טופ 5

[DAN1EL]

 

[ערן1987]

מבחינתי זה היה קל יחסית

אני מכיר את כריסטינה בעיקר מתקופת השיא שלה, זו שהתחילה ב-Stripped ו(סוג של) נגמרה ב-Back To Basics. יש לי את האלבומים המקוריים ואני מאוד נהנה מהם עד היום, בעיקר מ-Back To Basics. פחות התעמקתי ב-2 האלבומים האחרונים שלה אבל האחרון זכור לי כלא רע בכלל. בכל מקרה, הנה החמישיה שלי.

Beautiful - נו, מה נראה לכם, רשימה כזו בלי הקלאסיקה הזו? באמת שלא צריך להרחיב על השיר הזה במילים.
Ain't No Other Man - פצצה של שיר, אין לי תיאור אחר בשבילו. טונות של אנרגיה מתפרצת, כריסטינה בשיא ווקאלי והפקה מעולה שעושה רק חסד לכל המעורבים בשיר.
Hurt - ידוע כ"ביוטיפול של Back to Basics", ועדיין זו בלדה יפהפיה ונוגעת.
Save Me From Myself - בלדות הן אולי הצד החזק ביותר של כריסטינה, וזו אחת היפות שלה. היא כל כך פשוטה פה, כל כך נקייה, כל כך.. לא יודע, טהורה כזו. ביצוע נדיר ביופיו.
Fighter - עפתי עליו כבר כשיצא כסינגל. גם פצצה חזקה ומוצלחת במיוחד.

איזכור לטובה: Make Over (אותו אהבתי כבר כששמעתי את "סטריפד"), Loving Me 4 Me, הבלדות הקיטשיות אך הכה מוצלחות Cruz ו-Soar, הבלדה המרגשת I'm OK, כמובן ש-Lady Marmalade המטריף ואזכיר גם את Your Body שהוא כיף.

אגב, אני חייב לציין שאני מחבב את Walk Away אבל לא מצליח להבין איך אנשים מגדירים אותו כטוב ביותר של כריסטינה. לא הייתי מכניס אותו אפילו לטופ 10.

 

[DAN1EL]

בזמנו כשעשיתי מצעד שלה

Walk Away היה במקום הראשון.
עכשיו אפילו לא הזכרתי אותו, אבל הוא בהחלט בהחלט בהחלט אחד האהובים עלי ביותר שלה, אם לא הכי.
זה כל כך מובן מאליו מבחינתי ששכחתי אותו

אבל מראש אמרתי שיש עוד המון שירים שלה שאני יכול לציין ושאני אתן לאחרים לציין אותם במקומי.

בכל מקרה - אני לא מבין איך אתה לא רואה את זה. שיר פשוט מדהים. מדהים.
&nbsp
ולא הבנתי מי זה "כל המעורבים" ב-ANOM

...

 

[ערן1987]

כל המעורבים זה.. כל המעורבים חח

מהנגנים ואנשי הסאונד ועד כריסטינה ואחרון היח"צנים שלה דאז.

 

[DAN1EL]

סבבה

 

[Music Man XD]

איך אתה מת על התמונה הזו

חפרתי על כריסטינה מספיק, אז אהיה תמציתי הפעם:

Ain't No Other Man
שיר פופ מושלם. גאוני. ענק. אדיר. ביצוע קולי אגדי.

Beautiful
המנון על זמני ואותנטי. המון זמרות ניסו ליצור המון שירים כאלה, רובן נכשלו כשלון חרוץ להשתוות.

Monday Morning
הדבר הכי אנדרייטד שאני מכיר. שיר מושלם.

You Lost Me
כל כך הרבה זמרות פופ מקליטות כל כך הרבה בלדות שמלציות וסתמיות. כריסטינה מראה כאן מה היא באמת יודעת לעשות, והתוצאה מדהימה. ביצוע קולי כל כך אלגנטי וחכם. ותודה לסיה.

Hurt
לא עושים דברים כאלה יותר. ובכן, חוץ מכריסטינה.

Save Me From Myself
ביצוע קולי מושלם.

Birds of Prey
השיר הזה מסכם בשלוש ומשהו דקות את מה שמתסכל בכריסטינה. הוא מראה מה הבחורה הזו יכולה לעשות, וגורם לך לא להבין - אז למה שירים כמו Let There Be Love נוצרו בכלל?
בכל מקרה, שיר מדהים.

Welcome
שיר יצירתי ומרגש.

אני יכול להמשיך, באמת

שמתי לב שרוב השירים שציינתי היו מ"ביוניק" או BTB. אני חושב שבאלבומי האלה היא הייתה באיזושהי נקודת שיא מבחינת יצירתיות. מקווה שזה יחזור. S מוערך יתר על המידה בקרב מעריצים, אני אומר את זה כבר הרבה זמן. לא אומר שהוא גרוע, חלילה, אך מוערך יתר על המידה.

 

[Music Man XD]

וחשוב לי גם לציין את

Something's Got A Hold On Me. עוד שיר שמראה למה היא כל כך טובה. אין אף אחת כיום שהייתה, להערכתי, מצליחה לשיר את זה ככה.

 

[DAN1EL]

תמונה אדירה

אהבתי את הבחירות שלך ואת הנימוקים.
&nbsp
לגבי סטריפד - אני מבין מה אתה אומר, וגם אני חושב שאנשים קצת מגזימים איתו, ושזה לא אלבום מושלם (אין לכריסטינה שום אלבום מושלם, למרות שכן יש לה שירים מושלמים), אבל אני גם מבין למה זה קורה.
הרבה אנשים הפכו למעריצים של כריסטינה בתקופה הזאת.
מבחינת תדמית זאת הייתה התקופה הכי אמיצה שלה, שבה היא ממש הפנתה גב לכל התדמית הפופית-דיסנית הקודמת שלה ואמרה למעריצים: זאת אני עכשיו, בגיל 22. Take it or leave it.
בטח היו כמה שעזבו את זה, אבל אלה שנשארו - הפכו לצבא מעריצים נאמן במיוחד, שעד היום מתענג על התקופה הזאת, כי זו התקופה שבה היה הכי משמעותי להיות מעריץ של כריסטינה. גם מבחינת ההישגים שהיו לה אז, אבל גם מבחינת מי שהיא הייתה אז ומה שהיא ייצגה אז.
זו תקופה כל כך מובחנת, שאני לא מתפלא שאנשים זוכרים אותה כל כך לטובה (או לרעה, אבל אנחנו מדברים כאן על מעריצים).
&nbsp
גם BTB הייתה תקופה מאוד מובחנת, ולכן גם לתקופה הזאת יש הרבה מעריצים, אבל אולי מסוג שונה.
&nbsp
התקופות של Bionic ו-Lotus (אפשר לקרוא לזה תקופה בכלל?) היו הכל חוץ ממובחנות.
כריסטינה הייתה אז התגלמות הבלבול והתלישות, היא לא ממש החליטה מאז מי היא ולאן היא שייכת.
&nbsp
אני מרגיש שבתקופת האלבום הראשון/כריסמס/אלבום לטיני כריסטינה התבגרה והתחילה להבין מי היא.
בתקופת סטריפד היא ידעה בדיוק מי היא.
בתקופת BTB היא ידעה בדיוק מי היא.
בכל התקופות שהיו מאז ועד היום - היא איבדה את הדרך שלה, לדעתי. לפחות מבחינה מקצועית-אמנותית, אבל אני מאמין שהכל קשור להכל. כשאמן מבולבל בחיים האישיים שלו, הוא מבולבל גם מבחינה מקצועית ולהפך. זה הכל משליך על הכל.