[אלומת האור]

 

[Raindrop23]

אלומה יקרה

מה קרה, רוצה לשתף? אני פה בפרטי אם תרצי לדבר

 

[מחבקת עצים סדרתית]

אלומונת

אנחנו פה איתך

 

[תאום2]

+

את יקרה לי

 

[אמנון זה רק כינוי]

ה

דווקא חמודה

גם המדוזה נראת סימפטית

מכשפה זו מכשפה. אין מה לעשות
פצצה, זה לא נעים.
חץ שלילי זה רע.
זה היה בקשר לתוכן.

נעבור לכותרת :
דימעה
פרצוף כועס... הממ,
אגודל למטה, הממ,
פרצוף עקום, :/
חבול(ה) הממ, :/
שתיקה
פה מלא שוקולד->סוף סוף קצת אופטימיות.
שטן :/ בעולמינו הקט שולט השטן. :/

 

[תאום2]

חח פה מלא שו

קולד

 

[אלומת האור]

זה לא פה מלא שוקולד, זה אגרוף בפרצוף

 

[אלומת האור]

תודה לכולם... איזה יום מסריח

בבוקר הלכתי לקופ"ח ורופאת המשפחה לא הבינה מה כתבו לה במרפ' של הבעיה שיש לי ברחם - אוקיי, צריכה זריקה, אבל באיזו שיטה להזריק? באיזה מינון? לא היה כתוב את זה במכתב, והייתי צריכה להתקשר למזכירה שתתקשר לרופא כדי לברר לי את זה. ביררה, ורופאת המשפחה נתנה מרשם. ירדתי לבית המרקחת וחיכיתי בתור רק כדי לגלות שחסר להם במלאי ושיש רק זריקה אחת בבית מרקחת אחר שבאזור אחר לחלוטין, ושסוגרים שם עוד 20 דקות. תפסתי מהר מונית וטסתי לשם, קניתי את הזריקה והתחננתי בפני האחות, שכבר סגרה את החדר ובאה לצאת הביתה, שתזריק לי את זה, כי זו זריקה שחייבים לקבל אותה רק ביום אחד מסוים של המחזור, שזה בדיוק היום, ואי אפשר לחכות עד יום ראשון עם זה. היא קיטרה וקיטרה וקיטרה והזריקה לי בסוף, והכריחה אותי לשבת לחכות 20 דקות ליד איזו רופאה שבמקרה נשארה שם. בזמן הזה כבר הייתה אמורה להתחיל הפגישה שלי עם השח"ע והעו"סית, וכמובן התקשרתי לשניהם להודיע שאני מתעכבת.

כשהגעתי הביתה שניהם באו והשיחה שהתפתחה עברה לטונים גבוהים שבהם היא שוב האשימה אותי כמו שעשתה ליד המדריכה הזונה שהחליטה בסוף לא לעבוד בעיר שלי בכלל ומסיבה זו לא חזרה אליי, הפוסטמה, העיקר בזבזה לי ולעו"סית את הזמן לפני שבועיים. ואני פשוט צרחתי והתפרצתי כי ראיתי שהיא נוקטת את אותו קו כמו בפעם שעברה, של להטיל עליי את כל המשימות של הסידורים הטופסולוגיים. היא זרקה לכיוון שלי טפסים שהורידה מהאינטרנט ואמרתי לה - זאת הבעיה? את זה גם אני יכולתי להוריד! הבעיה זה להתקשר ולעשות בירורים ופגישות ולמלא את הטפסים! והיא לא נתנה לי לדבר ולהשחיל מילה, וכשאמרתי לה שנורא נפגעתי מאיך שהיא השפילה אותי ליד הסו קולד מדריכה אז היא אמרה לי שגם היא נעלבה ממני ושיש לה את הגבולות שלה ושהיא רק בן אדם ושאם אני לא רוצה אותה, שאני אחליף אותה (כנראה זה מה שאעשה, אבל התזמון הזה ממש לא מתאים לעוד שינויים). אין לי כוח אפילו להיכנס לתוכן השיחה, היא הייתה כל כך מטומטמת. השח"ע הסתכל על הטופס ואמר שאין מצב שאני יכולה באמת למלא את זה לבד ושצריך עורך דין כדי למלא ושאני אבוא אליו מחר והוא יעזור לי. עם כל הכבוד, להוריד לי טפסים מהאינטרנט זה לא העזרה שאני צריכה. והיא עפה עליי... חבל על הזמן. ואני בחיים שלי לא התפרצתי ככה. נבהלתי מהטון של עצמי, ונראה לי שגם השח"ע נבהל. ואז היא קמה והלכה בלי להגיד שלום אפילו (הייתה צריכה לקחת את הילד מהגן). גם השח"ע מיהר, אבל הנחה אותי להתקשר אליה להתנצל ולמקד אותה במה אני צריכה ממנה עזרה וככה יהיה יותר קל, והוא יעזור במה שהוא יכול. אז עשיתי את זה אחרי כמה שעות ואחרי חצי סרוקוול - אנשים - בכיתי בטירוף, לא יכולתי לעצור את ההתפרצות הזאת שתכלס הגיעה לה, אבל לא בעוצמה כזאת, ממש נבהלתי מעצמי, חוסר שליטה על המילים ועל הטון שלי! זה היה מפחיד. היא קיבלה את ההתנצלות, אבל אמרה שנצטרך לדבר על זה בשבוע הבא. זה נשמע גרוע כשאומרים "צריכים לדבר על זה", סוג של "יחסינו לאן". בזמן האחרון החסרונות שלה עולים על היתרונות ואני זקוקה לעזרה רבה עכשיו ולא מקבלת אותה. חוץ מזה היא גם עשתה יד אחת איתו ותקפה אותי במקומות שזה בכלל לא הגיע לי רק כדי להתחנף. אחר כך הוא שלח לי מייל שגם הוא דיבר איתה לגבי ההוסטלים והיא שיקרה לו שאחרי שהיא תיאמה לי ביקור שם אמרתי לה שאני לא רוצה. זה שקר וכזב, לא היה ולא נברא, הרי זו בכלל יוזמה שלי, לעבור להוסטל, ולא נסעתי איתה או עם מישהו מטעמה לשום הוסטל. נסעתי לפני 4 שנים עם המדריכה של החברה הקודמת. מאז דברים משתנים ויש עוד הוסטלים, ראיתי רק איזה 4. אני לא חושבת שהיא רעה, אבל היא מבולבלת ותוקפנית, זה כן. ולא מתאים לי שידברו אליי ככה, ועוד ליד אנשים. לא מתאים.

אחר כך הלכתי לישון, אחרי הסרוקוול, שינה נעימה, כבדה ושלווה. היה לי ממש טוב בשינה הזאת.

וקמתי, ומאז שקמתי אני לא מסוגלת לעשות שום דבר. הלקוחה הפרטית עם הסמינריון לא חזרה אליי אחרי שקרעתי את התחת כל השבוע לסיים את זה. לכו תדעו אם היא לא משתמשת בקובץ הטיוטה ששלחתי לה להערות, שבו 90% מהעבודה כבר עשויה. היא יכולה פשוט לעשות "קבל שינויים במסמך" ולהגיש את זה ככה, למרות שזה לא מושלם עדיין. ובבוקר התקשרו אליי מההוצאה לאור, רצו לשלוח לי הגהה חדשה, אבל זה היה להם דחוף מהיום להיום ולא יכולתי בגלל הלקוחה ובגלל המטלה, שאגב, הסכימו לדחות לי אותה למוצ"ש, אז מישהו אחר קיבל את ההגהה, ולי ישלחו עוד לקטורה. כנראה ככה זה עובד בשוק הזה. קשה להיות פרילנס, אבל אני בסה"כ נהנית מזה, רק חוסר הוודאות הזה נורא מתסכל, וגם העובדה שאין מזה כמעט כסף.

והבולמוסים. אלוהים, אין לי כבר כוח. מזל שיש סרוקוול בעולם. אני שוקלת בחיוב לחזור לאשפוז יום, ופשוט להתעלם מהדרעק שמנהל את המקום. אני צריכה לדעת למי לספר מה, ולא להתווכח איתו. בשביל זה יש שם מלא מטפלים אחרים שאפשר לפרוק אצלם. בפעם האחרונה פשוט נכנסתי איתו לעימותים והוא דחק אותי לקצה וכתב עליי בסיכום דברים מגעילים ותלושים מהמציאות (אפילו איילה אמרה את זה). מקסימום אני אכנס לפגישות אתו בגישה קצרנית ועניינית רק בנוגע לתרופות, ולא אנסה לשפוך את הלב ולצפות לחמלה ממישהו שנהנה להשפיל אותי בגסות רוח שמוסווית ע"י מתק שפתיים.

זהו.

 

[הקוסמת הורודה]

תעיפי אותה ומהר

העוסית שלך נשמעת חפיפניקית לא מקצועית לא אכפתית מספיק כמו שהמקצוע דורש
ילדותית אגואיסטית מה עוד? עוד כמה קיצר לסל וחסל

 

[הקוסמת הורודה]

אה כן וגם שקרנית

 

[הקוסמת הורודה]

וגם עצלנית מניפולטיבית חנפנית

אמממ מה עוד? מה עוד?
לא יודעת אבל בטח לא משהו טוב

 

[אלומת האור]

היא לא בן אדם רע, למרות שזה אולי נשמע ככה

אבל כן, היא מחופפת ומחפפת, היא לא שמה לב, היא שוכחת. ולפעמים משקרת. השאלה מה עדיף לי עכשיו, להעיף אותה (ויש לה גם יתרונות) ולהישאר בלי (כי עד שמוצאים חדשה זה לוקח זמן או להיעזר בה במה שאפשר ואחרי שאתחזק לחפש מישהי אחרת.

 

[הקוסמת הורודה]

לדעתי להעיף

כי היא יותר הפסד מאשר רווח
בנוסף אי אפשר לסמוך עליה ולדעתי אמון
זה הבסיס כמעט בערך להכל

 

[אלומת האור]

כמה עוד אפשר, תגידו לי?!? טריגר

לא רוצה. לא רוצה. אולי אני נכנעת, אולי אני לא מנסה להילחם, אבל אף אחד לא מבין מה זה שאין לי כוח. אף אחד חוץ מאיילה, אולי. ומאורלי. שתי המלאכיות שלי שעוזבות.
מה עוד צריך לקרות? מה שקרה לאריק איינשטיין, חס וחלילה? התקף לב? היפוגליקמיה? קריסה של הכבד? אולי סתם איבוד של השפיות? מה יגמור אותי קודם? וכמה זמן אני צריכה לחכות? אני פוחדת, שלא תבינו לא נכון. מאוד מאוד פוחדת. אבל רוצה כל כך לנוח. כל כך עייפה וחרדה. מה לעזאזל קורה לי שאין לי אפילו כוח ללחוץ על סימן שאלה במקלדת.

 

[Raindrop23]

אלומה יקרה

אני איתך, שולחת לך חיבוק גדול, מקווה שתרגישי יותר טוב כמה שיותר מהר. תחזיקי מעמד

 

[אלומת האור]

אין לי כוח להמשיך

יותר מדיי נטישות.
יותר מדיי מחשבות.
יותר מדיי דחפים.
יותר מדיי כעס.
יותר מדיי עצב.
יותר מדיי חולשה.
יותר מדיי מוות.
יותר מדיי מחלות.
יותר מדיי כאבים.
יותר מדיי משקל.
יותר מדיי מקום שאני תופסת.
יותר מדיי מילים.
יותר מדיי אני.
בא לי להקיא. איכס.

 

[Raindrop23]

מזדהה עם השנאה וההלקאה העצמית, אני גם עושה את זה לעצמי אבל אני מנסה בהדרגה יותר לאהוב את עצמי ולהיות רכה עם עצמי ואני מאמינה שאת יכולה גם.
יש עליות וירידות אבל סה"כ זה אפשרי, לא קל אבל אפשרי. ויש בך הרבה דברים טובים, אלומה, יש בך הרבה מה לאהוב, יקרה

מצטערת אם אני נשמעת מטיפת מוסר או סתם מעצבנת אותך, אני רק רוצה שיהיה לך טוב.

 

[אלומת האור]

את 100ממת

 

[Raindrop23]

 

[אלומת האור]

שיר שכתבתי עכשיו לאיילה, טיפה טריגר

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=2711443