הלכה יומית, כח אב.

[אלישיר]

איך אפשר לשלב את תאורת החשמל עם הדלקת נרות שבת:

בעזהי"ת
&nbsp
&nbsp
לכתחילה עדיף לכבות את תאורת החשמל לפני הדלקת הנרות, ולהדליקה מחדש לשם שבת בעת שמדליקים את הנרות, שעל ידי כך המצווה מתקיימת בהידור רב על ידי הנרות והתאורה החשמלית. ועוד, שאם התאורה החשמלית דולקת, אין ניכר שהאשה מקיימת מצווה בהדלקת הנרות, שהרי ממילא כבר יש שם אור. לכן טוב לכבות את תאורת החשמל מספר דקות לפני הדלקת הנרות, וכשתבא האשה להדליק את הנרות, תדליק תחילה את תאורת החשמל ומיד אח"כ את נרות השבת, ובברכה שתברך על הנרות תכוון גם על תאורת החשמל. וכל זה לכתחילה, אולם מן הדין, גם בשעה שתאורת החשמל דולקת אפשר להדליק נרות בברכה, ואין בזה חשש ברכה לבטלה, מפני שיש בהדלקת הנרות שמדליקים לשם מצווה תוספת אור לכבוד שבת.
&nbsp
(פניני הלכה).
&nbsp
&nbsp

 

[אלישיר]

אמרה יהודית.

אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם, דבר מגונה מפיו. שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות - ולא הוציא דבר מגונה מפיו! שנאמר: מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה.
(פסחים ג).
&nbsp
אפשר לראות זאת באופן כל כך נפוץ בתרבויות אחרות. ההרגל לקלל ולנבל את הפה בכל משפט שני. ולכאורה מה בכך? הרי אלה רק דיבורים! יש להבין שהבסיס של התרבות הזולה שם בחוץ, של הרדיפה אחרי התאוות הרעות, נמצא בדיבורים הגסים! ולהיפך: הבסיס של אנשים עדינים וטובים, נמצא בנקיון השפה - וכפי שמסבירים חכמים על פי הפסוק הנ"ל בספר בראשית, שהוסיף 'סתם' עוד שמונה אותיות, ובמקום לכתוב: "הבהמה הטמאה", כתב "הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה"! לכן כל חוזר בתשובה צריך לעבוד על עצמו מאוד, לזכך את השפה שלו – וככל שהוא יצליח לעשות זאת, כן הוא זוכה להתקרב לה' יתברך.

 

[אלישיר]

יום שני, ו' אלול.

 

[אלישיר]

באיזו סעודה להשקיע יותר: ליל שבת, או יום שבת?

בעזהי"ת
&nbsp
&nbsp
הסעודה שמקיימים ביום השבת חשובה יותר מסעודת הלילה, ולכן את המאכלים הטובים ביותר יש לשמור לסעודה השנייה. ואמנם לעניין הקידוש, קידוש הלילה חשוב יותר, כי יש להקדים ולברך על קדושת היום סמוך לכניסת השבת. אולם לעניין כבוד השבת, כבוד היום קודם לכבוד הלילה.
&nbsp
(פניני הלכה).
&nbsp
&nbsp

 

[אלישיר]

אמרה יהודית.

בעזהי"ת
&nbsp
&nbsp
דרש בר קפרא: איזוהי פרשה קטנה, שכל גופי תורה תלוים בה? בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ! אמר רבא: אפילו לדבר עבירה!
(ברכות סג).
&nbsp
היה תמיד, בכל דרכיך ובכל מעשיך עם ה' יתברך. כשאתה אוכל, תזכור מי הוא הנותן לך אוכל ונותן לך בריאות. כשאתה הולך לישון, תזכור שהמיטה הנוחה והחדר השליו, הם חסד מאיתו יתברך, ונכון לומר לו לרגע במילים הפשוטות שלנו: תודה רבה.
&nbsp
ובמדרגה קצת יותר גבוהה, נמצאת כאן עבודה יהודית חשובה מאוד: כי אם אתה חושב בהיותך נהנה הנאה כשרה מסוימת מהנאות החיים, למשל אוכל טוב שבעזרתו תהיה שמח, שאתה עושה את המעשה הזה כדי שיהיו לך כוחות להיות יהודי טוב, המעשה הזה עצמו הופך להיות למצווה, ואתה מקבל עליו שכר!
&nbsp
ואפילו אפילו אם חלילה נפלת במלכודת היצר הרע ונכשלת בעבירה, עדיין את העובדה הבסיסית של להיות תמיד עם ה' יתברך ולזכור אותו בכל מה שיקרה או לא יקרה – אל תשכח. שלא תחשוב שעכשיו אתה מלוכלך מידי ועדיף שלא תחשוב על הא-להים. להיפך! וכמו שאומר הפסוק בתהילים: אָנָה, אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ, וְאָנָה, מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח. אִם אֶסַּק שָׁמַיִם, שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ!

 

[אלישיר]

יום שלישי, ז' אלול.

 

[אלישיר]

למה בוצעים בשבת על שתי חלות?

בעזהי"ת
&nbsp
&nbsp
מצווה לבצוע בשבת על שני ככרות, זכר למן הכפול שהיה יורד לאבותינו במדבר ביום שישי לקראת שבת, שעליו נאמר: 'לחם משנה'. ואכן כל עניינה של השבת כפול, מצוותיה: 'זכור' ו'שמור'. עונשה כפול ושכרה כפול. ואף הלחם שעליו בוצעים כפול, לבטא את גדולת היום שמעלתו כפולה. והמצווה היא שהבוצע יאחז בעת ברכת 'המוציא' את שתי החלות בידיו, אבל מספיק שיבצע אחת, כי בזה שאחז את שתי החלות בעת הברכה, קיים את המצווה לבצוע על לחם משנה.
&nbsp
(על פי פניני הלכה).
&nbsp
&nbsp

 

[אלישיר]

אמרה יהודית.

בעזהי"ת
&nbsp
&nbsp
אמר רבי חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה.
(חולין ז).
&nbsp
כשאתה הולך בבית יחף, ונתקע עם האצבעות בזווית הקיר, קופץ לרגע מכאב, אל תחשוב שזה סתם! נכון שלא תמיד אנחנו יודעים למה, כי לא כל אחד מפוכח כל כך להבחין מהיכן ולהיכן חייו הולכים, אבל חשוב לדעת שאין אדם מקבל אפילו מכה קטנה, ובטח מכות גדולות יותר, אלא אם כן הכריזו על זה קודם בשמיים – שהוא צריך לקבל אותה, בגלל סיבה זו וסיבה זו.
&nbsp

 

[אלישיר]

יום רביעי, ח' אלול.

 

[אלישיר]

כשיש רק פרוסות, אפשר עוד לעשות "לחם משנה", או שכבר לא משנה?

בעזהי"ת
&nbsp
&nbsp
לכתחילה יש להקפיד שהחלות יהיו שלימות לגמרי, ולכן אין להסיר את התווית הדבוקה לחלה לפני הבציעה, שלא לפגום בשלימות החלה. כשאין לחמים שלימים לגמרי, יש לבחור את הפחות פגומים. בשעת הצורך אפשר להחשיב כלחם משנה גם לחם קפוא (שש"כ נה, יב). מי שאין לו ככרות לחם שלימות אלא פרוסות, יברך על שתי פרוסות (שש"כ נה, יז).
&nbsp
(על פי פניני הלכה).

 

[אלישיר]

אמרה יהודית.

בעזהי"ת
&nbsp
&nbsp
אמר רבי יהושע הכהן ברבי נחמיה: אפילו הרשעים שהם עושין מצוה … אין הקב"ה מקפח שכרן. אתה מוצא בעשו, אף על פי שהיה רשע - לא קפח הקב"ה שכרו. שכיבד את אביו. ומה פרע לו הקב"ה? נתן לו שלוה בעולם הזה … כשהיה משמש לאביו היה משמשו בכבוד, ולא שימש אדם את אבותיו וכבדן כשם שכיבד עשו לאביו, שכשהיה נכנס לשמש את יצחק אביו היה לובש בגדים נאים ונכנס לשמשו בהם, לכך זכה למלכות.
(דברים רבה כג).
&nbsp
חלק ממה שאנחנו רואים לנגד עינינו, רשעים חיים בכל טוב, הוא שאין להם שום חלק לעולם הבא – לאחר המוות הנשמה שלהם תחדל להתקיים לחלוטין, ולכן הם מקבלים כאן ועכשיו שכר על מצוות כלשהן שעשו (וישנן עוד סיבות, כמו שמפרט רבינו בחיי, שלפעמים עושר נמצא לבעליו לרעתו, ולפעמים אנחנו רק חושבים שטוב לבן אדם – ובאמת הוא מלא ביסורים, וכן הלאה).

 

[אלישיר]

יום חמישי, ט' אלול.

 

[אלישיר]

מצוות סעודה שלישית: ומה אם מלאים מידי?

בעזהי"ת
&nbsp
&nbsp
מי שאין לו לחם לסעודה שלישית, או שקשה לו לאכול לחם, יכול בדיעבד לקיים את מצוות סעודה שלישית במיני מזונות. ואף שאי אפשר לקיים את מצוות סעודה ראשונה ושנייה במיני מזונות (שו"ע רעד, ד), מכל מקום לגבי סעודה שלישית, יש אומרים שעיקרה לתוספת תענוג ולא לשביעה, ואין חיוב לאכול בה דווקא לחם. לכן בדיעבד אפשר לצאת בה במיני מזונות. ואם גם מזונות אין לו, או שאינו יכול לאוכלם, יאכל בשר או דגים. ואם אין לו בשר או דגים, יאכל פירות, ועדיף לאכול פירות מבושלים, שמבושלים נחשבים יותר כסעודה (שו"ע רצא, ה).
&nbsp
לכתחילה צריך אדם לתכנן את אכילתו כך שיוכל לאכול את הסעודה השלישית לתיאבון, ואם מזדמן לו לאכול את הסעודה השלישית סמוך לסעודה השנייה, ימעט באכילת הסעודה השנייה, כדי שיוכל לאכול את הסעודה השלישית לתיאבון. ומי שלא נזהר בזה והוא שבע, יכול לקיים את מצוות סעודה שלישית במעט יותר משיעור 'כביצה' לחם. ובדיעבד, יכול להסתפק אף ב'כזית' לחם. ואם אפילו 'כזית' לחם או מאכלים אחרים אינו יכול לאכול בלא לצער את עצמו, הפסיד את המצווה
&nbsp
(פניני הלכה).
&nbsp
&nbsp

 

[אלישיר]

אמרה יהודית.

רבי שמעון בן לקיש אמר: הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו, ובסוף עשה תשובה, הקדוש -ברוך הוא, מקבלו. אמר רבי יוחנן: ולא עוד אלא שכל העבירות שעשה, הן נחשבין עליו כזכיות.
(ירושלמי פאה, פ"א ה"ב).
&nbsp
דברים נפלאים אמר בזאת רבי נחמן מברסלב, לעודד חוזרים בתשובה שהגיעו לשלב שבו הם נופלים שוב ושוב, וכל כמה שאפילו תוך כדי הנפילה הם כבר מתחרטים, וכל פעם מחדש מנסים שמעתה והלאה יצליחו להתגבר – עדיין בפועל אחרי יום או אחרי שבוע או אחרי חודש, הם מוצאים את עצמם שוב באותו בור ביוב...
&nbsp
ותדעו! אם אפילו מי שכל ימיו היה רשע גמור, ורגע לפני מותו התחזק והתחרט מעומק ליבו על הכל, וביקש מה' יתברך שיסלח לו על חטאיו – הוא זוכה להתקבל בתור חוזר בתשובה, והתיקונים שיצטרך לעבור יהיו קלים הרבה הרבה יותר, כל שכן, אבל ממש ממש כל שכן, שיש תקווה טובה ואין שום יאוש למי שעוד בתחילת ואמצע חייו התחזק לחזור בתשובה, וקיבל עליו תורה ומצוות, ולמרבה הצער בדרך הארוכה הזו מוצא את עצמו מתמודד עם נפילות, שעדיין הוא יכול, וחשוב מאוד שיעשה כן – לחזור בתשובה. ואם בהמשך שוב ייפול: זה כבר ההמשך, ואז שוב: לחזור בתשובה.

 

[אלישיר]

ערב שבת קודש, פרשת כי תצא.

 

[אלישיר]

האם מותר להתחיל סעודה שלישית, גם אחרי ששקעה השמש?

בעזהי"ת
&nbsp
&nbsp
צריך להתחיל את הסעודה לפני שקיעת החמה, וכל שהספיק לומר את ברכת 'המוציא' לפני השקיעה, קבע סעודה ומותר לו להמשיך בסעודתו אפילו כמה שעות אחר צאת הכוכבים. אבל אם היה אוכל לפני שקיעת החמה מזונות או פירות וירקות או שותה משקים, כיוון ששקעה החמה צריך להפסיק, מפני שאין בזה קביעות סעודה, וכיוון שכבר התחיל להגיע זמן הבדלה – אסור לו לאכול ולשתות (שו"ע רצט, א; מ"ב ב; ערוה"ש ג-ה; להלן ח, ח).
&nbsp
מי שלא הספיק לאכול סעודה שלישית ושקעה החמה, רשאי להתחיל לאכול עד שלוש עשרה דקות וחצי אחר השקיעה, ואח"כ מותר לו להמשיך בסעודתו אפילו כמה שעות. אבל אחר שעברו שלוש עשרה דקות וחצי מהשקיעה, לא יתחיל בסעודה שלישית.
&nbsp
(פניני הלכה).
&nbsp

 

[אלישיר]

אמרה יהודית.

בעזהי"ת
&nbsp
&nbsp
אמר רבי יצחק: אין דנים את האדם, אלא לפי מעשיו אותה שעה - אפילו הוא עתיד להרשיע לאחר זמן! שנאמר: כִּי שָׁמַע אֱל-ֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם
(ראש השנה טז, וברש"י).
&nbsp
לקח מאוד חשוב לנו, החוזרים בתשובה, באמרה זו. היא מדברת אודות ישמעאל, בנו של אברהם. הוא גדל להיות רשע – ואף על פי כן, בימים מוקדמים יותר, כשהיה במצוקה, הושיעו ה' יתברך. אם כן, בוודאי שחוזר בתשובה, שעכשיו כרגע עומד מול ה' יתברך עם דמעות על לחיו, ועל כל פנים חרטה בליבו ורצון להיות אחרת, שלא משנה מה יהיה, ובטח לא משנה מה היה – הוא עכשיו רצוי ומקובל לפני ה' יתברך!!