The Blue Fairy
New member
שנה חדשה בפתח - זמן לסכם שנה!
- פותח הנושא The Blue Fairy
- פורסם בתאריך
אני חולה על הדברים האלה!
זה ממש מבלבל לסכם מראש השנה לראש השנה, קשה לי אפילו לחשוב איפה הייתי היום אבל בשנה שעברה.
אז אסכם בכלליות שכזאת, כי זה באמת מבלבל אותי.
אז מה קרה לי בשנה האחרונה?
קצת לפני ראש השנה של שנה שעברה, עזבתי את הגרעין ועזבתי את התנועה. רק מי שחלק מגרעין ומתנועה נראה לי יכול להבין את המשמעות של דבר כזה. במשך 5 שנים [שתכלס זה לא כזה הרבה] התנועה, הגרעין, האנשים- היו פשוט חיי. שנת שירות, נח"ל, סמינרים, טיולים... דרך חיים. אז את תחילת השנה ביליתי עדיין בצה"ל, אבל ללא הגרעין. זה היה לי מאוד קשה, כי כל השירות תמיד הייתי עם אנשים שהכרתי לפני, לא שיש לי בעיות בלהכיר אנשים חדשים וליצור קשרים, אבל פתאום זה היה הלם לסיים את היום ובלי לשתות תה ועוגיות עם אנשים אהובים ומוכרים. אבל מנקודה זה, בהסתכלות אחורה, אני בהחלט יכולה להגיד שהשנה האחרונה הייתה בסימן- הפתעות. אחרי תקופה של קושי, היה לי ממש ממש סבבה בסוף השירות שלי עם נוף של אנשים אחרים. כל הזמן סינג'רו אותי לשטויות מטופשות של צה"ל, ופעם אחרי פעם הפתעתי את עצמי בדרך שבה בחרתי לקחת את הדבר, כי כל סינג'ור שכזה נגמר בחוויה מטורפת שרק הייתה הדובדבן בקצפת לשירות הצבאי המדהים שהיה לי.
ואז הגיע השחרור! נורא פחדתי ממנו, האזרחות והחופש והאחריות והכל... אז שנייה לפני שהכל עולה, ומתחיל כבר לשתק, מצאתי עבודה בחפש"ש ויום אחרי השחרור כבר התחלתי לעבוד. וגם פה, בשבילי עם עצמי, זאת הייתה הפתעה. זה שלקחתי את עצמי בידיים וידעתי איך להתמודד עם הפחד מהחופש. ההפתעה השנייה בכל הסיפור הזה, שזאת הייתה עבודה פשוט כייפית. בסך הכל מלצרות, אבל ה8 חודשים האלה במסעדה היו הרבה מעבר לעשיית כסף. הכרתי אנשים מדהימים, למדתי הרבה על עצמי. וזאת הייתה הנחיתה הכי טובה שיכולתי לבקש אחרי שחרור ועזיבת התנועה.
במהלך ה8 חודשים האלה הגיעה ההפתעה הכי מדהימה והכי לא צפוייה. הייתי אחרי מספר קשרים מזעזעים. חלק ארוכים, חלק קצרים. מכולם יצאתי עם ראש מורם, אבל עם השחרור החלטתי שמערכת יחסים ובנים בכללי כרגע לא בא לי בטוב, שאני רוצה תקופה להשקיע בעצמי ובלב שלי, ולא במחלמות עולם עם בנים. אבל, אז, הוא הגיע. הכי לא צפוי, ברגע הכי לא רצוי. אבל מצד שני, ידעתי שיום אחד הוא יגיע, מההכרות הארוכת שנים שלנו. אחרי מפגש אחד, לי זה כבר היה מאוד ברור. ותכלס, גם לו.... היינו חודש וחצי-חודשיים בקשר-לא-קשר, ישנים ביחד, מבלים כל רגע פנוי מהיום ביחד, מדברים כ-ל הזמן, נהנים, צוחקים, שוכבים, שותים... ואז החלטנו לתת את ההגדרה!
אחרי 8 חודשים במסעדה החלומית עם האנשים החלומיים, החלטתי שמיציתי קצת את עולם המלצרות והחלטתי לנסות את מזלי בטלמרקטינג. אם יש משהו שאני יודעת על עצמי, זה שאם דברים קורים מהר מדי, ואני לא מספיקה לעכל אותם, זה לא טוב! וזה מה שקרה במקרה הזה. יום אחד החלטתי שאני רוצה לעזוב, יום אחרי כבר אחותי סידרה לי ראיון, ושבוע אחרי זה כבר הייתי במקום אחר. כן גיליתי על עצמי שיש לי גם יכולת ופוטנציאל בעולם המכירות, ולשם שינוי גם עשיתי אחלה כסף! אבל המעבר המהיר והחד הזה פשוט עשה לי רע, ובתכלס לא נהנתי לרגע מהעבודה.
למזלי הרב, אני והחבר בשלב הזה כבר היינו עמוק עמוק בשיחות לגבי מעבר משותף. האומנם לא היינו הרבה זמן ביחד [חצי שנה?] אבל זה הרגיש טבעי לשנינו. זו לא הייתה החלטה קלה בכלל, והיא לקחה זמן רב, אבל זה קרה! אחרי חודשיים וחצי בעבודה המחורבנת של המכירות, מצאתי את עצמי בירושלים!
וזאת כמובן עוד הפתעה מטורפת. אחרי השחרור היה לי נורא ברור שהדבר האחרון שלחוץ לי זה לצאת מהבית. אני מאוד אוהבת ומסתדרת עם המשפחה שלי, והיו לי הרבה דברים אחרים שיותר רציתי לעשות. אז אם היו שואלים אותי היום בשנה שעברה מה הסיכויים שאני אהיה מחוץ לבית? הייתי עונה 0!
אז המעבר היה לא קל בכלל, פיזית ומנטלית. כל שלב הדיבורים וחיפוש דירות- הייתי נורא עסוקה בכמה כיף וטוב יהיה לנו, נורא חשבתי על המגורים המשותפים. ורק יום לפני המעבר קלטתי שמגורים משותפים = אני יוצאת מהבית של אמא ואבא. וזאת הייתה כאפה! בכיתי במהלך כל היום, והיה לי נורא נורא קשה... לרגע חשבתי לבטל הכל. אבל כמובן שעם תמיכה מההורים והבחור, הכל הסתדר.
הנחיתה בעיר הייתה גם יותר קשה מהצפוי, רציתי להגיע לכאן שהכל כבר מוכן- הבית, עבודה, תחביבים וכו'... ויצא לי שחודש שלם כמעט ולא עשיתי כלום. הבית היה מתוקתק, והייתה לי הצעת עבודה על הפרק, וידעתי איפה אני רוצה להתחיל לרקוד. אבל, החיים יותר קשים מזה. מבחינת העבודה, ההצעה ירדה מהפרק [וטוב שכך] לקח לי איזה שבועיים [!!] למצוא עבודה במלצרות, ו4 ימים במסעדה הזאת היו לי טו מאצ' אחרי שהמנהל שמה קרא לי "טיפשה"! וכך מצאתי את עצמי בחודש אוגוסט עם 4 ימי עבודה! ובתחום הריקוד ושאר הדברים שכיף לעשות- מצאתי את עצמי מתקמצנת על כל שקל שאני מוציאה בגלל המעבר והעצמאות הכלכלית, וגם כי תכלס- לא עבדתי.
אז בחודש הראשון שלנו עליתי 4 קילו, עליתי מ3 סיגריות ביום לכמעט קופסא, וסוגשל נכנסתי לדיכאון.
אבל שוב, עם הרבה תמיכה מהחבר, אני לאט לאט עומדת על הרגליים, לוקחת כל משימה בטורה. מצאתי עבודה שאומנם לא מכניסה הרבה, אבל כרגע היא טובה לי, שבוע הבא אני מתחילה לשפר בגרויות, ביום שישי אני מתחילה לרקוד, נכנסתי לראבק של ספורט ותזונה נכונה [וירדתי תוך שבוע קילו...] והסיגריות? עובדת על זה!
בין לבין, פשוט לא ידעתי לאן להכניס את זה. הייתה את הטיסה לאמסטרדם! חוץ מזה שזאת אמסטרדם, והיא מדהימה והיה כיף והיה רטוב והיה מצחיק. גם פה למדתי הרבה על עצמי. טסתי עם חברה טובה, שאנחנו כבר מכירות מספר שנים. רוב הקשר שלנו היינו חברות של להפגש פעם בחודש לכוס קפה ובזה זה נגמר. ועם הזמן התקרבנו יותר ויותר והכוס קפה שלנו הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהיום-יום. אני מאוד אוהבת את החברה שלי, אבל השילוב של החוסר ביטחון שלי [לפעמים] והשילוב של האישיות שלה- תמיד הייתה לי התחושה שאני לא מספיק טוב בשבילה. שאני חברה לקפה. לא היינו יוצאות הרבה למסיבות, או פאבים, ולא ממש הכרנו אחת לשנייה את שאר מעגלי החברות שלנו. ונורא חששתי מלטוס איתה, חששתי שאני לא אהיה מספיק כייפית, מצחיקה, אחרית... והתחושה הזאת גם ליוותה אותי במהלך הטיול עצמו. לפעמים הייתי יושבת ואומרת לעצמי "תרגעי, את ממש ממש בסדר, ואם משעמם לה- בעיה שלה" אבל בערך שבוע אחרי שחזרנו מהטיול היא אמרה לי משהו בסיגנון "לא הייתי משנה כלום מהטיול שלנו, זה היה מושלם! הייתי חוזרת לשם, ועושה הכל בידיוק אותו דבר!" ואז למדתי על עצמי שאני כל כך רגילה לתת לעצמי את התחושה שאני לא מספיק טובה, ושמתי לב פתאום בכמה תחומים בחיי אני ככה קשה עם עצמי ולא יודעת לפרגן לעצמי. כאילו, הייתי צריכה את הOK שלך בשביל שיפול לי האסימון שאני ממש ממש בסדר, ושאני יכולה להיות רגועה. דרךאגב, אחרכך היא גם נסתה לשכנע אותי להיות השותפה שלה בטיול הגדול, אבל את זה כרגע אני לא מתכננת....
אז שוב, נראה לי זאת בעיקר הייתה שנה ממש לא צפויה, הרבה דברים קרו בה שלא חשבתי שיקרו לי בשלב הזה של החיים. אבל בהחלט הכל לטובה, היו עליות והיו ירידות, אבל תמיד עם ראש מורם, גב זקוף, מוקפת באנשים אהובים ואוהבים.
זה ממש מבלבל לסכם מראש השנה לראש השנה, קשה לי אפילו לחשוב איפה הייתי היום אבל בשנה שעברה.
אז אסכם בכלליות שכזאת, כי זה באמת מבלבל אותי.
אז מה קרה לי בשנה האחרונה?
קצת לפני ראש השנה של שנה שעברה, עזבתי את הגרעין ועזבתי את התנועה. רק מי שחלק מגרעין ומתנועה נראה לי יכול להבין את המשמעות של דבר כזה. במשך 5 שנים [שתכלס זה לא כזה הרבה] התנועה, הגרעין, האנשים- היו פשוט חיי. שנת שירות, נח"ל, סמינרים, טיולים... דרך חיים. אז את תחילת השנה ביליתי עדיין בצה"ל, אבל ללא הגרעין. זה היה לי מאוד קשה, כי כל השירות תמיד הייתי עם אנשים שהכרתי לפני, לא שיש לי בעיות בלהכיר אנשים חדשים וליצור קשרים, אבל פתאום זה היה הלם לסיים את היום ובלי לשתות תה ועוגיות עם אנשים אהובים ומוכרים. אבל מנקודה זה, בהסתכלות אחורה, אני בהחלט יכולה להגיד שהשנה האחרונה הייתה בסימן- הפתעות. אחרי תקופה של קושי, היה לי ממש ממש סבבה בסוף השירות שלי עם נוף של אנשים אחרים. כל הזמן סינג'רו אותי לשטויות מטופשות של צה"ל, ופעם אחרי פעם הפתעתי את עצמי בדרך שבה בחרתי לקחת את הדבר, כי כל סינג'ור שכזה נגמר בחוויה מטורפת שרק הייתה הדובדבן בקצפת לשירות הצבאי המדהים שהיה לי.
ואז הגיע השחרור! נורא פחדתי ממנו, האזרחות והחופש והאחריות והכל... אז שנייה לפני שהכל עולה, ומתחיל כבר לשתק, מצאתי עבודה בחפש"ש ויום אחרי השחרור כבר התחלתי לעבוד. וגם פה, בשבילי עם עצמי, זאת הייתה הפתעה. זה שלקחתי את עצמי בידיים וידעתי איך להתמודד עם הפחד מהחופש. ההפתעה השנייה בכל הסיפור הזה, שזאת הייתה עבודה פשוט כייפית. בסך הכל מלצרות, אבל ה8 חודשים האלה במסעדה היו הרבה מעבר לעשיית כסף. הכרתי אנשים מדהימים, למדתי הרבה על עצמי. וזאת הייתה הנחיתה הכי טובה שיכולתי לבקש אחרי שחרור ועזיבת התנועה.
במהלך ה8 חודשים האלה הגיעה ההפתעה הכי מדהימה והכי לא צפוייה. הייתי אחרי מספר קשרים מזעזעים. חלק ארוכים, חלק קצרים. מכולם יצאתי עם ראש מורם, אבל עם השחרור החלטתי שמערכת יחסים ובנים בכללי כרגע לא בא לי בטוב, שאני רוצה תקופה להשקיע בעצמי ובלב שלי, ולא במחלמות עולם עם בנים. אבל, אז, הוא הגיע. הכי לא צפוי, ברגע הכי לא רצוי. אבל מצד שני, ידעתי שיום אחד הוא יגיע, מההכרות הארוכת שנים שלנו. אחרי מפגש אחד, לי זה כבר היה מאוד ברור. ותכלס, גם לו.... היינו חודש וחצי-חודשיים בקשר-לא-קשר, ישנים ביחד, מבלים כל רגע פנוי מהיום ביחד, מדברים כ-ל הזמן, נהנים, צוחקים, שוכבים, שותים... ואז החלטנו לתת את ההגדרה!
אחרי 8 חודשים במסעדה החלומית עם האנשים החלומיים, החלטתי שמיציתי קצת את עולם המלצרות והחלטתי לנסות את מזלי בטלמרקטינג. אם יש משהו שאני יודעת על עצמי, זה שאם דברים קורים מהר מדי, ואני לא מספיקה לעכל אותם, זה לא טוב! וזה מה שקרה במקרה הזה. יום אחד החלטתי שאני רוצה לעזוב, יום אחרי כבר אחותי סידרה לי ראיון, ושבוע אחרי זה כבר הייתי במקום אחר. כן גיליתי על עצמי שיש לי גם יכולת ופוטנציאל בעולם המכירות, ולשם שינוי גם עשיתי אחלה כסף! אבל המעבר המהיר והחד הזה פשוט עשה לי רע, ובתכלס לא נהנתי לרגע מהעבודה.
למזלי הרב, אני והחבר בשלב הזה כבר היינו עמוק עמוק בשיחות לגבי מעבר משותף. האומנם לא היינו הרבה זמן ביחד [חצי שנה?] אבל זה הרגיש טבעי לשנינו. זו לא הייתה החלטה קלה בכלל, והיא לקחה זמן רב, אבל זה קרה! אחרי חודשיים וחצי בעבודה המחורבנת של המכירות, מצאתי את עצמי בירושלים!
וזאת כמובן עוד הפתעה מטורפת. אחרי השחרור היה לי נורא ברור שהדבר האחרון שלחוץ לי זה לצאת מהבית. אני מאוד אוהבת ומסתדרת עם המשפחה שלי, והיו לי הרבה דברים אחרים שיותר רציתי לעשות. אז אם היו שואלים אותי היום בשנה שעברה מה הסיכויים שאני אהיה מחוץ לבית? הייתי עונה 0!
אז המעבר היה לא קל בכלל, פיזית ומנטלית. כל שלב הדיבורים וחיפוש דירות- הייתי נורא עסוקה בכמה כיף וטוב יהיה לנו, נורא חשבתי על המגורים המשותפים. ורק יום לפני המעבר קלטתי שמגורים משותפים = אני יוצאת מהבית של אמא ואבא. וזאת הייתה כאפה! בכיתי במהלך כל היום, והיה לי נורא נורא קשה... לרגע חשבתי לבטל הכל. אבל כמובן שעם תמיכה מההורים והבחור, הכל הסתדר.
הנחיתה בעיר הייתה גם יותר קשה מהצפוי, רציתי להגיע לכאן שהכל כבר מוכן- הבית, עבודה, תחביבים וכו'... ויצא לי שחודש שלם כמעט ולא עשיתי כלום. הבית היה מתוקתק, והייתה לי הצעת עבודה על הפרק, וידעתי איפה אני רוצה להתחיל לרקוד. אבל, החיים יותר קשים מזה. מבחינת העבודה, ההצעה ירדה מהפרק [וטוב שכך] לקח לי איזה שבועיים [!!] למצוא עבודה במלצרות, ו4 ימים במסעדה הזאת היו לי טו מאצ' אחרי שהמנהל שמה קרא לי "טיפשה"! וכך מצאתי את עצמי בחודש אוגוסט עם 4 ימי עבודה! ובתחום הריקוד ושאר הדברים שכיף לעשות- מצאתי את עצמי מתקמצנת על כל שקל שאני מוציאה בגלל המעבר והעצמאות הכלכלית, וגם כי תכלס- לא עבדתי.
אז בחודש הראשון שלנו עליתי 4 קילו, עליתי מ3 סיגריות ביום לכמעט קופסא, וסוגשל נכנסתי לדיכאון.
אבל שוב, עם הרבה תמיכה מהחבר, אני לאט לאט עומדת על הרגליים, לוקחת כל משימה בטורה. מצאתי עבודה שאומנם לא מכניסה הרבה, אבל כרגע היא טובה לי, שבוע הבא אני מתחילה לשפר בגרויות, ביום שישי אני מתחילה לרקוד, נכנסתי לראבק של ספורט ותזונה נכונה [וירדתי תוך שבוע קילו...] והסיגריות? עובדת על זה!
בין לבין, פשוט לא ידעתי לאן להכניס את זה. הייתה את הטיסה לאמסטרדם! חוץ מזה שזאת אמסטרדם, והיא מדהימה והיה כיף והיה רטוב והיה מצחיק. גם פה למדתי הרבה על עצמי. טסתי עם חברה טובה, שאנחנו כבר מכירות מספר שנים. רוב הקשר שלנו היינו חברות של להפגש פעם בחודש לכוס קפה ובזה זה נגמר. ועם הזמן התקרבנו יותר ויותר והכוס קפה שלנו הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהיום-יום. אני מאוד אוהבת את החברה שלי, אבל השילוב של החוסר ביטחון שלי [לפעמים] והשילוב של האישיות שלה- תמיד הייתה לי התחושה שאני לא מספיק טוב בשבילה. שאני חברה לקפה. לא היינו יוצאות הרבה למסיבות, או פאבים, ולא ממש הכרנו אחת לשנייה את שאר מעגלי החברות שלנו. ונורא חששתי מלטוס איתה, חששתי שאני לא אהיה מספיק כייפית, מצחיקה, אחרית... והתחושה הזאת גם ליוותה אותי במהלך הטיול עצמו. לפעמים הייתי יושבת ואומרת לעצמי "תרגעי, את ממש ממש בסדר, ואם משעמם לה- בעיה שלה" אבל בערך שבוע אחרי שחזרנו מהטיול היא אמרה לי משהו בסיגנון "לא הייתי משנה כלום מהטיול שלנו, זה היה מושלם! הייתי חוזרת לשם, ועושה הכל בידיוק אותו דבר!" ואז למדתי על עצמי שאני כל כך רגילה לתת לעצמי את התחושה שאני לא מספיק טובה, ושמתי לב פתאום בכמה תחומים בחיי אני ככה קשה עם עצמי ולא יודעת לפרגן לעצמי. כאילו, הייתי צריכה את הOK שלך בשביל שיפול לי האסימון שאני ממש ממש בסדר, ושאני יכולה להיות רגועה. דרךאגב, אחרכך היא גם נסתה לשכנע אותי להיות השותפה שלה בטיול הגדול, אבל את זה כרגע אני לא מתכננת....
אז שוב, נראה לי זאת בעיקר הייתה שנה ממש לא צפויה, הרבה דברים קרו בה שלא חשבתי שיקרו לי בשלב הזה של החיים. אבל בהחלט הכל לטובה, היו עליות והיו ירידות, אבל תמיד עם ראש מורם, גב זקוף, מוקפת באנשים אהובים ואוהבים.
The Blue Fairy
New member
איזו מקסימה את
מאחלת לך למצוא את עצמך
השנה, מכל הבחינות
ושימשיך להיות לך טוב עם החבר והמעבר למגורים משותפים
השנה, מכל הבחינות
ושימשיך להיות לך טוב עם החבר והמעבר למגורים משותפים
The Blue Fairy
New member
גם אצלי שנה של עליות ומורדות
וגם אני לא כל כך זוכרת אז זה יצא מבולבל
הייתה לי שנה מזעזעת מבחינה רפואית, המון לחץ ודאגות ואוטוטו רואים את הסוף, שזה מה שחשוב
קיבלתי הצעת נישואין
וגיליתי כמה אני נהנית מכל אירגוני החתונה למיניהם וכמה ידע אני צוברת עם הזמן. אני רק מקווה שבמבחן המציאות הכל יעמוד ושאנשים (ואני) יהיו מרוצים
אני מסיימת ברגעים אלו שנה אחרונה בלימודים וזה מפחיד ומטריד ומשמח ומעיק והכל יחד - אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי לעתיד ועדיין לא יודעת מה אני רוצה לעשות "כשאהיה גדולה"
גם דירה עברנו השנה, היא עדיין לא מסודרת ומאורגנת (אין זמן\כח) אבל יפה ויש לה גינה ואוויר מעולה והרבה יותר טוב פה ממה שחשבתי שיהיה
ובעבודה - טוב לי, פשוט טוב לי. יכול להיות שזה בגלל שאני אוטוטו מסיימת ( ;( ) אז אני רואה הכל ורוד, אבל באמת שאם הייתי יכולה הייתי נשארת בה עד שהייתי מוצאת את עצמי, כל כך עצוב לי לעזוב
אז אני פותחת שנה חדשה של שינויים - של חתונה, של סיום תואר ראשון, של דירה חדשה ועבודה חדשה. מקווה שיהיה טוב
וגם אני לא כל כך זוכרת אז זה יצא מבולבל
הייתה לי שנה מזעזעת מבחינה רפואית, המון לחץ ודאגות ואוטוטו רואים את הסוף, שזה מה שחשוב
קיבלתי הצעת נישואין
אני מסיימת ברגעים אלו שנה אחרונה בלימודים וזה מפחיד ומטריד ומשמח ומעיק והכל יחד - אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי לעתיד ועדיין לא יודעת מה אני רוצה לעשות "כשאהיה גדולה"
גם דירה עברנו השנה, היא עדיין לא מסודרת ומאורגנת (אין זמן\כח) אבל יפה ויש לה גינה ואוויר מעולה והרבה יותר טוב פה ממה שחשבתי שיהיה
ובעבודה - טוב לי, פשוט טוב לי. יכול להיות שזה בגלל שאני אוטוטו מסיימת ( ;( ) אז אני רואה הכל ורוד, אבל באמת שאם הייתי יכולה הייתי נשארת בה עד שהייתי מוצאת את עצמי, כל כך עצוב לי לעזוב
אז אני פותחת שנה חדשה של שינויים - של חתונה, של סיום תואר ראשון, של דירה חדשה ועבודה חדשה. מקווה שיהיה טוב
EVE Lights
New member
פאק, עברה שנה!
טוב, נסכם?
ראש השנה בשנה שעברה - עדיין הייתי בסטטוס של מערכת יחסים (של כמעט 5 שנים אנד קאונטינג). הייתי בדיוק לפני טיסה לחו"ל (כמו עכשיו) - לונדון ופריז. היה לי נורא ואיום בעבודה (תמיד תקופות לפני חו"ל הן הכי עמוסות ודוחות).
אוקטובר טסתי ל- 3 שבועות לפריז ולונדון. היה מדהים. תוך כדי נסיעה גיליתי שאין לי שום צורך או געגוע לבן זוג שהיה איתי. שוק. טוב לא ממש שוק, כבר סחבתי את המחשבה של להיפרד ממנו בערך ממרץ 2011...
לא חשוב. בקיצור חזרתי לארץ ולעבודה, ואז גיליתי שתוך כדי שהייתי בחו"ל התגלתה שטות שעשיתי בעבודה שבעיקרון די כיסיתי עליה אבל התגלתה. היא גרמה בדיעבד לאחד הלקוחות שלנו לעזוב...
תקופה נוראית. הבוס היה מאוכזב, כמעט פיטרו אותי, הייתי בקאנטים וממש בדיכאון. הוחלט להשאיר אותי, ואני הגעתי בחוסר חשק לעבודה. ב- 6 בערב הייתי זורקת את העט והולכת הביתה. הבחורה שהביאו כאילו מתחתיי הפכה בלילה אחד כשהייתי בחו"ל לסמנכ"לית (!) ומעליי. והרוויחה כפול ממני בערך כשהיא התחילה לעבוד חודשיים לפני ואני הייתי בחברה שנתיים. בקיצור הרגשתי שתקעו לי סכין בגב ויריקה בפנים.
חשבתי שאם זה ימשיך ככה אני לא נשארת יותר.
תוך כדי עם כל הבלאגן, בדצמבר 2011 נפרדתי מהחבר דאז אחרי מערכת יחסים של 5 שנים. היה פשוט נורא לעשות את הצעד הזה, אבל גם נורא משחרר. לקח לי המון זמן, כמעט שנה לעשות את זה. וסופסוף עשיתי. לא מתחרטת, לא התחרטתי אפילו לדקה. היה לי שבוע שואתי - בכי רצוף, לילות לבנים וכו'. ואז הפצע הגליד ופתאום נהיה לי טוב. כשמפסיקים לאהוב מישהו, הפרידה הרבה יותר קלה.
שמרנו על קשר ברוב טיפשותי. היינו מדברים לעיתים בטלפון ולעיתים גם בסמסים (וואטסאפ).
עבר קצת זמן מאז המשבר בעבודה, היו לי הרבה שיחות עם הבוס. היה לי מאוד קשה להתאושש מזה. בפברואר היעני סמנכ"לית הועזבה כי היא לא נתנה מספיק מעצמה למשרד ולעבודה. לא מפתיע.
לאט לאט אני חזרתי לעצמי ולתת שוב שעות ונהניתי לבוא למשרד.
סוף פברואר - ריבאונד ראשון מאז הפרידה. היה ככה. לא מלהיב. אבל היה צריך לעשות את זה כבר.
אפריל יומולדת לאקס. מתקשרת להגיד מזל טוב. הוא לא ממש מתלהב לשמוע אותי. ברגע אחד אני מחליטה למחוק אותו מהחיים שלי - מוחקת את המספר מהטלפון, מהסמסים, מוחקת אותו מהפייסבוק וחוסמת, מוחקת מהמסנג'ר. מוחקת כל זכר אליו, שלא יישאר.
במאי היה איזה דייט מעפן כלשהו. מאז לא היה כלום. היה גם טקס סיום תואר ראשון סופסוף עם גלימות כובעים ועניינים.
בעיקרון מאז אני די עובדת את חיי למוות. נותנת את נשמתי למשרד, למשרה שלי כמנהלת פרויקט ולחזון של לעשות משהו טוב באמת בעולם הזה (של שיווק באינטרנט). אולי עוד ייצא מזה משהו טוב בסוף, מי יודע..
באוגוסט (עכשיו) האקס הבנזונה לא התקשר להגיד לי מזל טוב ביומולדת. שנאתי אותו על זה. בכיתי ביומולדת בגללו. החלטתי שאני משחררת ולא נותנת לו יותר להרוס לי את החיים.
כרגע ספטמבר. תקופה נוראית במשרד. בחורה חדשה, פרח'ה שאין דברים כאלה. בת זונה. חצופה. מדברת אליי כאילו אני חייבת לה משהו. זוועה.
עוד 3.5 ימים נטו אני עפה לחו"ל ל- 3 שבועות. נחזור ונראה.
התוכניות לשנה - להתקדם בעבודה ולמצוא בחור חדש.
בהצלחה לי, ושנה טובה לכולנו
טוב, נסכם?
ראש השנה בשנה שעברה - עדיין הייתי בסטטוס של מערכת יחסים (של כמעט 5 שנים אנד קאונטינג). הייתי בדיוק לפני טיסה לחו"ל (כמו עכשיו) - לונדון ופריז. היה לי נורא ואיום בעבודה (תמיד תקופות לפני חו"ל הן הכי עמוסות ודוחות).
אוקטובר טסתי ל- 3 שבועות לפריז ולונדון. היה מדהים. תוך כדי נסיעה גיליתי שאין לי שום צורך או געגוע לבן זוג שהיה איתי. שוק. טוב לא ממש שוק, כבר סחבתי את המחשבה של להיפרד ממנו בערך ממרץ 2011...
לא חשוב. בקיצור חזרתי לארץ ולעבודה, ואז גיליתי שתוך כדי שהייתי בחו"ל התגלתה שטות שעשיתי בעבודה שבעיקרון די כיסיתי עליה אבל התגלתה. היא גרמה בדיעבד לאחד הלקוחות שלנו לעזוב...
חשבתי שאם זה ימשיך ככה אני לא נשארת יותר.
תוך כדי עם כל הבלאגן, בדצמבר 2011 נפרדתי מהחבר דאז אחרי מערכת יחסים של 5 שנים. היה פשוט נורא לעשות את הצעד הזה, אבל גם נורא משחרר. לקח לי המון זמן, כמעט שנה לעשות את זה. וסופסוף עשיתי. לא מתחרטת, לא התחרטתי אפילו לדקה. היה לי שבוע שואתי - בכי רצוף, לילות לבנים וכו'. ואז הפצע הגליד ופתאום נהיה לי טוב. כשמפסיקים לאהוב מישהו, הפרידה הרבה יותר קלה.
שמרנו על קשר ברוב טיפשותי. היינו מדברים לעיתים בטלפון ולעיתים גם בסמסים (וואטסאפ).
עבר קצת זמן מאז המשבר בעבודה, היו לי הרבה שיחות עם הבוס. היה לי מאוד קשה להתאושש מזה. בפברואר היעני סמנכ"לית הועזבה כי היא לא נתנה מספיק מעצמה למשרד ולעבודה. לא מפתיע.
לאט לאט אני חזרתי לעצמי ולתת שוב שעות ונהניתי לבוא למשרד.
סוף פברואר - ריבאונד ראשון מאז הפרידה. היה ככה. לא מלהיב. אבל היה צריך לעשות את זה כבר.
אפריל יומולדת לאקס. מתקשרת להגיד מזל טוב. הוא לא ממש מתלהב לשמוע אותי. ברגע אחד אני מחליטה למחוק אותו מהחיים שלי - מוחקת את המספר מהטלפון, מהסמסים, מוחקת אותו מהפייסבוק וחוסמת, מוחקת מהמסנג'ר. מוחקת כל זכר אליו, שלא יישאר.
במאי היה איזה דייט מעפן כלשהו. מאז לא היה כלום. היה גם טקס סיום תואר ראשון סופסוף עם גלימות כובעים ועניינים.
בעיקרון מאז אני די עובדת את חיי למוות. נותנת את נשמתי למשרד, למשרה שלי כמנהלת פרויקט ולחזון של לעשות משהו טוב באמת בעולם הזה (של שיווק באינטרנט). אולי עוד ייצא מזה משהו טוב בסוף, מי יודע..
באוגוסט (עכשיו) האקס הבנזונה לא התקשר להגיד לי מזל טוב ביומולדת. שנאתי אותו על זה. בכיתי ביומולדת בגללו. החלטתי שאני משחררת ולא נותנת לו יותר להרוס לי את החיים.
כרגע ספטמבר. תקופה נוראית במשרד. בחורה חדשה, פרח'ה שאין דברים כאלה. בת זונה. חצופה. מדברת אליי כאילו אני חייבת לה משהו. זוועה.
עוד 3.5 ימים נטו אני עפה לחו"ל ל- 3 שבועות. נחזור ונראה.
התוכניות לשנה - להתקדם בעבודה ולמצוא בחור חדש.
בהצלחה לי, ושנה טובה לכולנו
EVE Lights
New member
אלוהים נענה לתפילותיי - הפרח'ה התפטרה.
מצחיק ומוזר לסכם
כי לפני שנה נכנסתי לדירה שעכשיו אני יוצאת ממנה. וכל היום אני אורזת. הרי שנה גרתי פה ושילחתי שורשים ובשבוע אחד צריך לפנות את הכל, להכניס לארגזים ולהעביר למקום אחר.
בכל מקרה, ממש טיפה על השנה האחרונה.
לפני שנה פחות יום (כלומר: בלילה שבין היום למחר, לפני שנה) ישבתי עם בירה עם חבר מהעבודה. זה היה כביכול סתמי אך מאוד מבלבל. אני בדיוק סיימתי קשר של שנה ורבע עם מי שחשבתי שהיה אהבת חיי וזה כאב מאוד. נסעתי לטיול של חודש בארה"ב עם המשפחה בידיעה שהקשר די נגמר ושחזרתי הוא כבר היה מת לגמרי, לא היה לי איפה לגור, לא מצאתי דירה, גרתי אצל חברים, כל שבוע מישהו אחר.. סיוט. באמת. חיים על מזוודה.
ואז אני יושבת על בירה עם חבר מהעבודה, שזה מאוד מוזר כי אני דלוקה עליו כבר כמה חודשים (כן, גם בתקופת האקס), ולמרות שהוא לא רוצה אותי הוא ממשיך לשדר לי מסרים סותרים.
to tell a long story short, אמרתי לו שזה מבלבל אותי ומאז אנחנו ביחד. לא חשבתי שזה יצליח, לא חשבתי שאני רוצה להכנס לקשר בשנתיים הקרובות, אבל בכל זאת נכנסתי וזה הדבר הכי מדהים שקרה לי. באמת בחור שהכי לא הייתי חושבת אבל היי זה עובד.
הוא גר אצלי כבר חודשיים ומחר עוברים לגור בדירה גדולה יותר (אמא!!!!!!!!).
וקרו עוד דברים השנה, ואני רוצה לכתוב עליהם, אבל ארזתי כל היום וכבר מאוחר, ומחר הובלה. אולי מחר-כך נכתוב.
כי לפני שנה נכנסתי לדירה שעכשיו אני יוצאת ממנה. וכל היום אני אורזת. הרי שנה גרתי פה ושילחתי שורשים ובשבוע אחד צריך לפנות את הכל, להכניס לארגזים ולהעביר למקום אחר.
בכל מקרה, ממש טיפה על השנה האחרונה.
לפני שנה פחות יום (כלומר: בלילה שבין היום למחר, לפני שנה) ישבתי עם בירה עם חבר מהעבודה. זה היה כביכול סתמי אך מאוד מבלבל. אני בדיוק סיימתי קשר של שנה ורבע עם מי שחשבתי שהיה אהבת חיי וזה כאב מאוד. נסעתי לטיול של חודש בארה"ב עם המשפחה בידיעה שהקשר די נגמר ושחזרתי הוא כבר היה מת לגמרי, לא היה לי איפה לגור, לא מצאתי דירה, גרתי אצל חברים, כל שבוע מישהו אחר.. סיוט. באמת. חיים על מזוודה.
ואז אני יושבת על בירה עם חבר מהעבודה, שזה מאוד מוזר כי אני דלוקה עליו כבר כמה חודשים (כן, גם בתקופת האקס), ולמרות שהוא לא רוצה אותי הוא ממשיך לשדר לי מסרים סותרים.
to tell a long story short, אמרתי לו שזה מבלבל אותי ומאז אנחנו ביחד. לא חשבתי שזה יצליח, לא חשבתי שאני רוצה להכנס לקשר בשנתיים הקרובות, אבל בכל זאת נכנסתי וזה הדבר הכי מדהים שקרה לי. באמת בחור שהכי לא הייתי חושבת אבל היי זה עובד.
הוא גר אצלי כבר חודשיים ומחר עוברים לגור בדירה גדולה יותר (אמא!!!!!!!!).
וקרו עוד דברים השנה, ואני רוצה לכתוב עליהם, אבל ארזתי כל היום וכבר מאוחר, ומחר הובלה. אולי מחר-כך נכתוב.
עוד דברים חשובים שקרו השנה
התחלתי ללמוד. תכלס, תמיד הייתי סוג של סטודנטית. נחמד לי ללמוד: אני אוהבת לשבת בכיתה, אני אוהבת לקרוא מאמרים, אני אוהבת את העבודות שאני כותבת (בסוף, אני ממש שונאת לכתוב אותן). התחלתי את השנה עם ציונים טובים והגעתי לכמה החלטות משמעותיות:
1. ללמוד מה שמעניין אותי. זה אחלה כי אני לומדת בתוכנית שמאוד מאפשרת את זה. וגם כשמה שאני לומדת לא בדיוק מעניין אותי, אני משתדלת לבחור תחום שבאמת מעניין אותי ובאמת יש מה לחקור בו. לרוב זה מסבך אותי כי מה שבאמת מעניין הוא לרוב נושאים זנוחים שלא נחקרו ואז הרבה יותר קשה, ולפעמים זה מתנקם בי. אבל עם עצמי אני שלמה.
2. התחלתי עם ציונים טובים (90+) והבנתי שזה לא מספיק למה שאני רוצה (תואר שני, אוניברסיטה נחשבת, מלגה). שתדעו לכן שהרבה יותר קשה להשתפר בנקודות בודדות דווקא בטווח ציונים הזה, אבל הצלחתי, ובאמת בסמסטר ב' הצלחתי להעלות את הממוצע שלי בסוציו' למעל 95. נקווה שאצליח להשאר עם זה.
בעבודה עשיתי גם שיפור רציני. בתקופה הזאת שנה שעברה הבנתי שהדימוי עלי בעבודה הוא שלילי, שלא סומכים עלי. לא קיבלתי דברים שחשבתי שהגיע הזמן שאקבל (בעיקר תחומי אחריות). עבדתי על זה ממש קשה כל השנה (גם ממש קשה לשפר, דימוי שלילי). אבל אני חושבת שהצלחתי, ולדעתי הדימוי שלי השתנה. קיבלתי תחומי אחריות חדשים, קבוצות מיוחדות, ואפילו העלו לי את המשכורת (ואפילו לא ביקשתי).
ודבר אחרון זה בקשר לתזונה. לפני שנה וחצי הגוף שלי בערך בגד בי והיה לי מאוד קשה לאכול: צרבות, הקאות, כאבי בטן, מה לא. בכל מקרה, השנה האחרונה הביאה איתה שינוי הדרגתי אבל גדול בתזונה. כמה שסבלתי, אני שמחה שזה קרה לי, כי אכלתי גרוע והיום אני אוכלת יותר טוב (לאט לאט).
וגם מלא אוכל ובישולים ואפייה. השנה אפיתי ממש הרבה וזה קטע כי זה תחום שבחיים לא דיבר אליי. אני, שאף אחד אצלי בבית לא מבשל, שבחווה לא נתנו לי להכנס למטבח, אני זאת שמתקשרים אליה כדי שתכין דברים! שסומכים עליה בכל מיני אירועים. זה מלחיץ אבל מדליק. אני לאט לאט מתחילה להתמצא בזה יותר ויותר.
וממש קשה שבדירה החדשה אין תנור
התחלתי ללמוד. תכלס, תמיד הייתי סוג של סטודנטית. נחמד לי ללמוד: אני אוהבת לשבת בכיתה, אני אוהבת לקרוא מאמרים, אני אוהבת את העבודות שאני כותבת (בסוף, אני ממש שונאת לכתוב אותן). התחלתי את השנה עם ציונים טובים והגעתי לכמה החלטות משמעותיות:
1. ללמוד מה שמעניין אותי. זה אחלה כי אני לומדת בתוכנית שמאוד מאפשרת את זה. וגם כשמה שאני לומדת לא בדיוק מעניין אותי, אני משתדלת לבחור תחום שבאמת מעניין אותי ובאמת יש מה לחקור בו. לרוב זה מסבך אותי כי מה שבאמת מעניין הוא לרוב נושאים זנוחים שלא נחקרו ואז הרבה יותר קשה, ולפעמים זה מתנקם בי. אבל עם עצמי אני שלמה.
2. התחלתי עם ציונים טובים (90+) והבנתי שזה לא מספיק למה שאני רוצה (תואר שני, אוניברסיטה נחשבת, מלגה). שתדעו לכן שהרבה יותר קשה להשתפר בנקודות בודדות דווקא בטווח ציונים הזה, אבל הצלחתי, ובאמת בסמסטר ב' הצלחתי להעלות את הממוצע שלי בסוציו' למעל 95. נקווה שאצליח להשאר עם זה.
בעבודה עשיתי גם שיפור רציני. בתקופה הזאת שנה שעברה הבנתי שהדימוי עלי בעבודה הוא שלילי, שלא סומכים עלי. לא קיבלתי דברים שחשבתי שהגיע הזמן שאקבל (בעיקר תחומי אחריות). עבדתי על זה ממש קשה כל השנה (גם ממש קשה לשפר, דימוי שלילי). אבל אני חושבת שהצלחתי, ולדעתי הדימוי שלי השתנה. קיבלתי תחומי אחריות חדשים, קבוצות מיוחדות, ואפילו העלו לי את המשכורת (ואפילו לא ביקשתי).
ודבר אחרון זה בקשר לתזונה. לפני שנה וחצי הגוף שלי בערך בגד בי והיה לי מאוד קשה לאכול: צרבות, הקאות, כאבי בטן, מה לא. בכל מקרה, השנה האחרונה הביאה איתה שינוי הדרגתי אבל גדול בתזונה. כמה שסבלתי, אני שמחה שזה קרה לי, כי אכלתי גרוע והיום אני אוכלת יותר טוב (לאט לאט).
וגם מלא אוכל ובישולים ואפייה. השנה אפיתי ממש הרבה וזה קטע כי זה תחום שבחיים לא דיבר אליי. אני, שאף אחד אצלי בבית לא מבשל, שבחווה לא נתנו לי להכנס למטבח, אני זאת שמתקשרים אליה כדי שתכין דברים! שסומכים עליה בכל מיני אירועים. זה מלחיץ אבל מדליק. אני לאט לאט מתחילה להתמצא בזה יותר ויותר.
וממש קשה שבדירה החדשה אין תנור
ממ..
מה עשיתי השנה?
הייתי בהיריון וסבלתי מכל רגע
ילדתי וסבלתי מכל רגע (אבל מה זה שבע שעות לעומת תשעה חודשים!!!)
יש לי תינוקי מתוקי ואני נהנית מכל רגע
סיימתי שנה ב' של לימודי חינוך מיוחד ולשון באוניברסיטה
הייתי, יותר מכל, בפייסבוק
עבדתי לראשונה בחיי עם תלוש משכורת, כמגיהה בשבועון הנפוץ ביותר במגזר הדתי, והיה מגניב
מה אעשה בשנה הבאה?
אחגוג יומולדת 22 בראש השנה
אשקם את הזוגיות שלנו
אצא מהדיכאון שאני נמצאת בו עכשיו
אגדל ילד לתפארת מדינת ישראל
אצליח לשאוב מספיק חלב בשביל שיהיה לו מה לאכול אצל המטפלת
אמשיך להיניק אותו עד סוף השנה הבאה, אולי....
אכנס להיריון? אולי.
אגדל משפחה טבעונית
אעבור דירה בסוף השנה
אמצא עבודה לשנה שאחר כך
מה עשיתי השנה?
הייתי בהיריון וסבלתי מכל רגע
ילדתי וסבלתי מכל רגע (אבל מה זה שבע שעות לעומת תשעה חודשים!!!)
יש לי תינוקי מתוקי ואני נהנית מכל רגע
סיימתי שנה ב' של לימודי חינוך מיוחד ולשון באוניברסיטה
הייתי, יותר מכל, בפייסבוק
עבדתי לראשונה בחיי עם תלוש משכורת, כמגיהה בשבועון הנפוץ ביותר במגזר הדתי, והיה מגניב
מה אעשה בשנה הבאה?
אחגוג יומולדת 22 בראש השנה
אשקם את הזוגיות שלנו
אצא מהדיכאון שאני נמצאת בו עכשיו
אגדל ילד לתפארת מדינת ישראל
אצליח לשאוב מספיק חלב בשביל שיהיה לו מה לאכול אצל המטפלת
אמשיך להיניק אותו עד סוף השנה הבאה, אולי....
אכנס להיריון? אולי.
אגדל משפחה טבעונית
אעבור דירה בסוף השנה
אמצא עבודה לשנה שאחר כך
P i x i e s
New member
לשקם את הזוגיות?
מאחלת רק הצלחה ואושר... חמסה חמסה.
והייתי בטוחה שההפרשים בינינו יותר גדולים מחצי שנה :-O. חשבתי שאת בת 23 משום מה!
מאחלת רק הצלחה ואושר... חמסה חמסה.
והייתי בטוחה שההפרשים בינינו יותר גדולים מחצי שנה :-O. חשבתי שאת בת 23 משום מה!
דוקטור קלינית
New member
יא, זה כיף. ננסה.
טוב, אז לפני שנה זה היה סוף הקיץ וממש קצת אחרי שחברי דאז חזר מהטיול הגדול שלו, והייתה תקופה מבלבלת. החזרה לארץ הייתה קשה לו, הייתי בערך העוגן היחיד שלו פה (רוב חבריו עדיין טיילו והיו איפשהו בעולם) והיה לנו מאד כיף ביחד אבל לא היה לו טוב כל כך חוצמזה, וזה כמובן השפיע גם עליי. אבל זה ממש ממש חיזק את הזוגיות שלנו וזו הייתה חוויה כל כך מכוננת בסופו של דבר, מבחינת איפה היינו לפני ואחרי, ולאט לאט התקופה נהייתה טובה יותר. והיו חגים, שאני לא ממש זוכרת מהם משהו, ואז התחילה שנת הלימודים והיה כיף - כי הבחור התחיל ללמוד באוני' שאני לומדת בה ונפגשנו מלא, והייתי אצלו במעונות מלא, ואפשר לומר שהדבר העיקרי בשנה הזו הוא ממש הצמיחה של הזוגיות שלנו.
בחנוכה הייתה תקופה קצת מבאסת, אבל היא השתפרה בינואר - כשהבחור האמיץ שלי הציע לי נישואין
ומאז הכל היה שונה, בעיקר בתודעה. עדיין היו לימודים קשים ודורשים, הייתי בהכשרה מעשית שדרשה ממני המון, היו הכנות לחתונה - אבל איכשהו כל ביחד יצר תקופה מספקת ופורה כזו. אז היינו מאורסים במשך חמישה חודשים, כמובן שככל שהתאריך התקרב התעסקתי פחות ופחות בלימודים -שבוע לפני כבר ממש לא הגעתי לאף קורס. התחתנו בסוף מאי והיה כ-י-ף אדיר, עד עכשיו אנחנו נזכרים המון בחתונה out of the blue ומתמוגגים
מעבר לחתונה היו כל הדברים שאחר כך - שבת שבע ברכות, שבע ברכות, מלא מפגשים עם המשפחה, התחלתי לקלוט שיש לי עוד משפחה (גדולה ב"ה!) ש"אימצתי" לחיים.. לפעמים אני חושבת כמה מוזר הטייטל הזה של "אישה נשואה", זה נשמע כל כך מבוגר - מה לי ולזה?!
אבל בסך הכל זה ממש כיף, באמת. ולגור ביחד עם גבר זה מאתגר! וכיף גם
אז גרנו לנו בת"א עד לפני חודש, נהנים ומבסוטים מהחיים, כך עברה גם תקופת המבחנים וסופסוף הם נגמרו ויכולתי להתעסק בדבר החשוב באמת - סמינר המחקר שלי ! יאי! ובו אני מתעסקת עד כה
היום חזרנו מירח הדבש הטיפה מאוחר שלנו, ועכשיו אני עסוקה בעיקר בלעכל שחזרנו לארץ, היישר לחגים, ולהבין ששנה חדשה מתחילה ובא לי כל כך לעשות מלא דברים חדשים וכיפיים, אז.. שנה טובה ופורה שתהיה.
טוב, אז לפני שנה זה היה סוף הקיץ וממש קצת אחרי שחברי דאז חזר מהטיול הגדול שלו, והייתה תקופה מבלבלת. החזרה לארץ הייתה קשה לו, הייתי בערך העוגן היחיד שלו פה (רוב חבריו עדיין טיילו והיו איפשהו בעולם) והיה לנו מאד כיף ביחד אבל לא היה לו טוב כל כך חוצמזה, וזה כמובן השפיע גם עליי. אבל זה ממש ממש חיזק את הזוגיות שלנו וזו הייתה חוויה כל כך מכוננת בסופו של דבר, מבחינת איפה היינו לפני ואחרי, ולאט לאט התקופה נהייתה טובה יותר. והיו חגים, שאני לא ממש זוכרת מהם משהו, ואז התחילה שנת הלימודים והיה כיף - כי הבחור התחיל ללמוד באוני' שאני לומדת בה ונפגשנו מלא, והייתי אצלו במעונות מלא, ואפשר לומר שהדבר העיקרי בשנה הזו הוא ממש הצמיחה של הזוגיות שלנו.
בחנוכה הייתה תקופה קצת מבאסת, אבל היא השתפרה בינואר - כשהבחור האמיץ שלי הציע לי נישואין
אז גרנו לנו בת"א עד לפני חודש, נהנים ומבסוטים מהחיים, כך עברה גם תקופת המבחנים וסופסוף הם נגמרו ויכולתי להתעסק בדבר החשוב באמת - סמינר המחקר שלי ! יאי! ובו אני מתעסקת עד כה
היום חזרנו מירח הדבש הטיפה מאוחר שלנו, ועכשיו אני עסוקה בעיקר בלעכל שחזרנו לארץ, היישר לחגים, ולהבין ששנה חדשה מתחילה ובא לי כל כך לעשות מלא דברים חדשים וכיפיים, אז.. שנה טובה ופורה שתהיה.
P i x i e s
New member
משהו שאני גיליתי
בחיי הקצרים- כשהעבודה היא מרכז החיים, לפעמים כיף יותר. קצת מדכא להגיד משהו כזה אבל עדיין
בחיי הקצרים- כשהעבודה היא מרכז החיים, לפעמים כיף יותר. קצת מדכא להגיד משהו כזה אבל עדיין
Maldini Girl
New member
ואו.
אז איפה הייתי שנה שעברה?
הייתי חודש וחצי אחרי הגיוס לצבא. בדיוק הגעתי למקום שבו אני משרתת עכשיו, ובדיוק(!) קיבלתי את השרוך של סוף קורס חינוך.
הייתי גם 4 ק"ג פחות שאני עובדת עליהם עכשיו.
אז מה עברתי השנה.
התפתחתי המון בתחום שבו אני עוסקת. יש לי המון הדרכות והן מאד מגוונות.
השתניתי מאד. הפכתי מהבן אדם הכי סנוב בעולם לבן אדם הרבה יותר פתוח ומקבל.
יצאתי עם בחור אחד, וזה ממש לא הלך. והיה לי סטוץ עם עוד בחור אחד שהיה לא רע בכלל.
למדתי לאהוב את עצמי הרבה יותר. בין אם זה את הגוף שלי, בין אם זה את מה שאני עושה, לאהוב את החברים שלי, להעריך את עצמי. לדעת הרבה יותר מה אני שווה.
בנות, שתהיה שנה מעולה.
אז איפה הייתי שנה שעברה?
הייתי חודש וחצי אחרי הגיוס לצבא. בדיוק הגעתי למקום שבו אני משרתת עכשיו, ובדיוק(!) קיבלתי את השרוך של סוף קורס חינוך.
הייתי גם 4 ק"ג פחות שאני עובדת עליהם עכשיו.
אז מה עברתי השנה.
בנות, שתהיה שנה מעולה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.