שלי
אח, כריסטינה, כריסטינה.
מה אפשר להגיד? אפשר להגיד, האמת, הרבה דברים, על כוכבת הפופ הזו, שהיא אולי העוף הכי מוזר מבין הדיוות שעדיין מסתובבות בתעשייה היום (ואלוהים יודע שמסתובבים כמה וכמה עופות מוזרים בתעשייה הזו).
מוכשרת, מבוזבזת, הזויה, טראשית, איכותית, מבלבלת, עצלנית, פרפקציוניסטית, קשוחה, רגישה, חידתית, עצורה, מוגזמת.
הבחורה הזאת מלאה סתירות, ללא ספק. לפעמים זה עולה לי על העצבים, ובא לי לנער אותה, אבל בתכלס, האמנים הכי מעניינים הם אלה המלאים בסתירות קיצוניות (לואיס קרול, למשל, היה גם מתמטיקאי, אנליטי ולוגי להחריד, וגם בעל חוש הומור ילדותי, פרוע ואבסורדי להחריד - והשילוב בין השניים הפך אותו לכותב הגאון שהוא היה), ואלוהים יודע שלא חסרות לנו שבלונות משעממות ונדושות שלא חסרים את התעוזה, למרבה הצער, לקרוא לעצמם "אמנים", בתעשייה הזאת.
כך שכריסטינה, על מגרעותיה, היא די מרעננת ומיוחדת בסופו של יום, ואני לא מתכוון להתלונן על קיומו של אמן מעניין
מדי.
אני לא מתכוון לדרג (למרות שכבר עשיתי את זה בעבר, ערכתי מצעד שלה בפורום "מצעדים" בזמנו), אבל הנה כמה שירים שאני מאוד מאוד מאוד אוהב שלה:
Monday Morning - ממתק פופ מרענן, נפלא וסופר-אנדרייטד. זה לא רק שאני שואל את עצמי למה היא לא מקליטה עוד שירים כאלה, אלא שגם אני שואל את עצמי למה
כולם לא מקליטים עוד שירים כאלה.
Save Me From Myself - כנראה הביצוע הכי מרגש, יפהפה, פגיע ומיוחד שלה בכל הקריירה.
Ain't No Other Man - הוצפתי באושר שסירב לחלוף ברגע שהשיר הזה דלף במלואו. זה היה כל מה שחלמתי שכריסטינה תעשה כשהיא דיברה על BTB. כמובן שהחזון הזה לא בא לידי ביטוי במלואו בשאר האלבום, אבל בסינגל (האמיץ כל כך!) הזה היא עשתה עבודה פשוט מושלמת בהגשמת החזון המוזיקלי והאמנותי שלה, נכון לאותה תקופה.
Enter The Circus + Welcome - אולי העבודה הכי מרשימה שלינדה פרי וכריסטינה עשו ביחד אי-פעם. שאפתני, מדהים, סוחף ומרגש.
Birds of Prey - גורם לי לפנטז על אלבום שלם של כריסטינה וליידיטרון.
You Lost Me - שיתוף הפעולה הכי מוצלח שלה עם סיה, לטעמי.
Falling In Love Again - עוד שיתוף פעולה מדהים בין כריסטינה ללינדה פרי, בקאבר למרלן דיטריך. לא חושב שיש עוד זמרת פופ מהז'אנר של כריסטינה (יש לה ז'אנר בכלל? תראו איזה דברים שונים ומגוונים היא עושה! עוד לא דיברתי בכלל על שיתופי פעולה עם אנשים כמו הרבי האנקוק והרולינג סטונס) שהייתה מעזה או בכלל מעלה על דעתה להקליט משהו כזה. כריסטינה מוכיחה פה שוב שהיא הרבה מעבר לדיוות פופ סטנדרטית. היא משהו על התפר המאוד מעניין שבין מאריה קארי, וויטני יוסטון, קלי קלארקסון, ביורק ותום יורק (או במילים אחרות: התפר שבין המיינסטרים לאוונגרד/אלטנרטיב).
Elastic Love - עוד שיר סופר-אמיץ וסופר-אנדרייטד שמראה לנו צדדים של כריסטינה שלא הכרנו.
Tough Lover - לא נראה לי שהיה מישהו באולם הקולנוע בו הוקרן "בורלסק" שהלב שלו לא התהפך בהתרגשות בזמן שמהרמקולים בקע ה-note הראשון של הקאבר המדהים הזה לאטה ג'יימס. כריסטינה מוכיחה כאן שהיא לגמרי ראויה לתואר "פנומנלית".
Genie In A Bottle - אהבתי את כריסטינה מהרגע הראשון ששמעתי לראשונה את השיר הזה. הוא לא נמאס עלי במשך תקופה ארוכה, והוא למעשה לא נמאס עלי עד היום, למרות הדרך האמנותית הכל כך משמעותית וארוכה שהיא עשתה מאז (וכמובן, למרות כל השנים שחלפו מאז שהייתי בכיתה ו', למען השם!).
ואני יכול עוד להמשיך ולהמשיך, כי בהחלט ישנם עוד כמה וכמה שירים ראויים באמתחתה, אבל כעת אפנה את הבמה לאנשים אחרים.