אבל כיוון שבכל משוואה אינטגרלית ליאן חייבת לצאת עם ידה על העליונה (גם אם לצורך הענין היו לה שירי ליק איט, וויצ' שי דונט האב..טנק גאד)
המוח הולך עם ליאן..
והלב... הלב נקרע
מבין השלושה אני ללא ספק הכי אוהב את המילים של ברנדט, אבל הלחן היותר מסורתי של לייטפוט מדבר אלי יותר מבחינה סגנונית.
על הקיטש המשתפך של בריאן אדאמס אין בכלל מה לדבר, טוב, אולי חוץ מהשורה על החורפים...