שרשורי וועדות ולפני ניתוח
- פותח הנושא PuMa177
- פורסם בתאריך
היי, אני בת 20...
ועברתי את הניתוח (טבעת) לפני כחצי שנה. מאוד מרוצה. מסכימה איתך לגבי החשש שלך - סטייקים, לאפות ... אצלי זה היה הפרידה מפיצות וקוראסונים. אז כן, מזה אני לא נהנית יותר ... אבל כשאתה יורד 20 קילו פלוס זה כבר לא כזה מעניין אותך ... אתה רק חושב על הבגד הבא שתקנה או החופשה הבאה באילת
לפחות אצלי חח .. הרבה הצלחה וממליצה בחום.
ועברתי את הניתוח (טבעת) לפני כחצי שנה. מאוד מרוצה. מסכימה איתך לגבי החשש שלך - סטייקים, לאפות ... אצלי זה היה הפרידה מפיצות וקוראסונים. אז כן, מזה אני לא נהנית יותר ... אבל כשאתה יורד 20 קילו פלוס זה כבר לא כזה מעניין אותך ... אתה רק חושב על הבגד הבא שתקנה או החופשה הבאה באילת
לפחות אצלי חח .. הרבה הצלחה וממליצה בחום.
חחחח האמת
האמת שבהתחלה בתקופת הכלכלה הרכה החשיבה שלי הייתה שונה לגמרי וממש ריחמתי על עצמי, אבל ברגע ששיניתי את הגישה הכל קל יותר. שואלים אותי חברים כל הזמן איך אני מסוגלת לא לאכול כמו שאכלתי (ג׳אנק פוד...בצקים ... ובכמויות) ואני עונה ש20 שנה נהניתי ואכלתי כמו שאנשים לא אוכלים חיים שלמים
האמת שבהתחלה בתקופת הכלכלה הרכה החשיבה שלי הייתה שונה לגמרי וממש ריחמתי על עצמי, אבל ברגע ששיניתי את הגישה הכל קל יותר. שואלים אותי חברים כל הזמן איך אני מסוגלת לא לאכול כמו שאכלתי (ג׳אנק פוד...בצקים ... ובכמויות) ואני עונה ש20 שנה נהניתי ואכלתי כמו שאנשים לא אוכלים חיים שלמים
תגובה
קודם כל תרשי לי לספר שרציתי לעשות את הניתוח מגיל 16 בזמן שעוד 3 בנות דודות עשו והצליחו מאוד. מאוד פחדתי מההרדמה הכללית ותמיד שכנעתי את עצמי שאם אתמיד בדיאטה וספורט בסופו של דבר אצליח.... איפה לא הייתי? שומרי משקל, דיאטניות קליניות, נפגשתי עם מאמנים מלרדת בגדול ומה לא ... תמיד ירדתי 10 ועליתי 30. ביום הולדת 20 הגעתי למשקל של מעל 160. (לא מאמינה שאני מספרת את זה ועוד באינטרנט אבל מדובר במטרה טובה) כמעט כל רופא או דיאטנית המליצו לי על שרוול בגלל המשקל הגבוהה אבל הייתי בדעה מאוד מגובשת לגבי טבעת. החלטתי שאו שאפחד מההרדמה ויום אחד השומן ינצח אותי, או שאקח סיכון. קבעתי תור לניתוח, התפטרתי מהעבודה ובמשך חודש סיימתי את כל הבירוקרטיה. נותחתי באסותא תל אביב עם צוות מדהים ויחס אנושי ואוהב. לחדר הניתוח נכנסתי בוכה מפחד והאחות שלוותה אותי פשוט הרגיעה אותי וגרמה לי לחייך. הדבר האחרון שאני זוכרת מחדר הניתוח זה את דר אבינוח אומר ׳הנה מגיע הוויסקי׳, ואז כבר התעוררתי בחדר התאוששות. לא היו לי ממש כאבים רק מעט בלילה ולמחרת שוחררתי הביתה. בימים הראשונים בעיקר חייתי על שוקו, מיץ מנגו ומרק... לאחר מכן הוספתי פשטידות, סלטים ופסטה. אני זוכרת שדיי מהר עברתי לאוכל מוצק (3 שבועות אחריי כבר אכלתי שניצל) לא יודעת עד כמה זה מומלץ אבל פשוט הרגשתי ממש טוב. אצלי ההגבלה התחילה אחרי 3 חודשים שבמהלכם ירדתי 9 קילו, וכשהגעתי לסגירה של 10.5 חזרה הירידה. היום אני 4 חודשים ו3 שבועות אחרי הניתוח עם ירידה של 24 קילו. לגבי האכילה - קודם כל אני לא רעבה. בעיקרון אני אוכלת הכל מלבד בצקים כי זה מעט מכאיב לי. היום לדוגמא התחלתי את הבוקר עם מיץ תפוחים ו2 עוגיות אוריאו, בארוחת הצהריים נקנקיה (שלעסתי המון) עם המוןןןן קטשופ שמסייע לי לאכול, ו2 כפות אורז. בערב המשפחה הזמינו על האש, אכלתי ביס מפיתה עם פרגית שקצת נתקעה וסתמה לי את כל התאבון ושתיתי 2 ליטר מים במהלך היום. נשמע מעט אך אותי זה מספק... אוכלת הרבה חביתות מקושקשות וקוטג׳, וגם פירה. מצטערת על החפירה כזאת אני מאחלת המון הצלחה ובאמת ממליצה.... למרות שיש לי לרדת קילוגרמים רבים, על כל קילו שיורד אני מתרגשת מחדש, ונהנית מהתהליך עצמו שתהיה שבת שלום !!!
קודם כל תרשי לי לספר שרציתי לעשות את הניתוח מגיל 16 בזמן שעוד 3 בנות דודות עשו והצליחו מאוד. מאוד פחדתי מההרדמה הכללית ותמיד שכנעתי את עצמי שאם אתמיד בדיאטה וספורט בסופו של דבר אצליח.... איפה לא הייתי? שומרי משקל, דיאטניות קליניות, נפגשתי עם מאמנים מלרדת בגדול ומה לא ... תמיד ירדתי 10 ועליתי 30. ביום הולדת 20 הגעתי למשקל של מעל 160. (לא מאמינה שאני מספרת את זה ועוד באינטרנט אבל מדובר במטרה טובה) כמעט כל רופא או דיאטנית המליצו לי על שרוול בגלל המשקל הגבוהה אבל הייתי בדעה מאוד מגובשת לגבי טבעת. החלטתי שאו שאפחד מההרדמה ויום אחד השומן ינצח אותי, או שאקח סיכון. קבעתי תור לניתוח, התפטרתי מהעבודה ובמשך חודש סיימתי את כל הבירוקרטיה. נותחתי באסותא תל אביב עם צוות מדהים ויחס אנושי ואוהב. לחדר הניתוח נכנסתי בוכה מפחד והאחות שלוותה אותי פשוט הרגיעה אותי וגרמה לי לחייך. הדבר האחרון שאני זוכרת מחדר הניתוח זה את דר אבינוח אומר ׳הנה מגיע הוויסקי׳, ואז כבר התעוררתי בחדר התאוששות. לא היו לי ממש כאבים רק מעט בלילה ולמחרת שוחררתי הביתה. בימים הראשונים בעיקר חייתי על שוקו, מיץ מנגו ומרק... לאחר מכן הוספתי פשטידות, סלטים ופסטה. אני זוכרת שדיי מהר עברתי לאוכל מוצק (3 שבועות אחריי כבר אכלתי שניצל) לא יודעת עד כמה זה מומלץ אבל פשוט הרגשתי ממש טוב. אצלי ההגבלה התחילה אחרי 3 חודשים שבמהלכם ירדתי 9 קילו, וכשהגעתי לסגירה של 10.5 חזרה הירידה. היום אני 4 חודשים ו3 שבועות אחרי הניתוח עם ירידה של 24 קילו. לגבי האכילה - קודם כל אני לא רעבה. בעיקרון אני אוכלת הכל מלבד בצקים כי זה מעט מכאיב לי. היום לדוגמא התחלתי את הבוקר עם מיץ תפוחים ו2 עוגיות אוריאו, בארוחת הצהריים נקנקיה (שלעסתי המון) עם המוןןןן קטשופ שמסייע לי לאכול, ו2 כפות אורז. בערב המשפחה הזמינו על האש, אכלתי ביס מפיתה עם פרגית שקצת נתקעה וסתמה לי את כל התאבון ושתיתי 2 ליטר מים במהלך היום. נשמע מעט אך אותי זה מספק... אוכלת הרבה חביתות מקושקשות וקוטג׳, וגם פירה. מצטערת על החפירה כזאת אני
מאחלת המון הצלחה ובאמת ממליצה.... למרות שיש לי לרדת קילוגרמים רבים, על כל קילו שיורד אני מתרגשת מחדש, ונהנית מהתהליך עצמו שתהיה שבת שלום !!!אלמוג, המון תודה על הפירוט
מבחינת התפריט בחודש לאחר הניתוח - בניתוח טבעת -
אם מרגישים טוב בהחלט מותר לאכול שניצל אחרי 20 יום מהניתוח, בתנאי שעד אז היתה הדרגה מסודרת באכילת כל שאר המאכלים.
בהחלט מותר שתפריט השבוע הראשון יימשך רק 4 ימים כשמרגישים טוב, תפריט השבוע השני והשלישי יימשכו רק 5 ימים כל אחד, וכך אחרי 14 יום נכנסים לתפריט השבוע הרביעי, ואחרי שמנסים את כל המאכלים בהחלט מגיעים גם ללחם ושניצל. כך שהכל בסדר, זה בהחלט מומלץ כך למי שמרגיש טוב.
המון הצלחה ותמשיכי לענות כך לכל הפונים! יישר כוח.
מבחינת התפריט בחודש לאחר הניתוח - בניתוח טבעת -
אם מרגישים טוב בהחלט מותר לאכול שניצל אחרי 20 יום מהניתוח, בתנאי שעד אז היתה הדרגה מסודרת באכילת כל שאר המאכלים.
בהחלט מותר שתפריט השבוע הראשון יימשך רק 4 ימים כשמרגישים טוב, תפריט השבוע השני והשלישי יימשכו רק 5 ימים כל אחד, וכך אחרי 14 יום נכנסים לתפריט השבוע הרביעי, ואחרי שמנסים את כל המאכלים בהחלט מגיעים גם ללחם ושניצל. כך שהכל בסדר, זה בהחלט מומלץ כך למי שמרגיש טוב.
המון הצלחה ותמשיכי לענות כך לכל הפונים! יישר כוח.
קודם כל בכיף שמחה לעזור
1. לגבי החזרה לשיגרה - נותחתי ביום רביעי וביום ראשון אחריו הורידו לי את התפרים. ברגע שהם ירדו הרגשתי הרבה יותר טוב ומלבד חתכים לא הרגשתי או ראיתי זכר לניתוח. מאחר והתפעולי מהעבודה כחודש לפני הניתוח (סתם היה לי חשק לקחת את עצמי בידיים וששום דבר לא ימנע ממני לבצע את הבדיקות) אז אני לא ממש ״חזרתי לשגרה״, אבל בואי נאמר שאם כן הייתי עובדת בזמנו אז אחרי 4-5 ימים גג(!!!) הייתי חוזרת. מהבחינה הזו לדעתי אין לך מה לדאוג ... 2. כמו שאמרתי בצקים אני לא אוכלת למרות שזה מה שאני הכי הכי אוהבת. כשהייתי סגורה 9 יכולתי לאכול מהם בכמות קטנה (נגיד חצי קוראסון?) אבל היום אחרי ביס זה ממש מציק לי וישר יוצא. חזה עוף אני גם לא ממש מצליחה, רק אם זה שניצל מטוגן שהרגע טוגן וגם אז ממש מעט. ירקות אני לא ממש מנסה כי פשוט שונאת (לצערי). יש לי גם קושי לאכול גבינה צהובה מותכת נגיד בטוסט, גם לא עובר. בעיקרון אני חיה על מקושקשות, גבינות רזות, פריכיות ומעדנים ואם בא לי משהו ממש מוצק (עוף, בשר, אורז וכאלה) אז מסתפקת ב2-3 ביסים אחרת אני מקיאה או שיושבת לאכול את זה שעה פלוס. 3. האמת היה שלב שהגעתי לסגירה של 10.75 והייתי מקיאה המון וזה לא הפריע לי (יש לי חולשה למתוק אז הייתי אוכלת שוקולד, במבה, גלידות ומקיאה) אבל לאחר שאופירה הסבירה לי את ההשלכות כבר לא רצתי לסגור את הטבעת כל שבועיים וכרגע אני מקיאה רק אם אני אוכלת הרבה (עיניים גדולות) או שאוכלת בצקים. אם אני מפסיקה את הארוחה אחרי כמה ביסים בודדים אני לא מקיאה .... ואם בא לי להמשיך לאכול אני שומרת לאחר כך. ודרך אגב - בתקופה שהייתי מקיאה הכל רזיתי פחות!!!! ברגע שהתחלתי לאכול ארוחות קטנות ולשתות הרבה מים קצב ההרזיה שלי עומד על 2-3 קילו לשבוע. 4. למה לא שרוול ? קודם כל פחדתי פחד מוות מכל התהליך אז ההחלטה הייתה לבחור בניתוח הפיך שגם לפי מה שקראתי פחות מסוכן ועם האחוזי תמותה הנמוכים ביותר, ובטח ובטח שאצל דר אבינוח שאצלו הם שואפים ל-0. (סליחה אם אני טועה, ככה קראתי בכל מקום וככה סיפרו לי). בנוסף בתור מישהי שהייתה שמנה מגיל 3, לא רציתי לקחת סיכון בשרוול שאחרי כמה שנים תתרחב לי הקיבה ואחזור למה שהייתי, הבנתי שבטבעת נשים עברו הריונות וירדו את המשקל שהעלו בעזרת הטבעת והיא נשארה איתן לטווח הרחוק. ככל שקראתי יותר על הטבעת ככה הרגשתי שזה מה שמתאים לי. בנוסף לא רציתי שרוול או מעקף כי הבנתי שבהם מרזים מאוד מהר והגוף נראה בהתאם עם כמות יותר גדולה של עודפי עור מאשר בתהליך הרזיה שלוקח שנתיים פלוס, זה גם היה שיקול כי התחלתי במשקל מאוד גבוהה שמן הסתם יותיר הרבה עודפי עור. ודבר אחרון - יש לי ידיד ששקל 120 על 1.70 ועשה שרוול , היום פחות משנה אחרי הוא שוקל 50 (!!) ונראה ממש ממש רע, נראה אנורקס לכל דבר ולא משנה כמה הוא מנסה לאכול הוא לא משמין, והמטרה שלי היא לשקול 70 פלוס מינוס ולהראות ולהיות בריאה. אני באמת לא מדברת נגד השרוול וגם ראיתי אנשים עם תוצאות מדהימות, פשוט אלו הסיבות שלי וכמובן שכל אחד ומה שמתאים לו. ושוב חפרתי חחח .... מקווה שעזרתי
שמחה לעזור1. לגבי החזרה לשיגרה - נותחתי ביום רביעי וביום ראשון אחריו הורידו לי את התפרים. ברגע שהם ירדו הרגשתי הרבה יותר טוב ומלבד חתכים לא הרגשתי או ראיתי זכר לניתוח. מאחר והתפעולי מהעבודה כחודש לפני הניתוח (סתם היה לי חשק לקחת את עצמי בידיים וששום דבר לא ימנע ממני לבצע את הבדיקות) אז אני לא ממש ״חזרתי לשגרה״, אבל בואי נאמר שאם כן הייתי עובדת בזמנו אז אחרי 4-5 ימים גג(!!!) הייתי חוזרת. מהבחינה הזו לדעתי אין לך מה לדאוג ... 2. כמו שאמרתי בצקים אני לא אוכלת למרות שזה מה שאני הכי הכי אוהבת. כשהייתי סגורה 9 יכולתי לאכול מהם בכמות קטנה (נגיד חצי קוראסון?) אבל היום אחרי ביס זה ממש מציק לי וישר יוצא. חזה עוף אני גם לא ממש מצליחה, רק אם זה שניצל מטוגן שהרגע טוגן וגם אז ממש מעט. ירקות אני לא ממש מנסה כי פשוט שונאת (לצערי). יש לי גם קושי לאכול גבינה צהובה מותכת נגיד בטוסט, גם לא עובר. בעיקרון אני חיה על מקושקשות, גבינות רזות, פריכיות ומעדנים ואם בא לי משהו ממש מוצק (עוף, בשר, אורז וכאלה) אז מסתפקת ב2-3 ביסים אחרת אני מקיאה או שיושבת לאכול את זה שעה פלוס. 3. האמת היה שלב שהגעתי לסגירה של 10.75 והייתי מקיאה המון וזה לא הפריע לי (יש לי חולשה למתוק אז הייתי אוכלת שוקולד, במבה, גלידות ומקיאה) אבל לאחר שאופירה הסבירה לי את ההשלכות כבר לא רצתי לסגור את הטבעת כל שבועיים וכרגע אני מקיאה רק אם אני אוכלת הרבה (עיניים גדולות) או שאוכלת בצקים. אם אני מפסיקה את הארוחה אחרי כמה ביסים בודדים אני לא מקיאה .... ואם בא לי להמשיך לאכול אני שומרת לאחר כך. ודרך אגב - בתקופה שהייתי מקיאה הכל רזיתי פחות!!!! ברגע שהתחלתי לאכול ארוחות קטנות ולשתות הרבה מים קצב ההרזיה שלי עומד על 2-3 קילו לשבוע. 4. למה לא שרוול ? קודם כל פחדתי פחד מוות מכל התהליך אז ההחלטה הייתה לבחור בניתוח הפיך שגם לפי מה שקראתי פחות מסוכן ועם האחוזי תמותה הנמוכים ביותר, ובטח ובטח שאצל דר אבינוח שאצלו הם שואפים ל-0. (סליחה אם אני טועה, ככה קראתי בכל מקום וככה סיפרו לי). בנוסף בתור מישהי שהייתה שמנה מגיל 3, לא רציתי לקחת סיכון בשרוול שאחרי כמה שנים תתרחב לי הקיבה ואחזור למה שהייתי, הבנתי שבטבעת נשים עברו הריונות וירדו את המשקל שהעלו בעזרת הטבעת והיא נשארה איתן לטווח הרחוק. ככל שקראתי יותר על הטבעת ככה הרגשתי שזה מה שמתאים לי. בנוסף לא רציתי שרוול או מעקף כי הבנתי שבהם מרזים מאוד מהר והגוף נראה בהתאם עם כמות יותר גדולה של עודפי עור מאשר בתהליך הרזיה שלוקח שנתיים פלוס, זה גם היה שיקול כי התחלתי במשקל מאוד גבוהה שמן הסתם יותיר הרבה עודפי עור. ודבר אחרון - יש לי ידיד ששקל 120 על 1.70 ועשה שרוול , היום פחות משנה אחרי הוא שוקל 50 (!!) ונראה ממש ממש רע, נראה אנורקס לכל דבר ולא משנה כמה הוא מנסה לאכול הוא לא משמין, והמטרה שלי היא לשקול 70 פלוס מינוס ולהראות ולהיות בריאה. אני באמת לא מדברת נגד השרוול וגם ראיתי אנשים עם תוצאות מדהימות, פשוט אלו הסיבות שלי וכמובן שכל אחד ומה שמתאים לו. ושוב חפרתי חחח .... מקווה שעזרתי
שלום לחוק ולסדר (חוק וסדר זה טוב מאוד!)
יש המון המון צעירים, לצערי, שעשו ניתוחים בריאטריים. אני לא חושבת שהם כרגע מסתובבים בפורום הזה או בפורום המשורוולים, אבל הם בהחלט קיימים בהמוניהם.
השלכות הניתוחים השונים שונות מניתוח לניתוח. לכן אי אפשר לדבר על "הניתוח", אלא לשאול לפי כל ניתוח בפני עצמו.
למשל, ניתוח טבעת לא ייצר בד"כ הבדלי טעמים ותחושות, אבל יגביל מבחינת מאכלים מסוימים. הרבה מאכלים (אי אפשר לדעת מראש אילו) לא תוכל לאכול בכמויות גדולות. למשל, לאפה שווארמה באמצע היום רוב הסיכויים שלא תוכל לאכול. אולי 2 ביסים, במקרה הטוב, בתנאי ששתית הרבה לפני כן, ואכלת כל ביס במשך עשר דקות...
בערב יש יותר סיכויים שתוכל לאכול 5 ביסים לאט לאט. ועדיין - מדובר בסיכויים ולא במציאות ידועה מראש.
אותו כנ"ל לגבי שתייה מוגזת, אלכוהול, סטייקים ובשרים.
ניתוח שרוול או מעקף קיבה יאפשר אכילת יותר מאכלים, גם בכמויות קטנות מאוד, אבל עלול ליצור יותר שינויים בטעמים, וכן בחצי השנה הראשונה בד"כ תהיה יותר מוגבלות של הנאה ממאכלים אלו, מאשר בהמשך השנים.
אין לי מושג איפה ראית ש"הצלחה של טבעת זה 50 אחוז" ולאיזה קיצור קיבה אתה טוען שיש הצלחה של כ-90%. יש ברשת מאמרים שטחיים שמתארים "הצלחה" מסוימת שנמדדה בסקר מסוים, וצריך להסתכל על מה מדובר - האם זה סקר מדעי מקיף עם נתונים אמינים (בד"כ לא...), האם זה מידע שנצבר אצל רוב המנתחים הבריאטריים לאורך הרבה שנים? מה זו הצלחה כפי שנמדד בסקר זה - ירידה במשקל בשנה הראשונה? שמירה על המשקל אחרי 10 שנים? ירידה במשקל וגם שמירה לאורך שנים רבות וגם אפס סיבוכים? כמובן שאין חיה כזו הצלחה של 90% במובן זה.
אז תלוי איזו הצלחה ומה זו הצלחה, ותלוי איזה קיצור קיבה - מעקף קיבה, שרוול, או מעקף תריסריון. וגם תלוי מה המחיר... למשל, ידוע שמעקף תריסריון מאפשר למנותחיו לא להעלות במשקל בהצלחה של 95%. אבל המחיר שהם משלמים בשביל ה"הצלחה" הזו גורם לניתוח זה להיות נדיר מאוד, וכמעט שאינו מובא בחשבון בין הניתוחים הבריאטריים המוצעים באופן שגרתי.
אז קשה לדבר באמת על אחוזי הצלחה בצורה כל כך שטוחה ואוורירית.
גם העניין ש"בטבעת ניתן לשלוט" יש לו מחיר מאוד יקר של הסתבכויות בטווח הארוך, מה שגורם לאי הצלחה גבוה יחסית בשמירה על המשקל לאורך שנים רבות. ואין סקר שבדק כמה בריאות יש לאלו שהצליחו לשמור על המשקל עם טבעת כי הם שולטים בה.
ובאותה מידה אפשר לדבר על הרגשה כוללת אחרי הניתוח ותופעות לוואי. תלוי אחרי איזה ניתוח, תלוי למה אתה קורא תופעות לוואי, וברור שלא ניתן לצפות מה ירגיש כל אחד.
לכן אני תמיד ממליצה לקרוא הרבה הרבה סיפורים של מנותחים על מה שהם הרגישו, ולקבל רושם מה יכול לקרות אחרי הניתוח, ולדעת שזה לא בהכרח יכול לקרות ושכל אדם מרגיש אחרת ומתאר אחרת כל הרגשה.
לדוגמא, כאבים - אחד יאמר שהכאבים קשים מאוד, והשני יאמר שהם נסבלים - כאשר מדובר על אותם כאבים בדיוק.
באופן כללי, ונכון לכל הניתוחים - המושג של "בא לי לאכול" במובנו הפרוע לא הולך עם ניתוח בריאטרי. הוא הולך רק עם השמנה מורבידית.
אנו צריכים להפנים היטב, לכל החיים ובכל גיל, שאם אנו רוצים לאכול כל מה שבא לנו וכמה שבא לנו - אנו עלולים להיות שמנים ולסבול ממה שההשמנה גורמת. ואם אנו לא רוצים להיות שמנים - איננו יכולים לאכול כל מה שבא לנו ואיך וכמה שבא לנו. ועוד דבר חשוב - אם כבר הגענו למשקלים כאלו, אנחנו חולים, אנחנו לא כמו החברים שלנו שיכולים דברים שאנו לא יכולים. אנחנו צריכים לעשות חשבון אחר לאוכל. אנו צריכים להיות מוגבלים בצורה מסוימת, כמו חולי סכרת או רגישים לגלוטן, בוטנים וכו' - להיות זהירים, לדעת את המגבלות שלנו ולהכיר היטב את מה שאנו אוכלים ומה אסור לנו. אנו חייבים מודעות למזון ולמוצרים.
הסיבה שממשקלים כאלו מאשרים לנו לעבור ניתוח, היא שיש לנו מחלה, אנו חולים. מי שלא חולה, לא עושה ניתוח בריאותי. אם אנו רוצים להבריא, אנו צריכים לחיות במשטר בריאות.
אז אין כללים וחוקים מסודרים בנושא הזה. אבל סדר ניסיתי לעשות לך. תקרא הרבה על הניתוחים השונים, ותשכיל. באופן כללי - יותר נוחות אכילה יש בשרוול ומעקף קיבה מאשר בטבעת. לטבעת יש היתרונות האחרים - של הפיך, של פחות מסוכן ושל ירידה הדרגתית במשקל.
יש המון המון צעירים, לצערי, שעשו ניתוחים בריאטריים. אני לא חושבת שהם כרגע מסתובבים בפורום הזה או בפורום המשורוולים, אבל הם בהחלט קיימים בהמוניהם.
השלכות הניתוחים השונים שונות מניתוח לניתוח. לכן אי אפשר לדבר על "הניתוח", אלא לשאול לפי כל ניתוח בפני עצמו.
למשל, ניתוח טבעת לא ייצר בד"כ הבדלי טעמים ותחושות, אבל יגביל מבחינת מאכלים מסוימים. הרבה מאכלים (אי אפשר לדעת מראש אילו) לא תוכל לאכול בכמויות גדולות. למשל, לאפה שווארמה באמצע היום רוב הסיכויים שלא תוכל לאכול. אולי 2 ביסים, במקרה הטוב, בתנאי ששתית הרבה לפני כן, ואכלת כל ביס במשך עשר דקות...
בערב יש יותר סיכויים שתוכל לאכול 5 ביסים לאט לאט. ועדיין - מדובר בסיכויים ולא במציאות ידועה מראש.
אותו כנ"ל לגבי שתייה מוגזת, אלכוהול, סטייקים ובשרים.
ניתוח שרוול או מעקף קיבה יאפשר אכילת יותר מאכלים, גם בכמויות קטנות מאוד, אבל עלול ליצור יותר שינויים בטעמים, וכן בחצי השנה הראשונה בד"כ תהיה יותר מוגבלות של הנאה ממאכלים אלו, מאשר בהמשך השנים.
אין לי מושג איפה ראית ש"הצלחה של טבעת זה 50 אחוז" ולאיזה קיצור קיבה אתה טוען שיש הצלחה של כ-90%. יש ברשת מאמרים שטחיים שמתארים "הצלחה" מסוימת שנמדדה בסקר מסוים, וצריך להסתכל על מה מדובר - האם זה סקר מדעי מקיף עם נתונים אמינים (בד"כ לא...), האם זה מידע שנצבר אצל רוב המנתחים הבריאטריים לאורך הרבה שנים? מה זו הצלחה כפי שנמדד בסקר זה - ירידה במשקל בשנה הראשונה? שמירה על המשקל אחרי 10 שנים? ירידה במשקל וגם שמירה לאורך שנים רבות וגם אפס סיבוכים? כמובן שאין חיה כזו הצלחה של 90% במובן זה.
אז תלוי איזו הצלחה ומה זו הצלחה, ותלוי איזה קיצור קיבה - מעקף קיבה, שרוול, או מעקף תריסריון. וגם תלוי מה המחיר... למשל, ידוע שמעקף תריסריון מאפשר למנותחיו לא להעלות במשקל בהצלחה של 95%. אבל המחיר שהם משלמים בשביל ה"הצלחה" הזו גורם לניתוח זה להיות נדיר מאוד, וכמעט שאינו מובא בחשבון בין הניתוחים הבריאטריים המוצעים באופן שגרתי.
אז קשה לדבר באמת על אחוזי הצלחה בצורה כל כך שטוחה ואוורירית.
גם העניין ש"בטבעת ניתן לשלוט" יש לו מחיר מאוד יקר של הסתבכויות בטווח הארוך, מה שגורם לאי הצלחה גבוה יחסית בשמירה על המשקל לאורך שנים רבות. ואין סקר שבדק כמה בריאות יש לאלו שהצליחו לשמור על המשקל עם טבעת כי הם שולטים בה.
ובאותה מידה אפשר לדבר על הרגשה כוללת אחרי הניתוח ותופעות לוואי. תלוי אחרי איזה ניתוח, תלוי למה אתה קורא תופעות לוואי, וברור שלא ניתן לצפות מה ירגיש כל אחד.
לכן אני תמיד ממליצה לקרוא הרבה הרבה סיפורים של מנותחים על מה שהם הרגישו, ולקבל רושם מה יכול לקרות אחרי הניתוח, ולדעת שזה לא בהכרח יכול לקרות ושכל אדם מרגיש אחרת ומתאר אחרת כל הרגשה.
לדוגמא, כאבים - אחד יאמר שהכאבים קשים מאוד, והשני יאמר שהם נסבלים - כאשר מדובר על אותם כאבים בדיוק.
באופן כללי, ונכון לכל הניתוחים - המושג של "בא לי לאכול" במובנו הפרוע לא הולך עם ניתוח בריאטרי. הוא הולך רק עם השמנה מורבידית.
אנו צריכים להפנים היטב, לכל החיים ובכל גיל, שאם אנו רוצים לאכול כל מה שבא לנו וכמה שבא לנו - אנו עלולים להיות שמנים ולסבול ממה שההשמנה גורמת. ואם אנו לא רוצים להיות שמנים - איננו יכולים לאכול כל מה שבא לנו ואיך וכמה שבא לנו. ועוד דבר חשוב - אם כבר הגענו למשקלים כאלו, אנחנו חולים, אנחנו לא כמו החברים שלנו שיכולים דברים שאנו לא יכולים. אנחנו צריכים לעשות חשבון אחר לאוכל. אנו צריכים להיות מוגבלים בצורה מסוימת, כמו חולי סכרת או רגישים לגלוטן, בוטנים וכו' - להיות זהירים, לדעת את המגבלות שלנו ולהכיר היטב את מה שאנו אוכלים ומה אסור לנו. אנו חייבים מודעות למזון ולמוצרים.
הסיבה שממשקלים כאלו מאשרים לנו לעבור ניתוח, היא שיש לנו מחלה, אנו חולים. מי שלא חולה, לא עושה ניתוח בריאותי. אם אנו רוצים להבריא, אנו צריכים לחיות במשטר בריאות.
אז אין כללים וחוקים מסודרים בנושא הזה. אבל סדר ניסיתי לעשות לך. תקרא הרבה על הניתוחים השונים, ותשכיל. באופן כללי - יותר נוחות אכילה יש בשרוול ומעקף קיבה מאשר בטבעת. לטבעת יש היתרונות האחרים - של הפיך, של פחות מסוכן ושל ירידה הדרגתית במשקל.
law and order
New member
היי אופירה! תודה רבה על התשובה המפורטת
ראשית את הנתונים שאבתי מאתר הכללית את מוזמנת לעיין: http://www.clalit.co.il/he-il/gener...rticles/introduction_to_bariatric_surgery.htm אין ספק שכל השינוי הוא בראש בלבד, עם זאת השינוי הזה ממש קשה. כמו שאלמוג אמרה : " אני מעדיפה אילת מאשר פיצה"
תראי אני נשקלתי אתמול בקופח והBMI שלי 39.3. משקל 116.3 גובה 172.
היום היייתי אצל כירורג ולתדהמתי בניגוד לאיך שרופא צריך להתנהג הוא "הנמיך" אותי והעלה לי את המשקל בשביל להגיע לBMI רצוי כשצחקתי ואמרתי לו מה אתה מגביה לי את המשקל הוא אמר שכן כי חסר קצת.
הוא לא נתן לי הסברים גם כשביקשתי לדעת על הסיכונים והפנה אותי לפגישה שהוא מקיים בבית חולים. האם בעצם זה שהוא הפנה אותי זה אומר שבהכרח אהיה מנותח אצלו?
ראשית את הנתונים שאבתי מאתר הכללית את מוזמנת לעיין: http://www.clalit.co.il/he-il/gener...rticles/introduction_to_bariatric_surgery.htm אין ספק שכל השינוי הוא בראש בלבד, עם זאת השינוי הזה ממש קשה. כמו שאלמוג אמרה : " אני מעדיפה אילת מאשר פיצה"
תראי אני נשקלתי אתמול בקופח והBMI שלי 39.3. משקל 116.3 גובה 172.
היום היייתי אצל כירורג ולתדהמתי בניגוד לאיך שרופא צריך להתנהג הוא "הנמיך" אותי והעלה לי את המשקל בשביל להגיע לBMI רצוי כשצחקתי ואמרתי לו מה אתה מגביה לי את המשקל הוא אמר שכן כי חסר קצת.
הוא לא נתן לי הסברים גם כשביקשתי לדעת על הסיכונים והפנה אותי לפגישה שהוא מקיים בבית חולים. האם בעצם זה שהוא הפנה אותי זה אומר שבהכרח אהיה מנותח אצלו?
תגובתי - שוב מפורטת...
הנתונים במאמר של ד"ר קידר בכללים העלו חיוך קל על פני. הוא מדבר על "שיעורי ההצלחה לטווח של שנה-שנתיים", ולא מגדיר כלל מהי "הצלחה" לשיטתו.
ואני תוהה - איזו הצלחה יש בזה שניתוח בריאטרי מועיל רק לשנתיים???...
בכל אופן, ההיכרות שלי עם המציאות בשטח כפי שהיא משתקפת מהיכרות עם מנותחים, מעידה שהנתונים הממוצעים שלו לגבי ירידה במשקל בתוך שנה-שנתיים נכונים בהחלט... בטבעת יורדים יותר בהדרגה ויותר לאט במשקל, והירידה יכולה להתפרס גם על 3 שנים - תלוי בהתנהגות.
אבל אם אתה לא עושה ניתוח לשנתיים בלבד, ובפרט לא בגיל 20!!! (אני אישית, הייתי עושה ניתוח לשנתיים רק החל מגיל 98) - אזי כדאי לך להגדיר הצלחה בניתוח אך ורק לגבי פרמטרים החל מ-5 שנים ומעלה. ושם הנתונים מאוד מאוד מאוד שונים. כמו כן הצלחה זה לא רק ירידה במשקל, זה גם איך הבן אדם נראה אחרי הירידה במשקל (ואם הוא בכלל חי...). הרי יש עוד הרבה דרכים להגיע לירידה במשקל מהירה, השאלה אם מוצלחת. למשל: * צום מוחלט לאחר שקשרנו את הידיים והרגליים במשך חצי שנה-שנה. * מלתעות - נעילת השיניים באופן שמאפשר רק שתייה. פרוצדורה זו היתה נפוצה בעבר, ואינה מתקיימת היום. מעניין למה, למרות ההצלחה הגדולה?... * כריתת מחצית מאברי הגוף, למשל 2 הרגליים - מורידה מיידית וללא הפרש של זמן כמחצית ממשקל הגוף! (למעשה, החיים של לא מעט ממנותחי מעקף התריסריון שנים אחרי הניתוח, די מזכירים את איכות החיים של הדוגמאות הללו...).
אני כמובן צינית, אבל לא באופן מיותר. הגשת הדברים באופן זה ע"י מנתח בכיר ומערכת רפואית מקוממת את נשמתי, שירדה לעולם עם כוונה להתלבש בגוף בריא לפחות 100 שנה פלוס מינוס.
זו הסיבה שכאשר אני חולה - בד"כ אינני הולכת לרופא! רק כשאני בריאה (וגם אז עם הרבה ספקנות וזהירות...).
הכירורג שקצת העלה והנמיך עושה דבר מקובל והגיוני. הסיבה היא כזו - ה-BMI שלך 39 וחצי. זה כמעט 40, אבל חסר לך איזה 3 קילו, אפילו פחות. כיוון שקופות החולים והוועדות עלולות להתנהג בצורה שרירותית, וכיוון ש-BMI אינו מדד מדויק לחלוטין, אבל זה מה שיש, ולכן לפיו נוהגים - עלולים לפסול לך זכאות למימון של קופ"ח בגלל 2.5 קילו אלו. המנתח לא רוצה שתעלה אותם בכוונה במשקל (כי זה נורא לא בריא לעלות במשקל אפילו קילו אחד. שלא לדבר על כך שבדרך כלל אלו שעולים בכוונה במשקל כדי להיות זכאים לניתוח, עולים בד"כ פי 10 ממה שהם צריכים לעלות.........). אז הוא משפץ.
לא מפריע לי שהוא משפץ. מפריע לי שהמערכת לא בודקת את כל הפרמטרים של ההתאמה של המנותחים לניתוח - כמה דיאטות הם עשו עד גיל 20, האם הם מבינים בתזונה, האם באמת אין להם ברירה אלא לעבור ניתוח, האם הם מודעים למחלה שלהם ולמה שצריך לעשות כדי להיות בריאים עד 120, האם יש להם בגרות פסיכולוגית תואמת. כמו כן היא לא מספקת למנותחים את כל הכלים הנוספים שהם צריכים, מלבד ניתוח, כדי להתמודד עם מחלתם. זה הרבה יותר בעייתי מאשר שינוי של 0.7 בנתוני ה-BMI.
אינך חייב להיות מנותח אצל מנתח זה גם אם תהיה בהרצאה שלו. אבל אתה צריך לעשות פרויקט מחקר כדי לבחור מנתח וניתוח עדיפים לך, שמתאימים לנתונים של הביטוח המשלים שלך. כי גם בהרצאה לא תקבל מידע על כל הסיכונים ולא תקבל את כל ההסברים.
צריך לקרוא הרבה הרבה מידע שכותבים מנותחים, והרבה הרבה מאמרים של כותבים אחרים מלבד ד"ר קידר, כדי להיחשף לכל שלל הדעות השונות, ולהבין שהנושא הזה רב דעות ואין בו אמיתות מוחלטות כלל וכלל. יש מי שטוען - רק טבעת, ושולל כל ניתוח אחר, ויש מי שטוען רק שרוול, ויש מי שטוען עדיף מעקף קיבה, ויש מי שמושך מאוד לכיוון מעקף תריסריון (ומשום מה, מעולם לא מגיש למנותח הפוטנציאלי את שלל הסיכונים והצרות שחוו מנותחים). ובנוסף לכל הטענות השונות הללו, יש גם לכל הטוענים סיבות נוספות לטעון מה שהם טוענים, מלבד בריאותו של המנותח. ואילו אנו, כמנותחים צריכים להתעניין רק בדבר אחד - מה בריא ונכון לנו.
הנתונים במאמר של ד"ר קידר בכללים העלו חיוך קל על פני. הוא מדבר על "שיעורי ההצלחה לטווח של שנה-שנתיים", ולא מגדיר כלל מהי "הצלחה" לשיטתו.
ואני תוהה - איזו הצלחה יש בזה שניתוח בריאטרי מועיל רק לשנתיים???...
בכל אופן, ההיכרות שלי עם המציאות בשטח כפי שהיא משתקפת מהיכרות עם מנותחים, מעידה שהנתונים הממוצעים שלו לגבי ירידה במשקל בתוך שנה-שנתיים נכונים בהחלט... בטבעת יורדים יותר בהדרגה ויותר לאט במשקל, והירידה יכולה להתפרס גם על 3 שנים - תלוי בהתנהגות.
אבל אם אתה לא עושה ניתוח לשנתיים בלבד, ובפרט לא בגיל 20!!! (אני אישית, הייתי עושה ניתוח לשנתיים רק החל מגיל 98) - אזי כדאי לך להגדיר הצלחה בניתוח אך ורק לגבי פרמטרים החל מ-5 שנים ומעלה. ושם הנתונים מאוד מאוד מאוד שונים. כמו כן הצלחה זה לא רק ירידה במשקל, זה גם איך הבן אדם נראה אחרי הירידה במשקל (ואם הוא בכלל חי...). הרי יש עוד הרבה דרכים להגיע לירידה במשקל מהירה, השאלה אם מוצלחת. למשל: * צום מוחלט לאחר שקשרנו את הידיים והרגליים במשך חצי שנה-שנה. * מלתעות - נעילת השיניים באופן שמאפשר רק שתייה. פרוצדורה זו היתה נפוצה בעבר, ואינה מתקיימת היום. מעניין למה, למרות ההצלחה הגדולה?... * כריתת מחצית מאברי הגוף, למשל 2 הרגליים - מורידה מיידית וללא הפרש של זמן כמחצית ממשקל הגוף! (למעשה, החיים של לא מעט ממנותחי מעקף התריסריון שנים אחרי הניתוח, די מזכירים את איכות החיים של הדוגמאות הללו...).
אני כמובן צינית, אבל לא באופן מיותר. הגשת הדברים באופן זה ע"י מנתח בכיר ומערכת רפואית מקוממת את נשמתי, שירדה לעולם עם כוונה להתלבש בגוף בריא לפחות 100 שנה פלוס מינוס.
זו הסיבה שכאשר אני חולה - בד"כ אינני הולכת לרופא! רק כשאני בריאה (וגם אז עם הרבה ספקנות וזהירות...).
הכירורג שקצת העלה והנמיך עושה דבר מקובל והגיוני. הסיבה היא כזו - ה-BMI שלך 39 וחצי. זה כמעט 40, אבל חסר לך איזה 3 קילו, אפילו פחות. כיוון שקופות החולים והוועדות עלולות להתנהג בצורה שרירותית, וכיוון ש-BMI אינו מדד מדויק לחלוטין, אבל זה מה שיש, ולכן לפיו נוהגים - עלולים לפסול לך זכאות למימון של קופ"ח בגלל 2.5 קילו אלו. המנתח לא רוצה שתעלה אותם בכוונה במשקל (כי זה נורא לא בריא לעלות במשקל אפילו קילו אחד. שלא לדבר על כך שבדרך כלל אלו שעולים בכוונה במשקל כדי להיות זכאים לניתוח, עולים בד"כ פי 10 ממה שהם צריכים לעלות.........). אז הוא משפץ.
לא מפריע לי שהוא משפץ. מפריע לי שהמערכת לא בודקת את כל הפרמטרים של ההתאמה של המנותחים לניתוח - כמה דיאטות הם עשו עד גיל 20, האם הם מבינים בתזונה, האם באמת אין להם ברירה אלא לעבור ניתוח, האם הם מודעים למחלה שלהם ולמה שצריך לעשות כדי להיות בריאים עד 120, האם יש להם בגרות פסיכולוגית תואמת. כמו כן היא לא מספקת למנותחים את כל הכלים הנוספים שהם צריכים, מלבד ניתוח, כדי להתמודד עם מחלתם. זה הרבה יותר בעייתי מאשר שינוי של 0.7 בנתוני ה-BMI.
אינך חייב להיות מנותח אצל מנתח זה גם אם תהיה בהרצאה שלו. אבל אתה צריך לעשות פרויקט מחקר כדי לבחור מנתח וניתוח עדיפים לך, שמתאימים לנתונים של הביטוח המשלים שלך. כי גם בהרצאה לא תקבל מידע על כל הסיכונים ולא תקבל את כל ההסברים.
צריך לקרוא הרבה הרבה מידע שכותבים מנותחים, והרבה הרבה מאמרים של כותבים אחרים מלבד ד"ר קידר, כדי להיחשף לכל שלל הדעות השונות, ולהבין שהנושא הזה רב דעות ואין בו אמיתות מוחלטות כלל וכלל. יש מי שטוען - רק טבעת, ושולל כל ניתוח אחר, ויש מי שטוען רק שרוול, ויש מי שטוען עדיף מעקף קיבה, ויש מי שמושך מאוד לכיוון מעקף תריסריון (ומשום מה, מעולם לא מגיש למנותח הפוטנציאלי את שלל הסיכונים והצרות שחוו מנותחים). ובנוסף לכל הטענות השונות הללו, יש גם לכל הטוענים סיבות נוספות לטעון מה שהם טוענים, מלבד בריאותו של המנותח. ואילו אנו, כמנותחים צריכים להתעניין רק בדבר אחד - מה בריא ונכון לנו.
תודה על תשובתך
אני יודעת שהBMI שלי הוא גבולי אך הכולסטרול וטריליגצרידים שלי מאוד גבוהים וכן אני מצב גבולית סכרת (126).
ככל שאני קוראת יותר - אני מתלבטת בין טבעת לשרוול.
אשמח למידע לכל אחד הניתוחים.
מחר אנסה לתאם בקרוב ביותר עם ד"ר רזיאל - מקווה להצליח לעשות זאת בהקדם.
אני חושבת לעבור את הניתוח באסותא.
יש לי בעיה עם בדיקת צילום הקיבה שהתור הקרוב ביותר הוא בסוף דצמבר... רופאת המשפחה מנסה לעזור לדחוף זאת.
שאלה נוספת - מהו זמן ההחלמה אחרי ניתוח שכזה?(פחות או יותר).
מה קורה בתקופת ההחלמה? למה לצפות?
תודה,
ורד
אני יודעת שהBMI שלי הוא גבולי אך הכולסטרול וטריליגצרידים שלי מאוד גבוהים וכן אני מצב גבולית סכרת (126).
ככל שאני קוראת יותר - אני מתלבטת בין טבעת לשרוול.
אשמח למידע לכל אחד הניתוחים.
מחר אנסה לתאם בקרוב ביותר עם ד"ר רזיאל - מקווה להצליח לעשות זאת בהקדם.
אני חושבת לעבור את הניתוח באסותא.
יש לי בעיה עם בדיקת צילום הקיבה שהתור הקרוב ביותר הוא בסוף דצמבר... רופאת המשפחה מנסה לעזור לדחוף זאת.
שאלה נוספת - מהו זמן ההחלמה אחרי ניתוח שכזה?(פחות או יותר).
מה קורה בתקופת ההחלמה? למה לצפות?
תודה,
ורד
ורד 12
לא בטוח ששומנים בדם וסכרת גבולית הם מחלות נילוות ,אבל תנסי תראי מה קורה ,את מתלבטת בן שרוול לטבעת ,תתייעצי עם רופא שעושה את כל סוגי הניתוחים תקראי פה בפורום ,תקראי בפורום המשורוולים השכנים שלנו פה בתפוז.
ההחלמה בכל סוג של ניתוח שונה ,בשרוול זמן ההחלמה יותר ארוך סך הכל לא נורא ,יש תרופות נגד כאבים
צילום ושט קיבה ,תבררי בכל המקומות איפה הזמן קצר ביותר ,לא חייב להיות קל"ב.
שבוע טוב לאל לשכוח לעבור לשעון חורף.
קובי
לא בטוח ששומנים בדם וסכרת גבולית הם מחלות נילוות ,אבל תנסי תראי מה קורה ,את מתלבטת בן שרוול לטבעת ,תתייעצי עם רופא שעושה את כל סוגי הניתוחים תקראי פה בפורום ,תקראי בפורום המשורוולים השכנים שלנו פה בתפוז.
ההחלמה בכל סוג של ניתוח שונה ,בשרוול זמן ההחלמה יותר ארוך סך הכל לא נורא ,יש תרופות נגד כאבים
צילום ושט קיבה ,תבררי בכל המקומות איפה הזמן קצר ביותר ,לא חייב להיות קל"ב.
שבוע טוב לאל לשכוח לעבור לשעון חורף.
קובי
תקראי כל המידע הקיים על טבעת ושרוול
בעיקר המידע מהניסיון בשטח - באתר "טבעת" בחתימתי מובאים הרבה עניינים שמנותחי טבעת צריכים להביא בחשבון, אם אינם רוצים להצטרף לסטטיסטיקה הגבוהה מאוד של סיבוכים מספר שנים אחרי הניתוח.
בפורום "קיצור קיבה- משורוולים" בתפוז תוכלי לקרוא כמה עמודים אחורה על החלמה של מנותחים, על חוויית ההרזיה המהירה מאוד, על הסתבכויות שונות (שמתרחשות מיד לאחר הניתוח ולא שנים אחרי כן) ולהתרשם מרמת הקושי וההתמודדות שנים לאחר הניתוח, כאשר יכולת האכילה מתרחבת.
יש גם שרשור ישן "טבעת או שרוול" בכותרות של הפורום הזה. אנשים חיוו דעתם מניסיונם.
בעיקר המידע מהניסיון בשטח - באתר "טבעת" בחתימתי מובאים הרבה עניינים שמנותחי טבעת צריכים להביא בחשבון, אם אינם רוצים להצטרף לסטטיסטיקה הגבוהה מאוד של סיבוכים מספר שנים אחרי הניתוח.
בפורום "קיצור קיבה- משורוולים" בתפוז תוכלי לקרוא כמה עמודים אחורה על החלמה של מנותחים, על חוויית ההרזיה המהירה מאוד, על הסתבכויות שונות (שמתרחשות מיד לאחר הניתוח ולא שנים אחרי כן) ולהתרשם מרמת הקושי וההתמודדות שנים לאחר הניתוח, כאשר יכולת האכילה מתרחבת.
יש גם שרשור ישן "טבעת או שרוול" בכותרות של הפורום הזה. אנשים חיוו דעתם מניסיונם.
את זה את צריכה לשאול את קופת החולים שלך
היא דורשת את הפרוצדורה הזו.
שאלות לקופה מפנים במשרד הסניף, אצל המזכירות, ואם הן לא יודעות אז אצל מנהל המשרד, ואם הוא לא יודע מבקשים ממנו שיברר במחוז או שייתן לך הטלפון למחוז.
אח"כ את יכולה לשאול מנותחים טריים מקופת החולים שלך ועם הביטוח המשלים שלך, אם דרשו גם מהם פרוצדורה כזו.
לשם כך כמובן את צריכה לומר מה קופת החולים שלך ומה הביטוח המשלים שלך...
היא דורשת את הפרוצדורה הזו.
שאלות לקופה מפנים במשרד הסניף, אצל המזכירות, ואם הן לא יודעות אז אצל מנהל המשרד, ואם הוא לא יודע מבקשים ממנו שיברר במחוז או שייתן לך הטלפון למחוז.
אח"כ את יכולה לשאול מנותחים טריים מקופת החולים שלך ועם הביטוח המשלים שלך, אם דרשו גם מהם פרוצדורה כזו.
לשם כך כמובן את צריכה לומר מה קופת החולים שלך ומה הביטוח המשלים שלך...
אם גובהך פחות מ-1.83 מטר
אתה זכאי לניתוח לקיצור או הגבלת קיבה. קופת החולים מממנת את כל הניתוחים, ועליך לבחור איזה ניתוח אתה רוצה לעבור.
חשוב לקרוא הרבה מידע על כל אחד מ-3 הניתוחים (טבעת, שרוול, מעקף קיבה), עוד לפני שמקבלים ייעוץ אצל מנתח. חשוב להתמצא באפשרויות הקיימות.
אם יש לך מחלות כגון סכרת או לחץ דם גבוה, תהיה זכאי לניתוח גם בגובה יותר מ-1.83.
אתה זכאי לניתוח לקיצור או הגבלת קיבה. קופת החולים מממנת את כל הניתוחים, ועליך לבחור איזה ניתוח אתה רוצה לעבור.
חשוב לקרוא הרבה מידע על כל אחד מ-3 הניתוחים (טבעת, שרוול, מעקף קיבה), עוד לפני שמקבלים ייעוץ אצל מנתח. חשוב להתמצא באפשרויות הקיימות.
אם יש לך מחלות כגון סכרת או לחץ דם גבוה, תהיה זכאי לניתוח גם בגובה יותר מ-1.83.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.