אכילה רגשית

spaysi8

New member
אכילה רגשית

מה קורה?
קפוא, הא?
היה לי סופ"ש קררררר ברמות!

בכל מקרה,
בסופ"ש האחרון, ובכללי כל חיי, אני סובלת מתופעה שהרבה סובלים ממנה ונקראית "אכילה רגשית".
למדתי על זה לאחרונה גם בפסיכולוגיה בהרחבה.
בתכלס? יש כל מיני סוגים של הפרעות אכילה- אכילה רגשית היא הנפוצה ביותר,
וזה פשוט אומר לאכול הרבה, ולא כשרעבים.. אוכלים לפי מצב הרוח.
אצל רוב האנשים יש מצברוח אחד שגורם להם לאכול יותר, לרוב עצבות (כולנו מכירים את הבחורות עם הגלידה והטישו אחרי פרידה),
אבל אצלי כמובן זה בכל מצב- אני פשוט תמיד אוכלת. הרבה. באובססיה.
מיותר לציין שעליתי 20 ק"ג בשנים האחרונות- התגייסתי רזה, השתחררתי שמנה. אני עכשיו שנה אחרי, ועדיין באותו המשקל, וספק אם אצליח לרדת.

עניין אותי לשמוע מכם- האם אתם גם סובלים מהבעיה הזו? איך זה מתבטא אצלכם? באילו מצבי רוח?

(אגב, אני לא רוצה טיפים לדיאטה, סתם משתפת ומתעניינת איך זה אצל אחרים:])
 
אצלי זה בדיוק ההפך

כשאני מאוהבת או שמחה- אני מאבדת תאבון, כשאני עצובה או עצבנית- אני מאבדת תאבון.
אבל כשקר לי... השם ישמור, אני לא מפסיקה לאכול. והפייבוריט שלי (שבימים פחות קפואים אני מאוד מקפידה לא לעשות את זה)- לאכול חם מהסיר. בעיקר פתיתים. בעיקר אם המסתי איתם גבינה. דיאטנית, דיאטנית, אבל לכולנו יש חטא כזה או אחר, בעיקר כשקר בחוץ ובבית.
אין ספק שבסופ"ש האחרון אכלתי הרבה ולא זזתי בכלל.
היום חזרתי לזוז קצת.
 

spaysi8

New member
אבל שמעי,

יוצא לך טוב אם כשאת שמחה את לא אוכלת.. כי גם ככה כולנו שואפים להיות שמחים תמיד..
 
זו צריכה להיות שמחה יוצאת דופן

רב הזמן אני מאושרת במה שיש לי.
אני מדברת איך בעיקר על שמחה מתוך התרגשות. זה קורה אחת לתקופה. לא כל שבוע.
 

BloodyRose

New member
גם אצלי זה הפוך

כל מצברוח שחורג מהמצברוח ה"נורמלי", ישר מתבטא בחוסר תאבון
 

ebi83

New member
דווקא אצלי זה פחות רגשי..

אבל מכיר את התופעה הזו. אצלי זה נובע לרוב משעמום או עייפות.
 

Light18m

New member
אני לא סובל מאכילה רגשית, אני נהנה ממנה!

כשאני במצב רוח טוב אני חוגג בעזרת אוכל, ואז מצב הרוח נהיה עוד יותר טוב.
כשאני בדיכאון אני אוכל יותר שוקולדים, וזה גם משפר מצב רוח.

השיטה היא לא להפסיק לרוץ.
 
אגב, עבר יום שלם ועדיין בא לי שוקולד

ואני חיה עם התחושה הזו בשלום. לפעמים אולי לא כדאי ישר לספק את הצורך, אלא לחכות, ולגלות שלט באמת הייתי חייבת את זה (פסק זמן אחד זה כמעט כמו ארוחב שלמה).
זה עניין של דיבור עצמי וסדר עדיפויות.
הייתה לי שותפה שיכלה חודש שלם לדחות את ההליכה לסופר, ולשנורר לי את כל האוכל בשיטת הסלמי, אבל כשהיא הייתה חייבת שוקולד, פתאום היא הייתה הולכת לסופר בלי תירוצים (כי זה משהו שלרב לא היה לי, אלא אם כן קיבלתי מתנות).
 

Optimistic Girl

New member
אני מנסה

להבין את פסיכולוגיית האנשים הספורטיביים..

והשאלה שלי אליך:

מה אתה מרגיש/וחושב לפני הריצה
באותם רגעים כשאתה צריך לצאת לריצה?

כנל
מה אתה חושב ומרגיש אחרי הריצה?
 
בכל יום התשובה שלי תשתנה

יש ימים שאני מכריחה את עצמי, ואומרת שאין ברירה. אולי ננסה לקצר את הריצה.
יש ימים שאני פשוט פצצת אנרגיה (בעיקר אם אכלתי הרבה באותו שבוע, ובאמת יש בי יותר מדי אנרגיה), ופשוט בא לי להוציא אותה.
והריצה הכי"טובה" שהייתה לי, שבה לא הרגשתי בכלל עייפות או כאב, הייתה הריצה בבוקר שלפני ההלוויה של סבתא שלי. זה רק הוכיח לי כמה ריצה היא משחררת. לא רק אנרגיות, אלא גם כאב נפשי.
 
אבל ש'קסי וגבוה ועושק בספורט .. אתה ראית את התמונה בכרטיס שלי ? אני קובבה לעומתך


אבל את האמת .. בשבע-שמונה שנים האחרונות מאז ששיניתי פאזה ושיניתי הרגלי אכילה ירדתי בערך עשרים קילו ואם לא הייתי עצלן גדול והייתי עושה גם קצת ספורט הייתי בטח מוריד עוד איזה עשר עד עשרים קילו נוספים ..
כיום אני בסביבות ה90-95 קילו ונלחם עם עצמי באופן מתמיד שלא להיכנע ולתת למצב רוח שלי להחליט מה וכמה נכנס לפה
 

einat162

New member
בד"כ כשיש לי -

יום קשה במיוחד בעבודה (לאו דווקא לחץ, פשוט כשאנשים דביקים / מטומטמים/ חדלי אישים באופן חריג מבד"כ) אני מתחילה לפנטז על אוכל קנוי, ולא מה שממתין לי במקרר.

בדרך כלל לאפה עם שווארמה.

פחמימות ובצקים זה *ה* אוכל המנחם שלי.
 

spaysi8

New member
וואי אני גם ככה עם אוכל קנוי

רוב הבזבוזים שלי על בילויים זה אוכל,
אגב, קורה לי לעתים קרובות שאני יושבת לבד במסעדה.. :p
 
למעלה