ההיפך הוא הנכון
כלומר, מה גורם לרימייק לקחת פורמט טוב ולהפוך אותו לשעמום אינסופי.
למען האמת, צפיתי בערך בשעה עם זפזופים בגרסה הישראלית והספיק לי. היא סובלת מהרעות החולות הרגילות של שעשועוני ריאליטי ישראלים המבוססים על פורמטים מחו"ל: קודם כל, מה שלוקח לבריטים ואמריקאים 45 דקות ייקח פה שני ספיישלים של שעתיים, לא כולל הדחה. יש קרדיט לעורך, אבל לא נראה שהוא עובד יותר מדי. האורך האינסופי גורם לכך שצריך למלא את הזמן - המון קשקשת שחוזרת על עצמה, במקום ביקורות ענייניות של משפט שניים יש שיחות שלמות שבהן כל שופט רק מנסה להתבלט ולהציג את האגו שלו לראווה, ויותר מדי פוקוס על הגיגיהם הלא מעניינים של המתמודדים. אם היו מקצרים, הרוב היה נחסך מאיתנו.
רעות נוספות בתחום: הצעקנות והווליום הגבוה בהפקות ישראליות, המוזיקה המעצבנת שחוזרת על עצמה שוב ושוב בכל תוכנית (במיוחד בסצנות עלק "משעשעות"), ההנחיה שנופלת בידי סלב כזה או אחר עם אפס זיקה לתחום המדובר וכישורי הנחיה כשל פלקט... להמשיך?
הגרסה הבריטית לא מבזבזת זמן, היא קלילה, מתגלגלת לדרך, מכניסה הומור ומידע קונקרטי, נמנעת מבימוי אינטריגות שלא קיימות או מסחיטת סיפורי חיים "סוחטי דמעות" וצהובים, והשיפוט ענייני, על סמך כישרון בלבד, ונטול "ספיישלי החזרה" מעיקים למיניהם. פשוט ולעניין.