאני חושבת שכן כדאי לתת את ההזדמנות לעצמך.
בכל מקרה, ניתוח אינו תחליף לידע בתזונה, לידע בהרגלי התנהגות שנכונים לבריאות ומונעים השמנה. על אלו צריך להקפיד כל החיים, כמו חולה סכרת וחולים אחרים. אבל הניתוח נותן כלי עזר חשוב נגד הרעב, שהוא זה שמפריע לאכול מעט מאוד ולהיות שבעים. והרי כשלא אוכלים מעט מאוד ההרזיה נעצרת לך אחרי 15 ק"ג.
מעקף אולי מגביר את הסיכוי לשמור על משקל נמוך, אבל גם יותר מסוכן משרוול. כמה הוא מגביר וכמה הוא יותר מסוכן? אין לדעת. זה הימור. כמובן שיש הרבה דעות שונות בנדון.
השרוול או המעקף אמורים לעזור נגד הרעב הבלתי נשלט בהריון. הם אמורים גם לשנות את המצב המטבולי וההורמונלי, ואולי זה מה שישנה את המצב. אבל מה שברור הוא, שאכילה רגשית וללא סדר וכללים זה לא משהו שהניתוח פותר. בעיה זו יש לפתור על ידי עזרה הנפשית המתאימה הנחוצה. אין עקיפות לבעיה זו. הבשורות הטובות הן שגם אם לא פותרים את הבעיה של אכילה רגשית לחלוטין - כל שיפורון קטן במצב מועיל לבריאות.
ברור שבשבועיים שלושה הראשונים לאחר הניתוח צריך עזרה עם הילדים. לגבי פעילות עשייה בלתי סבירה בחודשים הראשונים לשרוול, כשיש הרזיה מאוד מהירה - אני לא יודעת מה להגיד לך. אני לא מכירה אותך, לא מכירה את הפעילות ולא יודעת מה תוכלי ומה לא.
למעשה, אין נבואה ואין תשובות ברורות לדברים, גם למי שאומר דברים בביטחון ובנחרצות כגון חלק מהרופאים. יש פה סיכויים, סטטיסטיקה, אבל לכל אחד יכול לקרות משהו אחר , וצריך לשקול ולהחליט, ולהתמודד עם מה שקורה בפועל.