אירוח - ביאטה שבון בנושא אנשים רגישים מאוד

ARSENIK

New member
י '

הרמינה, אני [ואחרים ] קוראים את מה שאת כותבת גם כדי ללמוד ממנו ישירות, פעמים רבות, ולפתוח עוד את המוח, לעוד כוון, בהשראתך, כחברה - וכמרצה. מכאן שטוב את עושה בהקדשת תשומת לב לקוצו של י' - מוטלת עלייך אחריות לא מעטה ברמה האישית איתנו, וברמה הציבורית כמייצגת המשמעותית ביותר של הלקות שלנו - המטרידה מאוד את הסדר החברתי - יישום הבחירה החופשית. הנה, מרגיע
 

ARSENIK

New member
אכן כך

הרקע [פורום פומבי ] מעורר צדדים כאלה שקיימים אצלי. ויחסית לעצמי אני כיום מופת לעידון :(
 

הרמינה 1

New member
אתה

בצדך הרגוע והמרגיע הבוקר, אז בלי מילים מיותרות (אבל עם תודה על מה שכתבת למעלה שעבד עליי כמו ק/סם. כזו אני, רכיכה) ניתן לנו ולאגואים לחזור לשנת החורף. יום טוב לכולן/ם.
 

ARSENIK

New member
האיקו לגשם בצפון

"דוהר על שור והרמינה חרסינה". יום נהדר
 

הרמינה 1

New member
מחשבות נוספות בקריאה שלישית -

כשכתבתי קודם שלעתים אייצג את עמדתך, כוונתי היא לכך שאני מסכימה עם לא מעט מהדברים שכתבת (אני הולכת לעשות בדיוק את זה בכנס בעוד שבועיים שבו אדבר על ההגדרה "משפחה" - להציג את מורכבות העמדות כלפיה). תיוג עצמי בהחלט יכול להיות יישום מוצלח של היררכיה חברתית חיצונית והוא בהחלט גם יכול להגביל את חופש התנועה כי לכאורה ההגדרה מחייבת. מה שאני מנסה לומר הוא שאנשים שונים עושים שימוש שונה בהגדרות שונות, וזה אומר שהם יכולים להשתמש בלבני ההגדרה בכדי לבנות חומות בצורות סביבם והם יכולים לקחת עליה גל. אני חושבת שזו הליכה בשני מישורים - לבחון באיזה אופן הגדרות מגדרות אותנו, ובה-בעת להקשיב לקולות של אנשים מהשטח. אחרת, כאמור, זו יכולה להיות גדר גם כן.
 
הגולש שמעלי מייחס לי דברים שלא כתבתי

לא כתבתי שיש מאפיינים זהים ומנוגדים שמצאתי אצלי אלא שאפשר לחשוב על אדם שהדברים מתקיימים אצלו. בכלל לא כתבתי על עצמי.
 
אני מודה שהעניין שמצאתי בשאלה הוא אשי

הדוגמא שאוניברסליסט תיאר - תאמת אותי אחד-לאחת :) כל סעיף של "כן" או "לא" בתיאורו - נכון לגביי. לכן השאלה מעניינת אותי. לכן גם מעניינות אותי תשובות לשאלה. לגבי ההתייחסות שלך לסיווג משהו שהוא בעצם אוסף תכונות אקראי - יש בזה משהו לטעמי, אך כן יש הגיון לקבץ אוספים של תכונות שחוזרים ולנסות לאפיין ולהבין דרכם דרכי התמודדות של יחידים, און קבוצות תיאורטיות כאלו.
 
השאלון הוא לא מדע מדוייק

הוא נועד רק לעורר שאלות ומחשבות. אם רק כמה מהנקודות בשאלון נכונות לגבי אדם בצורה משמעותית, יש סיכוי שהוא שייך לקטגוריה. בסופו של דבר, מה שקובע זה לא השאלון, אלא איך האדם חש את עצמו. העניין המגדרי גם חשוב. גברים רגישים מאוד רבים מוצאים פחות דברים שמדברים אליהם בשאלון זה. זה יכול להיות מאוד בגלל התרבות שלנו שמעודדת את הגברים "לא להרגיש" - "גבר לא בוכה". ואז אולי לגבר כזה יש פחות מודעות למה שקורה לו. אבל ישנן גם נשים כאלה. מנסיוני, אנשים בעלי טמפרמנט של אדם רגיש מאוד בדרך כלל ישר מזדהים עם התיאורים בשאלון. אבל, כמו שאמרתי, השאלון הוא לא מדע מדוייק.
 

efroch99

New member
אירוח - ביאטה שבון בנושא אנשים רגישים מאוד

בעקבות דיון בפורום http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1105&MessageId=155850748 שבו התברר שרבים מהפורום מזדהים עם ההגדרה של אנשים רגישים מאוד, פניתי לביאטה שבון, והצעתי לה להתארח בפורום. אודות ביאטה שבון: מטפלת מוסמכת ביוגה תרפיה רגשית, בעלת תואר בפסיכולוגיה ומדעי המחשב. מלווה ומעצימה אנשים רגישים בעזרת סדנאות, הרצאות וטיפולים פרטניים. מנהלת הקהילה של אנשים רגישים מאוד בישראל. כותבת מאמרים בנושא אנשים רגישים. עורכת מדעית של תרגום הספר "אדם רגיש מאוד" ו"ילד רגיש מאוד" שייצא בקרוב בהוצאת פוקוס. התמחותה הנוספת היא הנושא של כאבים כרוניים הקשורים לבעיות רגשיות. עוד על אנשים רגישים מפי ביאטה שבון בעתונות: http://yogaterapiya.com/2009/09/03/מאמרים/...
 
רגישות יתר ויוגה

ביאטה שלום, אחרי שקראתי קצת באתרך וגם את השאלון, אני לא בטוחה שהבנתי ממש למה הכוונה ב"אנשים רגישים מאוד" אז אני לא בטוחה שהשאלה שלי קשורה לזה אבל אנסה בכל זאת: אני רואה את עצמי כאדם רגיש, מהבחינה הזאת שאני נפגעת בקלות מביקורת של אנשים, חוששת מביקורת ולכן פעמים רבות חוששת להביע את דעתי ומחשבותיי בחברה ובאופן כללי אני מאוד ביישנית ומופנמת. ביקורת יכולה פשוט למוטט אותי. הרגישות שלי מתבטאת גם במקרים שבהם אני עדה לסיטואציות אלימות, לאו דווקא כאלו שקשורות אליי באופן ישיר, אלא אפילו שאני נמצאת בחברת אנשים שרבים ביניהם ויש אלימות אפילו "רק" מילולית זה מפחיד אותי ומלחיץ מאוד. אציין גם שאני מתרגלת יוגה כבר כמה שנים ואפילו בוגרת קורס להכשרת מורי יוגה (אם כי לצערי לא מתמידה בתירגול באופן רצוף) ולאחרונה גם חזרתי לתרגל מדיטציה כל בוקר. לכן שאלתי אלייך בתור מי שעוסקת ביוגה תרפיה, איך היית מציעה לי להשתמש בכלים של היוגה והמדיטציה כדי להתגבר על רגישות היתר שלי ולפתח חוסן רגשי חזק יותר?
 
יוגה מטבעה מאוד תרפויטית

היא מלמדת אותנו להרגע, להרפות, לשחרר ולחזור לאיזון - במילים אחרות, לווסת את עצמי. כלומר, אם מתרגלים יוגה בקבוצה וגם בבית על בסיס יומיומי, נשים לב שאנחנו יותר רגועים. אבל, עדיין, זאת תהיה הרגעות כללית. יוגה תרפיה רגשית מכוונת בצורה ממוקדת לבעיה מסויימת. למשל, אם אנחנו עובדים על מצבי עוררות יתר והצפה. השלב הראשון - ללמוד לזהות שאת נמצאת במצב הזה. ההתבוננות על עצמנו, על מה קורה לנו ברגע זה, תעזור לנו במשימה זו: איזה רגשות עולים בי כרגע ובאיזה מקום בגוף? איזה תחושות גופניות או ברגשה ובאיזה מקום בגוף? כשנזהה שמשהו קורה, למשל, רעד או מתח בשרירים, קושי לנשום, הרגשה כללית של ייאוש ללא סיבה או כל תחושה / הרגשה אחרת, נבדוק עם עצמנו מה יכול לעזור לנו להרגע. הדבר הנגיש ביותר הוא להתמקד בנשימה. להעביר אותה לבטן. זה כבר מאוד ממתן את החוויה. אפשר בנוסף להשתמש בטכניקות נשימה, כמו, למשל, נשימת ה-UJAI, אם את מכירה. חשוב לשלב את הכלים עם הבנה של התנהלות נכונה. כלומר, לא מספיק רק ללמוד כל פעם להרגיע את עצמי כשקורה משהו. חשוב גם לבדוק, האם בכלל אפשר היה למנוע מעצמנו מהלכנס לסיטואציה הזו. הכלים של יוגה תרפיה מגוונים. הם משלבים את הפסיכולוגיה והפילוסופיה של יוגה שפחות מוכרים במערב. למשל, המושג של "יציבות נינוחה" - מצב בו אנחנו מתרגלים יוגה בצורה לא מגוייסת מדי ולא ממוטטת מדי. המושג הזה, בעצם, מתאר את רמת העוררות האופטימלית.
 
עוד מושג מיוגה - שמירה על מיטביות

לטפח את החוויות הנעימות. המצוקה מאוד שואבת ואנחנו שוכחים לתת מקום גם לדברים ולחוויות חיוביות - נעימות. מערכת העצבים שוכחת איך זה להרגיש טוב. לכן, חשוב מאוד כל פעם שקורה לנו משהו נעים פיזית או רגשית, לתת לזה מקום, לחוות את זה במלואו ולהתענג על זה, במקום להמשיך ישר לדבר הבא. ואז כשקורה לנו משהו שמוציא אותנו מהאיזון, עוד כלי מאוד נגיש יכול להיות לפנות למה שעושה לנו טוב ונעים - למשאב שלנו. זה יכול להיות מקלחת, שיחה עם חבר טוב, להיות בטבע, לעשות עיסוי וכד'. וזוב, חשוב לא רק לעשות את זה, אלא לתת מקום לחויה.
 
תודה ביאטה

לגבי מה שכתבת קודם האם אנחנו יכולים להמנע מלהכנס למצבים כאלה מלכתחילה, אז יש מצבים שהם באמת בשליטתי ואני יכולה לבחור אם להיכנס או לא להיכנס אליהם אבל אני מדברת גם על מצבים שהם לא בשליטתי. למשל בשבוע שעבר כשנסעתי באוטובוס התפתחה תגרה בין כמה נוסעים באוטובוס והגיעה לאלימות מילולית עם איומים אפילו באלימות פיזית. זה לא היה קשור אליי אבל נכחתי במקום וזה גרם לי להילחץ ולהרגיש לא נעים. או בעבודה כשיש לידי אנשים שרבים ביניהם, גם אם זה לא קשור אליי, זה די מלחיץ. אז נכון שזה גם עניין של קרמה (עוד מושג/אמונה מהיוגה..) ואפשר להתפלסף ולהגיד שכן הבאתי את זה על עצמי דרך מעשים שביצעתי בעבר/בגלגולים קודמים וכו' אבל בסופו של דבר כשזה המצב אז זה המצב ולא ניתן לשנות או לברוח ממנו.
 
לא תמיד אפשר לצאת מהמצב הלא נעים

זה נכון. אם נמנע מ-100% של סיטואציות מלחיצות לעולם לא נדע להתמודד עם קשיים. אבל כדי שנוכל להתמודד, כדאי לשמר את האנרגיה שיש לנו. כלומר, אם יש אפשרות להמנע ממצב שהוא מציף, כדאי לעשות זאת. אם אין אפשרות, חשוב לבדוק איך אפשר להרגיע את עצמי ובכל זאת להמשיך למרות שיש קושי. ואם אין שום אפשרות לאזן את עצמי, חשוב לשקם את עצמי אחרי שהאירוע עבר. נכון שבמקום עבודה או באוטובוס קורים דברים שהרבה פעמים אי אפשר להמנע מהם. אבל, אם ביום לפני זה ישנתי מספיק טוב, עשיתי דברים נעימים (אפילו משהו אחד נחמד) ולא העמסתי על עצמי יותר מדי, אולי היום תהיה לי יותר אנרגיה להתמודד עם הקשיים. כמובן, אני מביאה דוגמא מפושטת מדי לצורך הדגמת הרעיון.
 
למעלה