אני אגיד לך בדיוק איזה קטע זה
כי גם בלי לפתוח את הספר אני זוכרת בעל פה
זה כשהיא שואלת את פיטה מתי הוא התאהב בה, והוא מספר לה על הפעם שבה הוא ראה אותה בשמלה האדומה המשובצת עם הצמות, שרה, והלב שלו נשבה - וקטניס קולטת שבאמת הייתה פעם כזאת והיא זוכרת אותה בעצמה, כלומר פיטה לא ממציא, כלומר ייתכן והוא באמת מרגיש כלפיה משהו. אז כשהיא מנשקת אותו היא מציינת שזו הפעם הראשונה שבה שניהם פיקחים ולא תחת השפעת משככי כאבים\חום\שקר כלשהו, וזו הפעם הראשונה שבה יוצא לה להרגיש באמת משהו כי היא לא שקועה מדי במשחקים. וככה זה פחות או יותר היה בסרט, היא נישקה אותו ישר אחרי שהוא אמר לה שהוא היה הסטוקר שלה, וזה באמת הרגיש כאילו היא מנשקת אותו כי היא באמת חושבת שהוא אוהב אותה ובאמת מרגישה כלפיו משהו, במיוחד כששניה אחרי הוא אומר לה "אחרי שנישקת אותי עכשיו אין סיכוי שאני נותן לך ללכת".
בין אדוארד ובלה יש המון תשוקה. האהבה של קטניס ופיטה לעומת זאת מאוד אפלטונית, אף פעם לא הרגשתי שיש ביניהם משיכה מעבר לנשיקות, יש להם קשר ממש חזק של חברים טובים, או אהבת ילדים כזאת של גיל 12, סטייל קטנטנות...
עוד סיבה לכך שאני טים גייל היא שזה גורם לקטניס להפסיק להיות פריג'ידית
ונכון שפשוט כיף לתת לאנשים אחרים לקרוא ולשמוע מהם "אה, זה באמת ספר טוב"? זה סיפוק כזה
