היום הכי משפיל בחיים שלי, היה היום

[ארז לפעמים]

כל כך מזדהה עם ההרגשה

קרה לי כשהגעתי לאוניברסיטה באחד המקצועות הקשים.
לא הייתי רגיל לרדת מ 90 בתיכון ופתאום נפלתי על 68 (זה מבחן מסנן).
האכזבה העצמית, הידיעה שהשקעתי מספיק, מה שחשבתי על היכולות שלי,
פתאום כל זה התנפץ.

ואז נזכרתי - שאחרי הכל, זה רק מבחן אחד, נכון? שיהיו עוד, שעד עכשיו הוכחתי את עצמי, שיש לי מליון הוכחות לכמה אני מצטיין ורק אחת לזאת שזה לא הלך. שאני לא רובוט, ויש מעידות, ויש פספוסים ואי אפשר להיות בשיא תמיד.
זה לא עובד לספורטאים, לאמנים, ובעצם, לאף אחד. לכולם יש את הרגעים הפחות טובים שלהם. אבל בבסיס - הם אותו דבר.

ועם זה ממשיכים - עם האמונה העצמית הזאת. עשית את זה מליון פעם בצורה מעולה, אז אחד לא מעיד עלייך כלום, לא ככה?
ואת עדיין מצטיינת, נכון?

 

[Optimistic Girl]

צודק

תודה על העידוד