לא רק שחיינים ישראלים נשארים מאחור... זה המצב ברוב המדינות
למעשה ברוב המדינות שאינן מעצמות שחייה (ארה"ב, אוסטרליה, יפן וכו') יש בד"כ שחיין בודד שמתבלט "פעם ב" (ובד"כ הוא חי ומתאמן בארה"ב...) ולא נבחרות שברור שיצאו עם מדליות (ואפילו האוסטרלים פישלו בלונדון ולכן חישבו מסלול מחדש). כדי לייצר כמות של שחיינים צריכה להיות תרבות שחייה, צריך להיות בסיס רחב רחב לפירמידה שממנו יצמחו הבודדים שמצליחים להגיע לפסגה. ברגע שמלכתחילה יש כאן בודדים שמגיעים לרמה עולמית, הסיכוי שביניהם יהיה "יהלום" מצטמצם משמעותית.
 
אני לא יודעת איך זה ברוב המדינות, אבל בארה"ב יש ברכות שחייה בבתי הספר (ולא רק הפרטיים), יש שיעורי שחייה במסגרת שיעורי ספורט בבית הספר, יש ליגת מכללות... זה לא משהו שמגיע אליהם מהשמים. יש להם כמות והם מטפחים אותה לכיוון איכות ואז כשצומחים אלופים ויש מאמנים טובים ותחרות חזקה בבית, אלה שמגיעים לאליפויות עולם הם הטובים שבטובים.
 
אולי יום אחד גם לנו יהיה שחיין (או שחיינית) שיצליח לנפץ את תקרת הזכוכית. אבל מכיוון שאנחנו מדינה קטנה עם השקעה קטנה ועם תרבות שחייה קטנה, הכמות ההתחלתית שלנו נמוכה ולכן הסיכויים בהתאם.