שרוולים
- פותח הנושא חציצהבמח
- פורסם בתאריך
מן הראוי שאשתף אתכם בהמשך
טוב אז הלכתי לרופא שניתח אותי - שאני מאמינה שהוא "הכי טוב בעולם" וכו'
הוא שאל אותי מה אכלת היום - אמרתי לו, קצת פולקע, קצת ירקות, כך וכך.
יש לך חום? - לא.
תראי , אני יכול לשלוח אותך ל CT, אבל אני רוצה לחסוך ממך את הקרינה. את אוכלת - מתפקדת - הכל בסדר. אל תשכחי שאת עברת ניתוח מג'ורי, ויש כאבים של אחר הניתוח. לאחד פחות ולשני יותר. עם הזמן, זה יעבור.
קבלתי את דבריו והלכתי, יותר רגועה. ואכן הכאבים הולכים ופוחתים מדי יום.
להגנתי, אני יכולה להגיד - שאני הלכתי לניתוח הזה, מתוך הבנה שלא כואב שום דבר, וההחלמה היא עניין של יומיים מקסימום. ושהבעיה שתהיה לי היא ההתמודדות עם האכילה, ולא איזה בעיות פיסיות כמו כאבים. והעובדה שזה קורה - מאד הבהילה אותי.
אני חושבת שאחד הדברים שמבהילים, בכל פעם מחדש, הוא הדברים שלא שמעתי עליהם, ושאינני יודעת שהם צפויים.
אם כי ירדתי כבר קרוב ל-10 ק'ג, אני מה-זה מפחדת. מהשמנה חוזרת, מעיין רעה, ומעוד חמשת אלפים בלתי צפויים שאינני יודעת לתת להם שם. לא כמו מרבית האנשים כאן, אני בכלל לא באופוריה. אולי אני צריכה איזה סיבוב של איזה בורג בראש, לא יודעת.
טוב אז הלכתי לרופא שניתח אותי - שאני מאמינה שהוא "הכי טוב בעולם" וכו'
הוא שאל אותי מה אכלת היום - אמרתי לו, קצת פולקע, קצת ירקות, כך וכך.
יש לך חום? - לא.
תראי , אני יכול לשלוח אותך ל CT, אבל אני רוצה לחסוך ממך את הקרינה. את אוכלת - מתפקדת - הכל בסדר. אל תשכחי שאת עברת ניתוח מג'ורי, ויש כאבים של אחר הניתוח. לאחד פחות ולשני יותר. עם הזמן, זה יעבור.
קבלתי את דבריו והלכתי, יותר רגועה. ואכן הכאבים הולכים ופוחתים מדי יום.
להגנתי, אני יכולה להגיד - שאני הלכתי לניתוח הזה, מתוך הבנה שלא כואב שום דבר, וההחלמה היא עניין של יומיים מקסימום. ושהבעיה שתהיה לי היא ההתמודדות עם האכילה, ולא איזה בעיות פיסיות כמו כאבים. והעובדה שזה קורה - מאד הבהילה אותי.
אני חושבת שאחד הדברים שמבהילים, בכל פעם מחדש, הוא הדברים שלא שמעתי עליהם, ושאינני יודעת שהם צפויים.
אם כי ירדתי כבר קרוב ל-10 ק'ג, אני מה-זה מפחדת. מהשמנה חוזרת, מעיין רעה, ומעוד חמשת אלפים בלתי צפויים שאינני יודעת לתת להם שם. לא כמו מרבית האנשים כאן, אני בכלל לא באופוריה. אולי אני צריכה איזה סיבוב של איזה בורג בראש, לא יודעת.
קפה על הבקר
New member
אולי את כ"כ רוצה שאפילו
את מפחדת לקוות?
כ"כ החלום שאת לא מעכלת ופוחדת להתאכזב?
את מפחדת לקוות?
כ"כ החלום שאת לא מעכלת ופוחדת להתאכזב?
כנראה שאת/ה צודק/ת
לא חשבתי על זה
אני למודת כל כך הרבה דיאטות, בכל כך הרבה צורות, ותמיד שמנתי בחזרה
באחת הפעמים שירדתי, במשך שנה לא החלפתי בגדים, מחשש עין הרע. לא בטחתי בעצמי. בסוף החלפתי, אבל ההשמנה חזרה.
כן, אני לא מאמינה שאוכל להתמיד. אף על פי שאני חושבת שאסור לי להגיד את זה לעצמי. ושאני צריכה להאמין שאכן נולדתי מחדש, והפעם זה לתמיד
וגם, הפעם השמנות כבר ממש הפריעה לי. היה לי קשה ללכת בטיולים.... לא יכולתי לקשור שרוכים... וכו' - זה הביא אותי להחלטה שאלה לא חיים ואני צריכה לרדת במשקל ולחיות כאדם מן השורה. [חרף המחלה של אכלנות יתר]
לא חשבתי על זה
אני למודת כל כך הרבה דיאטות, בכל כך הרבה צורות, ותמיד שמנתי בחזרה
באחת הפעמים שירדתי, במשך שנה לא החלפתי בגדים, מחשש עין הרע. לא בטחתי בעצמי. בסוף החלפתי, אבל ההשמנה חזרה.
כן, אני לא מאמינה שאוכל להתמיד. אף על פי שאני חושבת שאסור לי להגיד את זה לעצמי. ושאני צריכה להאמין שאכן נולדתי מחדש, והפעם זה לתמיד
וגם, הפעם השמנות כבר ממש הפריעה לי. היה לי קשה ללכת בטיולים.... לא יכולתי לקשור שרוכים... וכו' - זה הביא אותי להחלטה שאלה לא חיים ואני צריכה לרדת במשקל ולחיות כאדם מן השורה. [חרף המחלה של אכלנות יתר]
קפה על הבקר
New member
עין רעה זו מילה נרדפת לחרדה ,
הרגשה של חוסר שליטה שהחיים מובילים אותך ואין לך שליטה על העולם...
שיש תחושה של חוסר אמון,כעסים , תחושה שלא רוצים בטובתי - אפשר לחשוב
שאנשים"יעשו לי עין רעה".
כשלא מרגישים חיבור לשני ולא באמת משנה לי אם הוא יצליח או לא - אני חושבת שכך גם
הוא רואה אותי.
כשפוחדים לאבד שליטה ולא מבינים למה קורה לי אותו דבר שוב ושוב,משליכים את זה על כוח נסתר ממני שבגללו הכל קורה.
תכל'ס - כל התחושות האלה מגיעות ממשקעים ,קושי,חזרה על דפוסים שמובילים לכישלון,
תחושה של חוסר שליטה וכל אחד עם העבר שלו.
המלצה - טיפול רגשי.
בחרת בניתוח שנותן הצלחה מאד מאד מהירה,אפילו תחושה של חוסר שליטה בשינוי המהיר הזה
צריך מישהו או מישהי מקצועיים שילוו את התהליך.
ייתנו פרשנות ומקום לתחושות שלך ויעזרו לך לצאת ממעגלים של דפוסים שחוזרים על עצמם.
הרגשה של חוסר שליטה שהחיים מובילים אותך ואין לך שליטה על העולם...
שיש תחושה של חוסר אמון,כעסים , תחושה שלא רוצים בטובתי - אפשר לחשוב
שאנשים"יעשו לי עין רעה".
כשלא מרגישים חיבור לשני ולא באמת משנה לי אם הוא יצליח או לא - אני חושבת שכך גם
הוא רואה אותי.
כשפוחדים לאבד שליטה ולא מבינים למה קורה לי אותו דבר שוב ושוב,משליכים את זה על כוח נסתר ממני שבגללו הכל קורה.
תכל'ס - כל התחושות האלה מגיעות ממשקעים ,קושי,חזרה על דפוסים שמובילים לכישלון,
תחושה של חוסר שליטה וכל אחד עם העבר שלו.
המלצה - טיפול רגשי.
בחרת בניתוח שנותן הצלחה מאד מאד מהירה,אפילו תחושה של חוסר שליטה בשינוי המהיר הזה
צריך מישהו או מישהי מקצועיים שילוו את התהליך.
ייתנו פרשנות ומקום לתחושות שלך ויעזרו לך לצאת ממעגלים של דפוסים שחוזרים על עצמם.
מה פתאום לא כואב שום דבר?
מה פתאום החלמה של יומיים בלבד? איפה שמעת דבר כזה אחרי שרוול?
אפילו אחרי טבעת אנחנו לא מדברים על יומיים בלבד ועל שום כאבים. יש כאלו שהתפתלו מכאבים שבוע, ועוד 3 שבועות הרגישו כאבים הולכים ופוחתים.
ציפיות לא נכונות יוצרות בהלות לא נכונות.
בהלות יוצרות כאבים מוגברים.
אף אחד לא באופוריה בשבועות הראשונים אחרי שרוול. אפילו לא מירידה גדולה.
השבועות הראשונים אחרי שרוול הם קשים, מפחידים במידה מסוימת - בעיקר אנשים שאוהבים לאכול הרבה, ומפחדים שלעולם לא יוכלו לאכול נורמלי.
יש אנשים שהשינוי הפיזיולוגי הקיצוני הזה מכניס אותם לדיכאון, חרדות ושאר תגובות רגשיות של הנפש שעוברת את ההתמודדות יחד עם הגוף.
אני מסכימה עם הגישה של הרופא שלך ועם כל מילה שאמר לך. עובדה שנרגעת יותר. עובדה שהכאבים פוחתים.
לגבי הבורג במוח - הייתי קוראת לזה לפתוח סוף סוף דלת לאמת של העולם שלנו, לאמת של שלטון הרוח על הפיזי.
לפחד זה להישאר במקום של ילד קטן, שצריך אמא ואבא שיסדרו הכל כי הוא לא מסוגל. להרפות ולהרגיע זה להתבגר.
איך נרפה ונרגיע אם אין לנו אמאבא גדולים וחזקים להישען עליהם?
אז למבוגרים יש אמת גדולה שצריך להכיר בה ולהישען עליה.
והיא שאנחנו לא בראנו את העולם הזה, והוא מתנהל גם בלעדינו, ואין לנו שליטה על החיים של הילדים שלנו כשהם מחוץ לבית, אבל יש מי ששומר אותם בשבילנו, והם לא נתונים ביד המקרה והאקראי. כמו שבכלל אין לנו שליטה על איזה ילדים יוולדו לנו, אבל יש מי שכן קובע את זה עבורנו. אולי נדמה לנו שאנו שולטים על מתי וכמה ייוולדו, אבל רק נדמה לנו.
אפילו נשיא ארה"ב לא מנהל את העולם הזה, רק נדמה לו.
לנו יש אחריות, תפקיד, חובה. לעשות מה שביכולתנו. לא להיות מוטרדים ממה שלא ביכולתנו.
מה שלא ביכולתנו אינו תפקידנו, ויש בהחלט מי שמבצע את התפקיד הזה. אפשר להרפות מהפחד, ולהשאיר לו את העבודה.
הרבה פעמים כשאדם מרגיש חוסר אונים או פחד, הוא בעצם צריך רק סבלנות ולהרפות מלחץ של ניסיונות שליטה עקרים.
משפטים כמו "בחיים הכל עובר", "עד החתונה הכל יעבור", "כשנגיע לגשר נעבור אותו", "אני אעשה את שלי והזמן יעשה את שלו" וכד' - מאוד טובים בחיים. לשנן כל הזמן.
העיקרון מתואר ב"תפילת השלווה". תעשי גוגל ותראי את הנוסח של זה.
אני חושבת שהתכלית של האדם בעולם היא כל הזמן לזכור שהגוף שלנו לא בידיים שלנו, הפרנסה שלנו, הילדים שלנו, שום דבר שנדמה לנו לא באמת בידיים שלנו. להיכנס לפרופורציות, לשלווה, לענווה הדרושה כדי להיות אדם של אמת.
מה פתאום החלמה של יומיים בלבד? איפה שמעת דבר כזה אחרי שרוול?
אפילו אחרי טבעת אנחנו לא מדברים על יומיים בלבד ועל שום כאבים. יש כאלו שהתפתלו מכאבים שבוע, ועוד 3 שבועות הרגישו כאבים הולכים ופוחתים.
ציפיות לא נכונות יוצרות בהלות לא נכונות.
בהלות יוצרות כאבים מוגברים.
אף אחד לא באופוריה בשבועות הראשונים אחרי שרוול. אפילו לא מירידה גדולה.
השבועות הראשונים אחרי שרוול הם קשים, מפחידים במידה מסוימת - בעיקר אנשים שאוהבים לאכול הרבה, ומפחדים שלעולם לא יוכלו לאכול נורמלי.
יש אנשים שהשינוי הפיזיולוגי הקיצוני הזה מכניס אותם לדיכאון, חרדות ושאר תגובות רגשיות של הנפש שעוברת את ההתמודדות יחד עם הגוף.
אני מסכימה עם הגישה של הרופא שלך ועם כל מילה שאמר לך. עובדה שנרגעת יותר. עובדה שהכאבים פוחתים.
לגבי הבורג במוח - הייתי קוראת לזה לפתוח סוף סוף דלת לאמת של העולם שלנו, לאמת של שלטון הרוח על הפיזי.
לפחד זה להישאר במקום של ילד קטן, שצריך אמא ואבא שיסדרו הכל כי הוא לא מסוגל. להרפות ולהרגיע זה להתבגר.
איך נרפה ונרגיע אם אין לנו אמאבא גדולים וחזקים להישען עליהם?
אז למבוגרים יש אמת גדולה שצריך להכיר בה ולהישען עליה.
והיא שאנחנו לא בראנו את העולם הזה, והוא מתנהל גם בלעדינו, ואין לנו שליטה על החיים של הילדים שלנו כשהם מחוץ לבית, אבל יש מי ששומר אותם בשבילנו, והם לא נתונים ביד המקרה והאקראי. כמו שבכלל אין לנו שליטה על איזה ילדים יוולדו לנו, אבל יש מי שכן קובע את זה עבורנו. אולי נדמה לנו שאנו שולטים על מתי וכמה ייוולדו, אבל רק נדמה לנו.
אפילו נשיא ארה"ב לא מנהל את העולם הזה, רק נדמה לו.
לנו יש אחריות, תפקיד, חובה. לעשות מה שביכולתנו. לא להיות מוטרדים ממה שלא ביכולתנו.
מה שלא ביכולתנו אינו תפקידנו, ויש בהחלט מי שמבצע את התפקיד הזה. אפשר להרפות מהפחד, ולהשאיר לו את העבודה.
הרבה פעמים כשאדם מרגיש חוסר אונים או פחד, הוא בעצם צריך רק סבלנות ולהרפות מלחץ של ניסיונות שליטה עקרים.
משפטים כמו "בחיים הכל עובר", "עד החתונה הכל יעבור", "כשנגיע לגשר נעבור אותו", "אני אעשה את שלי והזמן יעשה את שלו" וכד' - מאוד טובים בחיים. לשנן כל הזמן.
העיקרון מתואר ב"תפילת השלווה". תעשי גוגל ותראי את הנוסח של זה.
אני חושבת שהתכלית של האדם בעולם היא כל הזמן לזכור שהגוף שלנו לא בידיים שלנו, הפרנסה שלנו, הילדים שלנו, שום דבר שנדמה לנו לא באמת בידיים שלנו. להיכנס לפרופורציות, לשלווה, לענווה הדרושה כדי להיות אדם של אמת.
אין לך ביטחון שתדעי מתי להפסיק לאכול
כי באמת אינך יכולה לדעת. ובאמת אינך יכולה לעשות את הבחירות הטובות באוכל. חוסר הביטחון מוצדק.
את כן חסרת אונים, כאדם ייצרי, מול האוכל, ומול הרעב, ומול המטבוליזם וכל התהליכים הפנימיים של גופך שגורמים לך להשמין.
זה לא רק את, זו לא ביקורת עלייך. זו העמדה של המציאות של כולנו.
ולכן צריך להפסיק לנסות לשלוט על המצב, כי אנו לא יכולים לשלוט על גופנו.
אנו לא נחליט כמה פעמים נשמין. אנו לא יכולים לשלוט על התוצאות ולא אחראיים להן.
אנו צריכים ללמוד לסמוך על מי שמנהל את העולם, על ההחלטות שלו עבורנו בנוגע לחיים ולבריאות.
לקלוט שאנו לא יכולים לשלוט עליו.
ולסמוך על כך שאנו יכולים ללמוד לקבל ממנו את הטוב עבורנו.
כי מה שביכולתנו ובאחריותנו זה ללמוד לדעת מתי להפסיק לאכול. ללמוד לעשות בחירות נכונות באוכל, לשנות הרגלים, לשנות את המציאות של חיינו.
השליטה שלנו היא על הרצון, על הפעולות - לא על ההצלחות.
אם אני רוצה לשנות הרגלים אבל לא מצליחה - אני אמשיך לעשות את הפעולות בעקשנות ובעקביות, בלי להתרגש מכשלונות. הצלחות אינן בידינו, אני לא אמורה לשלוט על הצלחה. אני אמורה לשלוט על הרצון, ולהמשיך לעשות פעולות כדי לחפש את הדרך. כישלון אינו בידינו. הוא מגיע ככלי ללמד אותנו איפה צריך לחפש לשנות, או להמשיך להתמיד.
אין לנו וודאות מה צריך לשנות, לכן אנו מנסים. אם איננו יודעים מה לשנות, אז מתמידים בעקשנות במה שאנו יודעים. מנסים שוב ושוב, ממשיכים לקרוא וללמוד מכל אדם, עד שנרכוש מיומנות ונצליח, או עד שתבוא לנו ההארה וההבנה מה לשנות.
ביכולתנו ללמוד לא לפחד. ללמוד לדעת שהכל לטובתנו. גם הכשלונות, גם חוסר האונים. כל המציאות שלנו.
מציאות של כישלונות שאנו רוצים לשנות היא לטובתנו, כי רק כך נוכל ללמוד לשנות.
מי שלא רוצה לשנות לא יכול ללמוד לשנות. ולרצות לשנות מגיעים רק מתוך מצב של חוסר אונים ומצוקה. רק כך מוכנים להשתנות. אז המציאות היא לטובה, העבר הוא לטובה, וביכולתנו להצליח לשנות.
מתי? איך? כמה? אנו לא יודעים. אנו צריכים לעשות את הפעולות הדרושות, לצעוד בכיוון המטרה, ולהאמין שנוכל ללמוד ללכת ולהגיע אליה.
עשינו פעולה ניתוחית שהיא צעד חשוב נגד הרעב. זה מאוד יעזור לנו.
עכשיו נתחיל ללמוד התנהגות נכונה. אורח חיים נכון, אכילה נכונה.
להוציא אויבים מהבית, כי אנו חסרי אונים כלפיהם. לעשות מה שאנו יכולים ולהכיר במה שאנו לא יכולים בכלל או לא יכולים כרגע. לקבל את המציאות גם כרגע, גם את המציאות שאנו רוצים לשנות אותה. כרגע אנו מקבלים אותה, וממשיכים לנסות לשנות אותה בהמשך.
מה שלא הצלחנו אתמול והיום, נצליח מחר, או מחרתיים, או בעוד שנתיים, או בעוד 90 שנה. תמיד נתקדם לעבר המטרה.
אנו יכולים להתמיד. יכולים לרצות את השינוי. יכולים להתקדם לעבר השינוי. אין לנו שליטה על הקצב או על ההצלחה. ובוודאי שאין לנו שליטה על מה שיגידו ואם יבינו אותנו.
כי באמת אינך יכולה לדעת. ובאמת אינך יכולה לעשות את הבחירות הטובות באוכל. חוסר הביטחון מוצדק.
את כן חסרת אונים, כאדם ייצרי, מול האוכל, ומול הרעב, ומול המטבוליזם וכל התהליכים הפנימיים של גופך שגורמים לך להשמין.
זה לא רק את, זו לא ביקורת עלייך. זו העמדה של המציאות של כולנו.
ולכן צריך להפסיק לנסות לשלוט על המצב, כי אנו לא יכולים לשלוט על גופנו.
אנו לא נחליט כמה פעמים נשמין. אנו לא יכולים לשלוט על התוצאות ולא אחראיים להן.
אנו צריכים ללמוד לסמוך על מי שמנהל את העולם, על ההחלטות שלו עבורנו בנוגע לחיים ולבריאות.
לקלוט שאנו לא יכולים לשלוט עליו.
ולסמוך על כך שאנו יכולים ללמוד לקבל ממנו את הטוב עבורנו.
כי מה שביכולתנו ובאחריותנו זה ללמוד לדעת מתי להפסיק לאכול. ללמוד לעשות בחירות נכונות באוכל, לשנות הרגלים, לשנות את המציאות של חיינו.
השליטה שלנו היא על הרצון, על הפעולות - לא על ההצלחות.
אם אני רוצה לשנות הרגלים אבל לא מצליחה - אני אמשיך לעשות את הפעולות בעקשנות ובעקביות, בלי להתרגש מכשלונות. הצלחות אינן בידינו, אני לא אמורה לשלוט על הצלחה. אני אמורה לשלוט על הרצון, ולהמשיך לעשות פעולות כדי לחפש את הדרך. כישלון אינו בידינו. הוא מגיע ככלי ללמד אותנו איפה צריך לחפש לשנות, או להמשיך להתמיד.
אין לנו וודאות מה צריך לשנות, לכן אנו מנסים. אם איננו יודעים מה לשנות, אז מתמידים בעקשנות במה שאנו יודעים. מנסים שוב ושוב, ממשיכים לקרוא וללמוד מכל אדם, עד שנרכוש מיומנות ונצליח, או עד שתבוא לנו ההארה וההבנה מה לשנות.
ביכולתנו ללמוד לא לפחד. ללמוד לדעת שהכל לטובתנו. גם הכשלונות, גם חוסר האונים. כל המציאות שלנו.
מציאות של כישלונות שאנו רוצים לשנות היא לטובתנו, כי רק כך נוכל ללמוד לשנות.
מי שלא רוצה לשנות לא יכול ללמוד לשנות. ולרצות לשנות מגיעים רק מתוך מצב של חוסר אונים ומצוקה. רק כך מוכנים להשתנות. אז המציאות היא לטובה, העבר הוא לטובה, וביכולתנו להצליח לשנות.
מתי? איך? כמה? אנו לא יודעים. אנו צריכים לעשות את הפעולות הדרושות, לצעוד בכיוון המטרה, ולהאמין שנוכל ללמוד ללכת ולהגיע אליה.
עשינו פעולה ניתוחית שהיא צעד חשוב נגד הרעב. זה מאוד יעזור לנו.
עכשיו נתחיל ללמוד התנהגות נכונה. אורח חיים נכון, אכילה נכונה.
להוציא אויבים מהבית, כי אנו חסרי אונים כלפיהם. לעשות מה שאנו יכולים ולהכיר במה שאנו לא יכולים בכלל או לא יכולים כרגע. לקבל את המציאות גם כרגע, גם את המציאות שאנו רוצים לשנות אותה. כרגע אנו מקבלים אותה, וממשיכים לנסות לשנות אותה בהמשך.
מה שלא הצלחנו אתמול והיום, נצליח מחר, או מחרתיים, או בעוד שנתיים, או בעוד 90 שנה. תמיד נתקדם לעבר המטרה.
אנו יכולים להתמיד. יכולים לרצות את השינוי. יכולים להתקדם לעבר השינוי. אין לנו שליטה על הקצב או על ההצלחה. ובוודאי שאין לנו שליטה על מה שיגידו ואם יבינו אותנו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.