אמרה יהודית.
בעזהי"ת
 
 
אמר רבא: בתחילה נקראת (התורה) על שמו של הקדוש ברוך הוא, ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר: כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.
(עבודה זרה, יט).
 
מי שזוכה לתלמוד תורה (ואשה, מעבר לאשר תלמד בעצמה, גם כשזוכה לעודד את בעלה וילדיה לזאת), זוכה למתנה מיוחדת מאוד. כי כל רכוש וכל נכס וכל יכולת גופנית שיש לנו בעולם, אפשר לקחת אותם מאתנו. הם לא באמת שלנו, אלא משהו זמני. אבל מה שאדם זכה ללמוד בתורה הקדושה, הופך להיות חלק בלתי נפרד מהנשמה שלו, ולעולם לא יוכלו לקחת זאת ממנו.
 
כחוזרים בתשובה שעוברים משברים, אנחנו יכולים להיווכח עד כמה הדברים הם כאלה. כמה קשר יש לנו אל מקצועות תעודת הבגרות, שלא המשכנו להתעסק איתם, חשבון דיפרנציאלי למשל? אבל מה שזכינו ללמוד, נשאר אתנו תמיד, ומפיח בנו כוחות ועומק – גם בזמני משבר, גם כשכבר תקופה לא הצלחנו ללמוד, גם כשרוחנו נפולה. תמיד תמיד!