בפרק א' נישאנו בחתונה ענקית, ככה רצו ההורים.
עד היום אני לא יודעת איזה שד נכנס בי שהסכמתי לחתונה הכל כך גדולה ההיא.
הגיעו אנשים שלא ראיתי לפני כן ולא ראיתי אחרי כן... מאות כאלו.
הגיעו בני משפחתי מחו"ל. עשו דרך ארוכה ומתישה רק בכדי להיות בחתונה, תפרו בגדים במיוחד...
בקטע של הגירושין, הרבנים דווקא זכורים לי לטובה.הרב שטיפל בגט היה איש נאור ומבין אבל לא בכל השלבים זה עזר... היו כמה שלבים כי האקס הגיש עירעור לבית הדין הרבני הגדול, ולאחר שהעירעור נדחה הדיון חזר שוב לרבני המקומי, שם הרב ההוא, שלנצח יזכר אצלי לטובה, חתך את העניין בזריזות.
בפרק ב' עשינו חוזה.
אנחנו מתייחסים לזה כמו לחתונה, החוזה קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין לענייני משפחה. אנחנו מתייחסים לשמות המשפחה, למעמדנו, לכל הקשור במעמדנו כנישואין לכל דבר.
אני קוראת לאיש שלי "בעלי" (למרות הבעיתיות שבבעלות...) הוא מכנה אותי "אשתי". הנכדים מתייחסים אלינו כסבתא וסבא. בינתיים, לא נתקלנו בבעיות בירוקרטיות, בכל מצב שיש צורך בהוכחה כלשהי אנחנו שולפים את המכתב שקיבלנו בזמנו מהמוסד לביטוח לאומי וזה מתקבל בדיוק כתעודת נישואין.
נראה לי שאם תהיה בעיה בהמשך - נינשא.
ככל שאולי נשמע מזעזע, נראה לי שנעשה את זה בזריזות, כחלק מ"סידורים" שמטרתם לפתור את הבעיה אשר כתוצאה ממנה נאלץ להיות במעמד של נשואים.
לא ממש חשוב לי אם חתונה דתית או אזרחית - כי חס וחלילה במצב גירושין הגט הוא בדיוק אותו הדבר...
בעיקרון לדעתי עדיף חוזה ולא חתונה, גם בפרק א' וגם בפרק ב', כי חתונה רישמית מכניסה עוד גורם לנושא, סיבוך נוסף במצב של פרידה. כבר אמרתי שנכוויתי ברותחין? אז עכשיו אני נזהרת בצוננין...
עד היום אני לא יודעת איזה שד נכנס בי שהסכמתי לחתונה הכל כך גדולה ההיא.
הגיעו אנשים שלא ראיתי לפני כן ולא ראיתי אחרי כן... מאות כאלו.
הגיעו בני משפחתי מחו"ל. עשו דרך ארוכה ומתישה רק בכדי להיות בחתונה, תפרו בגדים במיוחד...
בקטע של הגירושין, הרבנים דווקא זכורים לי לטובה.הרב שטיפל בגט היה איש נאור ומבין אבל לא בכל השלבים זה עזר... היו כמה שלבים כי האקס הגיש עירעור לבית הדין הרבני הגדול, ולאחר שהעירעור נדחה הדיון חזר שוב לרבני המקומי, שם הרב ההוא, שלנצח יזכר אצלי לטובה, חתך את העניין בזריזות.
בפרק ב' עשינו חוזה.
אנחנו מתייחסים לזה כמו לחתונה, החוזה קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין לענייני משפחה. אנחנו מתייחסים לשמות המשפחה, למעמדנו, לכל הקשור במעמדנו כנישואין לכל דבר.
אני קוראת לאיש שלי "בעלי" (למרות הבעיתיות שבבעלות...) הוא מכנה אותי "אשתי". הנכדים מתייחסים אלינו כסבתא וסבא. בינתיים, לא נתקלנו בבעיות בירוקרטיות, בכל מצב שיש צורך בהוכחה כלשהי אנחנו שולפים את המכתב שקיבלנו בזמנו מהמוסד לביטוח לאומי וזה מתקבל בדיוק כתעודת נישואין.
נראה לי שאם תהיה בעיה בהמשך - נינשא.
ככל שאולי נשמע מזעזע, נראה לי שנעשה את זה בזריזות, כחלק מ"סידורים" שמטרתם לפתור את הבעיה אשר כתוצאה ממנה נאלץ להיות במעמד של נשואים.
לא ממש חשוב לי אם חתונה דתית או אזרחית - כי חס וחלילה במצב גירושין הגט הוא בדיוק אותו הדבר...
בעיקרון לדעתי עדיף חוזה ולא חתונה, גם בפרק א' וגם בפרק ב', כי חתונה רישמית מכניסה עוד גורם לנושא, סיבוך נוסף במצב של פרידה. כבר אמרתי שנכוויתי ברותחין? אז עכשיו אני נזהרת בצוננין...
