יהודים ילדו ילדים בתקופת השואה ובמחנות העקורים
אלו עובדות שהתחילו לשים אליהן לב לאחרונה, ונדמה לי ש'יד ושם פירסם כמה מחקרים בנושא.
יהודים ברייך הגרמני לאחר 33 המשיכו ללדת ילדים, למרות ההחמרה במצב. הפליטים היהודים שהצליחו לברוח לרוסיה, הביאו ילדים לעולם על אף מצבם.
ה'בייבי בום' היהודי התקיים במחנות העקורים בארופה לאחר המלחמה, בעודם ממתינים להגיע למדינות שיקלטו אותם ועתידם לא ברור. אנשים צעירים (וגם לא) עושים סקס, לא משנה באיזה מצב הם. כשהם איבדו את כל היקר להם, יש להם מוטיבציה לבנות הכל מהר מחדש. בנוסף, סקס משחרר תחושת עונג, כידוע לנו, ובחינם..התוצאה היא ילדים. לא נשכח גם מעשי אונס..שבסופם הריון.
במחנות הריכוז היו זוגות, על אף ההפרדה- הם היו בתת תזונה, כידוע, ואם היו הריונות , הרי שהתינוקות הומתו - מה יוכלו לינוק? איך אפשר בכלל לגדל תינוק בתת תנאים, אם הגרמנים לא לקחו אותם מלכתחילה?
בגטאות נולדו ילדים- תמונות מגטאות כמו לודג', ורשה וטרזין יכולות להראות את זה בקלות. היום הכל במרחק הקלקה בגוגל, באמת אין צורך לנבור בארכיונים בשביל זה.
אחרי המלחמה היו ילדים יהודים רבים שהסתובבו באירופה, ללא הורים או מישהו מלווה. ללא כיוון וללא רכוש, ואספו אותם לבתי יתומים. ראומה ויצמן למשל עבדה בבית יתומים כזה. כן, אלו הם פניה של המלחמה. מזעזעים ובלתי נסבלים.
רחל ברמן, שהייתה הספרנית בגטו ורשה, סיפרה על זוגות של יהודים שהולידו ילדים במהלך המלחמה, בגטו ובצד הארי.
ספרה של זוכת נובל לספרות האחרונה מ2015 מבלרוס, סבטלנה אלכסייביץ, עסק בזכרונות מצמררים של נשים, אותן ריאיינה בשנים שלאחר המלחמה. מתוארים שם סיפורים מזעזעים על הולדת תינוקות ורציחתם על ידי הוריהם לאחר היוולדם, עקב הנסיבות הבלתי אפשריות. כך שילדים בהחלט נולדו, ואם לא היו בסכנת חיים מיידית אז הם גם המשיכו לחיות.
כשחיים חיים שבעים, נוחים ומוגנים, קל לשכוח. קל לתכנן משפחה. קל לי להגיד לעצמי- אני לא יכולה להביא עכשו עוד ילד לעולם, כי אני שולטת בחיי. יש לי בחירה. פסיכולוגיה של פליט היא הישרדות. ילד, ברמה הפסיכולוגית-אבולוציונית, הוא ההמשך שלי והוא יהיה כאן אחרי. כך אני מבטיח את ההמשכיות שלי, כך אני שורד.
מי רוצה בכלל להיוודע לעובדות הבלתי אנושיות הללו? אבל זו האנושות, על יכולת ההישרדות שלה, ועל הרע והאכזריות שבה.