איןאריותכאלה
New member
דחייה בין אחים
בבית 4 ילדים: גדולה בכתה ב' (עוד מעט בת 7), ילד בגן חובה (בן 5), ילדה בטט"ח (3.5) ותינוקת בת חודש.
האמצעי מעריץ את הגדולה מרגע שנולד, היא היתה לוקחת אותו למסעות הרפתקאות ביער הסודי (=הסלון) והם היו משחקים 'משפחה' והיוו צמד קרוב ואינטימי. עד שהקטנה הפכה לכוח משמעותי במשפחה והקשר ביניהם הפסיק להיות דיאדי.
היום עדיין יש יחס של הערצה מצד האמצעי לגדולה, והוא מחפש את קרבתה. הוא ילד מאד חם ופיזי, מחבק ומנשק הרבה.
לפעמים אני רואה איך הוא רץ אליה ומחבק ומנשק (נניח אחרי שחזרה מאוחר מחוג) ומביע את הגעגוע שלו, והיא ממש מרחיקה אותו פיזית ואומרת לו מילים קשות. הוא מחבק קצת חזק ואנחנו עובדים איתו על זה (מתן מרחב אישי מספיק לאדם שמולו) - ואני מבינה את הרתיעה הפיזית - אבל המילים שהיא אומרת הן איומות לפעמים (אני לא אוהבת את מוישה, כמה נורא שמוישה יהיה איתי באותו בית הספר וכיו"ב).
לי כאמא קשה מאד לראות את הדחייה הזו, ובפעם האחרונה שראיתי את זה דיברתי איתה ושאלתי למה היא לא רוצה להיות איתו בביה"ס ביחד (היא מפחדת שהוא יפריע לה בהפסקה).
קשה לי עם הדחייה שהוא סופג (זה בבירור פוגע בו), וקשה לי עם הרוע שלה שיוצא מולו (אני לא כ"כ רואה אותו במקומות נוספים), וקשה לי לשתוק וכבר יצא לי לפעמים להגיד לה (כשהוא נוכח) שלא יפה לדבר ככה.
לא יודעת איך לנתק את עצמי מהסיטואציה. זוכרת כמה אחותי היתה מעצבנת אותי כשהייתי ילדה (היום היא אחד האנשים הקרובים אלי) ורוצה להגיד לה שאני מקווה שהוא יחפש את קרבתה כל החיים.
חוששת גם לימים שעכשיו (שהוא נפגע והיא רעה כלפיו) וגם לימים שיבואו (משקעים בקשר ביניהם). אשמח לעצה.
בבית 4 ילדים: גדולה בכתה ב' (עוד מעט בת 7), ילד בגן חובה (בן 5), ילדה בטט"ח (3.5) ותינוקת בת חודש.
האמצעי מעריץ את הגדולה מרגע שנולד, היא היתה לוקחת אותו למסעות הרפתקאות ביער הסודי (=הסלון) והם היו משחקים 'משפחה' והיוו צמד קרוב ואינטימי. עד שהקטנה הפכה לכוח משמעותי במשפחה והקשר ביניהם הפסיק להיות דיאדי.
היום עדיין יש יחס של הערצה מצד האמצעי לגדולה, והוא מחפש את קרבתה. הוא ילד מאד חם ופיזי, מחבק ומנשק הרבה.
לפעמים אני רואה איך הוא רץ אליה ומחבק ומנשק (נניח אחרי שחזרה מאוחר מחוג) ומביע את הגעגוע שלו, והיא ממש מרחיקה אותו פיזית ואומרת לו מילים קשות. הוא מחבק קצת חזק ואנחנו עובדים איתו על זה (מתן מרחב אישי מספיק לאדם שמולו) - ואני מבינה את הרתיעה הפיזית - אבל המילים שהיא אומרת הן איומות לפעמים (אני לא אוהבת את מוישה, כמה נורא שמוישה יהיה איתי באותו בית הספר וכיו"ב).
לי כאמא קשה מאד לראות את הדחייה הזו, ובפעם האחרונה שראיתי את זה דיברתי איתה ושאלתי למה היא לא רוצה להיות איתו בביה"ס ביחד (היא מפחדת שהוא יפריע לה בהפסקה).
קשה לי עם הדחייה שהוא סופג (זה בבירור פוגע בו), וקשה לי עם הרוע שלה שיוצא מולו (אני לא כ"כ רואה אותו במקומות נוספים), וקשה לי לשתוק וכבר יצא לי לפעמים להגיד לה (כשהוא נוכח) שלא יפה לדבר ככה.
לא יודעת איך לנתק את עצמי מהסיטואציה. זוכרת כמה אחותי היתה מעצבנת אותי כשהייתי ילדה (היום היא אחד האנשים הקרובים אלי) ורוצה להגיד לה שאני מקווה שהוא יחפש את קרבתה כל החיים.
חוששת גם לימים שעכשיו (שהוא נפגע והיא רעה כלפיו) וגם לימים שיבואו (משקעים בקשר ביניהם). אשמח לעצה.