מחכה לזה.
כל כך הזדהיתי עם הרבה דברים שקרו ב"העולם שבפנים" שלא יכולתי להיות אדיש לסרט הזה. פשוט קופי פייסט לתקופה הנוכחית שלי. וחוץ מזה, זה באמת סרט כל כך טוב.
כל הדיבורים על התקליטים לא הפסיקו להלהיב אותי (למרות שדי זנחתי את הפטיפון היקר שלי
) ואהבתי את ההומור שהם הכניסו בין לבין (funky
). סקרלט ג'והנסון כל כך מושלמת!
 
ראיתי את ג'אנגו ללא מעצורים שכבר ראיתי פעם אבל כמעט ולא כלום ממנו, וזה הרגיש לי כמו צפייה ראשונה. סמואל אל ג'קסון פשוט מלך. מכל הסרטים שלו ושל טרנטינו מבחינתי הוא עשה כאן את ההצגה הכי טובה שלו.
גם את ג'קי בראון ראיתי, ואני יכול להבין למה הרבה אומרים שזה סרט די חלש של טרנטינו, אבל עדיין נהניתי ממנו. וזה די מתבקש לציין את זה - הסצנה שג'קי בראון שמה את התקליט של דלפוניקס עשתה לי חשק לרוץ לאיזשהי חנות תקליטים (עד מתי המצב המעצבן הזה? אני רוצה כבר ללכת לאוזן השלישית!
).
אני חייב להגיד שהסוף היה ממש צפוי ומאכזב, וזו בערך הטענה היחידה שלי אל הסרט הזה. ציפיתי להרבה יותר.
 
מקווה בשבילך שתסיים את המילואים כמה שיותר מהר!
