אם לא עכשיו אז אימתי
אני חייב לחפור עכשיו אחרת יהיה לי עוד פרק ללא חפירה ואנחנו ממש ברגעי גסיסה כך שחבל. יש לי יומיים מטורפים של פגישות טונות שיעורים ובייביסיטר על 4 ילדים ל24 שעות כשההורים שלהם נוסעים לעשות דברים לא יפים באיזה צימר לרגל יום הנישואים שלהם. שה' יעזור לי אני כבר רוצה להיות ביום חמישי בערב כשרשימת המטלות שלי מצומצמת באופן ניכר! ! ! עכשיו בנוגע לפרק: מה לעשות נהנתי. תהרגו אותי אבל נהנתי. לא יודע והמוח שלי לא במצב אנליטי כל כך כדי להבין מה התקדם פה שפחות הייתי עסוק בחסרונות של הסדרה וזה בהחלט משהו שצריך לתת עליו את הדעת אבל תכלס אני שמח שהיה פרק כזה. כמובן שלא הכל יצירת מופת דברים לא באמת מטופלים בצורה עמוקה והערך העליון בסופו של דבר הוא הקאמפיות שזה באמת תענוג אבל עדיין לא מופת. אז נתחיל:
סוליס-מקלאסקי-בנדר היה דיי נחמד.מאוד נהניתי מהשידוך המאוד מוזר ומפתיע בין רוי לגבי ואת העובדה שהוא נותן לה עכשיו בדיוק את מה שהיא צריכה. בעיקרון גבי צריכה פשוט להעסיק אותו אצלה במקום להחזיק בו ככה בצורה לא מוסרית. מאוד לא אהבתי את מה שהיא עשתה במיוחד אחרי המפגש שלה עם קרן שבאה להביא לו עוגה. הייתה כאן אנוכיות גבית ממש לא נחמדה ואני מקוהו שהיא תתאפס. אבל היו המון רגעים אנושיים ופאנצ'ים חביבים כמו רוי שאומר שחואניטה טובה עם הגרזן וגבי דואגת שהעוגה תעלם ובנותיה מרגישות שהן מקבלות אוצר. (והייתי כותב שהיא מוסיפה חטא על פשע בזה שלא רק שהיא מעלימה מרוי אלא היא גם עושה צעד לא חינוכי עם הבנות שלה ומראה להן דוגמא של חוסר מוסריות וצביעות וגם פוגעת בבריאות שלהן) הקטע העצוב היה הסרטן החוזר של מקלאסקי שהיה ממש עצוב לראות. (בדיוק יש לי חבר שחזר לו הלימפומה וזה דיי נגע לליבי) היה נהדר לראות את קתרין ג'וסטן שוב ברגע דרמטי שלא ראינו אותה בו כבר שנים. היא לרוב הייתה קומית לאחרונה.
מייק-בן-רנה מייק כרגיל מין נאד חביב עם מבטא סקסי וכישורי משחק של בול עץ מימי מלחמת ההתגרות הצפונית כפי שאמרה האמא הטלוויזיונית שלו. בן בהחלט מסכן אבל לא ממש התחברתי אליו. ורנאיי --כפי שבן קורא לה- המסכנה מכניסה את עצמה לצרות צרורות של גבר ביש מזל. היא הייתה מאוד טובה ונראה לי שהיא הבינה מה גר לבן לעשות את מה שעשה. אני מקווה אבל שלא תסלח לו כל כך מהר. תכלס מפחדי לחשוב למה הטייגרית הזאת מכניסה את עצמה.
ברי ואורסון אז אורסון חזר עם הסוד הגדול של העונה. האמת היא שעלה לי בראש שאולי זה אורסון יכול להיות שכתבתי את זה אפילו. אבל לא הקדשתי לזה המון מחשבה כי חשבתי שקייל עזב את הסדרה לנצח. נראה שמארק צ'רי חזר לתוכנית המקורית מעונה 3 שאורסון הוא בעצם רשע מרושע (ולמרות שהתפדחה התוכנית בגלל ההריון של מרשה הוא החליט לתקן את זה ולתת לאורסון את הסטורי ליין) אורסון חזר אבל היוצרים כבר לא עושים מאיתנו צחוק הם מגלים לנו כבר עכשיו שאורסון הוא המניאק. והאמת שזה מתאים לנו כולנו כבר שונאים אותו והוא המאיס את עצמו כך שזה בהחלט נראה כאילו זה הולך לקראת סוף כזה. גילינו שהוא זה שעקב אחרי ברי וידע את הסוד ורצה לשים אותה בעמדה פגיעה. הוא כנראה גם דרס את צ'אק והאמת שהיינו צריכים לחשוב על זה כבר קודם, זה הרי לא פעם ראשונה שהוא עושה את זה, רק שעם מייק זה לא הצליח לו. הוא חוזר כסרטן שמנסה לגמור את היחסים בין ברי לבנות ולנכס את כולה לעצמו ובגלל שברי הייתה כל כך פגיעה ונבגדת נראה שיהיה קשה באמת לסדר את היחסים בין הבנות לבינה. התיאוריה שלי היא שהבנות בכלל -ולינט בפרט. זוכרים את החלום של לינט בפרק באנג המופתי והמיתולוגי? תיכנס לתמונה במיוחד אחרי שהיא הייתה ממש קרירה אליה העונה הזאת ודיי הנהיגה את הקואליציה נגדה- יעשו מעשה גבורה ויכנסו לאיזה קטע דרמה אקשן מותח ומרגש להציל את ברי ובכך יהיה סיום פואטי לכן שהם חברות טובות והן לא תיתנה למקרה מרי אליס להישנות שוב. זה נראה לי הסיום הפואטי שמארק צ'רי מתכנן כבר שנים מין קלווז'ר חזק ועוצמתי של חברות. אי מקווה שמה שזה לא יהיה שזה באמת ילך לו. לסדרה הזאת מגיע קלווז'ר נהדר!
מסכנה ברי איזה גברים מטורפים היא נמצאת כל פעם אנשים חוטפים אליה אובססיות ומתחרפנים ממנה. ג'ורג' וויליאמס, אורסון, הכומר מסוף עונה 4, צ'אק ושוב אורסון. היא איזה מין יצור לוהט ומלהיט רגשות שמוציא מגברים כל מיני דברים רעים.
סוזן וג'ולי היה דווקא מאוד נחמד. מאוד הבנתי את סוזן ואת הרגשות שלה היא הייתה אמא חונקת ומעצבנת אבל אונסלי שהבנתי מאיפה זה בא לה. היו לה רגעים קומיים ממש חביבים שלא ואיך היא מגלה את זהות אבי התינוק והמשפטים הקומייםש היא מעלה על פורטר בעקבות זה. הייתה לא גם סצינה דרמטית לא רעה בסוף עם ג'ולי שכעסה והזדהתי איתה מאוד שאמא שלה לקחה לה כבר את ההחלטה. וכמובן הכימייה הנהדרת עם פליסטי אבל על זה בקטע הבא.
ל י נ ט תענוג לראות את לינט דרמטית מצחיקה ונהדרת כמו פעם נואשת אבל בחן ובחסד והפעם זה בנוגע לדור השני שלה. נחמד לראות אותה עם זמן לעצמה בלי טום שממש לא חסר לי מנסה להיות חזקה וצועדת קדימה ואז מגיעים הילדים ובכלל מאוד אהבתי את הדינמיקה והאינטראקציה שלה ושל התאומים. זה התחיל בסצינה קומית ממש חמודה ומשעשעת ופליסיטי נעה בדייקנות מרשימה בקשת מופלאה של רגשות של חיבה וגעגועים כעס ותסכול עצבים והמון המון אהבה לילדים שלה, יש בה פלדה ויש בה חמאה ואהבתי לראות את שניהם בצורה משעשעת כזאת. הסצינות שלה עם סוזן היו נהדרות. נראה לי שזה בגלל שפליסטי היא באמת השחקנית מהקאסט שכולם מסתדרים איתה ואוהבים אותה. נזכרתי שהיה עוד משולש של ג'ולי לינט וסוזן כשג'ולי באה לספר דווקא ללינט על החשד שהיא בהריון... מישהו זוכר? גם אז הייתה כימייה מאוד טובה בין משולש הנשים הזה ודווקא מאוד אהבתי את קו העלילה הזה שמערב כאן שוב את שלושתן בנסיבות דומות וכאן כולן עם רגשות וקשרי דם לאותו עובר. היו כאן אמוציות נהדרות ודרמטיות אבל לא מדכאות. אהבתי איך שהסיפור התגלגל לו לאיטו ואיך שהוא הלך לסירוגין בין סוזן ללינט עד הפגישה המשעשעת שבה סוזן מנסה לספר ללינט שהן עומדות לחלוק נכד [שבעיניי זו אפשרות הזויה ומוזרה אבל גם נעימה ומרגשת] אהבתי את איך שלינט הגיבה והדו שיח שלה עם סוזן היה קצר אבל היו בו חילופי משפטים נהדרים ופליסטי הראתה לטרי שיעור במשחק (טוב זה סתם משפט לעדי שתראה את הפרק הזה קיבינימאט) ובסופו של דבר יצא שדווקא לינט תומכת בג'ולי בעוד שסוזן תומכת בפורטר שהיה דיי אירוני. הסצינה האחרונה של לינט עם פורטר הייתה מרגשת והוציאה מפליסיטי את הכי טוב שבה -והדבר שבסופו של דבר הביא לה אמי- אמהות. זו הייתה שיחה מרגשת על הורות ועל ההשפעה של ילדים וזה היה מאוד מרגש בגלל שזה היה אמא ובן שמדברים על ההורות של הבן והיו שם המון רגשות של אמא ושל סבתא. של אמא שמצד אחד אוהבת עד טירוף את ילדיה ומצד אחד מרגישה קצת גמורה בגללם ובדיוק הילד הזה הזה עומד להיות אבא ועומדת להיות לו ילדה שהיא האמא-הסבתא תצטרך לעזור בגידול. לראות את הבן שלה עושה את הדבר הכי מורכב ומדהים ומרגש ועצוב ומצחיק שקרה לה בחיים. ושל ילד שהטריף לאמא שלו את השכל ופתאום מגיע לו בהפתעה הקטע שהוא הורה ומוציא ממנו רגשות לא מוכרים והבנה והזדהות עם אמא שלו. הייתה כאן הזדהות מאוד מיוחדת של פורטר ולינט ברמה של חיבור שאף פעם לא היה להם לדעתי, ודווקא בנושא שזה בעצם מהות היחסים בינהם הורות והשפעותיה והשלכותיה. זה היה פשוט מרגש. אני התרגשתי מאוד מאוד מאוד מאוד! ! ! ! ! ואני לא מצליח אפילו להביע עד כמה זה נגע לליבי ואולי בגלל זה הסתבכתי כאן שעה שלימה בפסקה של רגשות של הדמויות בסצינה הזאת. בקיצור אהבתי. בבקשה שרק ימשך ככה ונראה עוד דברים כאלו נהדרים!
אמרתי שהוא אכן עולה עם מתקן אבל העצמאות שהראו בפרק נראתה מוגזמת לגמרי, זה נכון שהם יכולים לעשות הרבה דברים לבד וזה דבר מבורך אבל לא נראה לי שהם 100% עצמאים. איפה שאני מתגוררת יש מישו שיושב על כסא גלגלים בחור צעיר כפרה עליו ויש לידו כלב כל הזמן ,היום מביאים לנכים כלבים מאומנים כמו לעיורים מלמדים אותם לעשות כל מיני דברים במקום עזרה אנושית לא שאלתי אותו מה הוא עושה בשבילו אבל לפי האנטרקציה שמה נראה לי שהכלב יכול לעשות המון דברים. מה קורה למשל אם במסגרת המעקבים הליילים שלו של אורסון יהיה לו פנצר בגלגל או שהאוטו יחליק או יתנגש בעץ. ההתנהגות היא יותר מדי שאננית .
