Persona 5 וקרב בוץ 5.
Persona 5: אני עדיין במבוך הראשון בנקודת השמירה השניה, יש עוד דרך ארוכה לפני, בגלל החג הארור לא שיחקתי בכמות שרציתי.
אני מאוהב במשחק הזה,ההרגשה היא כמו של SMT ראשי (ספיר תקני, את תודי לי)
מבחינת קושי המשחק לא מאכזב בכלל, כבר הגעתי במבוך הזה, ללא מעט מקומות, שהאויבים היו יותר חזקים ממני (יש להם הילה אדומה אז קל לדעת מראש)
השדים חכמים ויודעים להשתמש בקסמים ששואבים לך HP ולנצל חולשות.
ככה שאתה חייב לזהות, מי השדים הבעייתים,להרדים אותם מראש, או לנטרל אותם בצורה אלגנטית אחרת.
ועוד לא התחלתי למזג ברצינות, שזו הסיבה הראשית שהתאהבתי בסדרה הזו.
מאז שאורלי ואחרים אמרו לי שזה בעצם המוטיב המרכזי של הסדרה, באותו רגע
ידעתי שמצאתי את הדבר הכי קרוב לvagrant story ולמערכת בניית הנשקים המורכבת שלו, אז לא יכול לחכות עד שיהיו לי המון אפשרויות מיזוג, בSJ חופש היצירה היה מטורף ומלהיב, וזה בדיוק ככה גם כאן.
הקטע הזה שאתה צריך למצוא את האוצר של המורה הנוכל לפני הדד לין, באמת מלחיץ, גם במשחקים הקודמים שניסיתי זה הלחיץ אותי ברמות.
אני מנסה לטפח קצת את הקשר שלי מחוץ למבוך כדי שיהיו יותר חזקים, אבל הזמן נמצא לך מעל הראש כמו איזה ענן שחור
.וזה מעצבן כי לעשות פעילויות עם החברים חושף עליהם הרבה רקע מעניין שאני לא רוצה לפספס.
נשארו לי 12 ימים, בחדרי השמירה והתייעצות אן אומרת לחברי הקבוצה שזה הרבה זמן,ונספיק, אני מקווה שבאמת אספיק כי אני איטי ברמות.
כמובן שהקושי העיקרי היא לשמור על MP, אני צריך להצטייד בהרבה משחזרי MP מהקליניקה, זה אוזל מהר.
בנתיים הצלחתי להשיג את רוב השדים, כולל איזה שד כחול הזוי שחי בתוך איזה כד עם מגן דוד.
יש לי בדיוק את כל מה שרציתי. ג'וקר יודע להרדים בגלל שדה שהצטרפה ואן בדיוק למדה להרדים גם.
והפאקינג תיש הזה עם כל ההעקשנות שלו וכמה שהיה כאב ראש לגייס אותו התגלה כשימושי למדי.
ברגע שהבטחתי לתת לו ארוחה טובה אם יבוא איתי הוא התרצה
תיש אחרי הכל, רק אוכל מעניין אותם.
קרב בוץ 5: עוד סיבה שלא שיחקתי בP5 כמו שרציתי זה המשחק הזה ששולט לי על החיים מאז פברואר 2016.
אני פאקינג אוהב SF5, לא יכול יום בלי לשחק.