[Bluryface]

אם תשאלו את חברות שלי הם יגידו שאני הבן אדם הכי שמח שהם הכירו אבל האמת היא שאני בדיכאון... כאילו נראה לי....
כל מה, שרציתי אי פעם, זה שיאהבו אותי, את מי שאני באמת ,שלא משנה מה אני עושה יעזרו לי ויהיו שם בשבילי, אבל אף אחד לא באמת מכיר אותי. עכשו אל תגידו לי שאם תלמדי להראות את עצמך ,להפתח אז הם יאהבו אותך כי הם לא. אני לא יכולה להרגיש פתוחה עם מישהו שלא באמת אכפת לו ממני. הוא יכול לדבר איתי אבל כשזה מגיע למה שאני באמת מרגישה הוא יתנתק יגיד לי שאני סתם מסבכת והורסתת. בתכלס הוא צודק זה לא שיש לי סיבה להיות בדיכאון...אף אחד לא מת במשפחה שלי יש לי שני הורים בריאים וחברים טובים... אז מה הבעיה שלי????ללמה אני מסבכת??? למה אני מרגישה כל לילה שבאלי למות?? למה אני מרגישה שלאף אחד לא באמת אכפת ממני? למה כל לילה אני מטיילת בחוץ משטוטטת ורוצה להכניס את הראש שלי בקיר?

 

[Yelem תמיכה לנוער]

מצב רוח

שלום לך,
ראשית, סליחה על העיכוב במענה. היתה לנו תקלה טכנית.
הרצון שיאהבו אותך הוא כל כך טבעי ואנושי. כולנו רוצים להיות אהובים, כמו שאנחנו, בלי מסכות. לא כתבת בת כמה את, אבל בגיל ההתבגרות לפעמים הפערים בין איך שאנחנו מרגישים בפנים לאיך שרואים אותנו מבחוץ יכולים להיות גדולים ומסתכלים. לא רק אצלך.
מהדברים שכתבת אני מבינה שהניסיון להיות אהובה גובה ממך מחיר יקר. יכול להיות שזה מה שמכאיב לך?
אנחנו כאן ונשמח לשמוע ממך עוד.
רותם