מה אני חושב
אני זוכר שבתקופה השיר יצא ובמשך שנה מאז שהשיר נטחן ברדיו, הייתי כל הזמן צמא לשמוע את השיר. הוא היה לא רבב. אהבתי כל אספקט בשיר, הקול של B שהרקיע לשחקים, מחיאות הכפיים בפזמון, האווירה המלאכית [B קוראת לזה angelic], המסר המדהים שהועבר בהשיר, הברידג'/סי פארט (וואטבר) שחירפן אותי סופית והסוף הפתאומי שסיים את כל המאסטרפיס הזה. אחרי זה רכשתי את ההופעה האינטימית בלאס וגאס וגיליתי את הנפלאות הלייב. Halo היה לדעתי הביצוע הטוב ביותר בהופעה, 5 דקות של תענוג צרוף שלא רציתי שייגמר. היא נתנה לשיר טוויסט בקטע הזה (מ-1:50 עד 2:33) וגם לי להתאהב לשיר שוב פעם ובביונסה עוד יותר. [30 השניות האלה היו גם השעון המעורר שלי
] הוורלד טור הוכיח סופית שהשיר הזה גדול מהחיים, כשהוא קיבל צורה של שיר סוגר מופע, עם הרגשת "סיום" עצובה שפותחת דלת לדרך חדשה. ההמנוניות של השיר פשוט שבתה אותי, הגרנדיוזיות שהשיר הזה מביא לביונסה או להפך, שביונסה עשתה ממנו. לא יודע, פשוט נהנתי מהשיר כי הוא עשה לי טוב, הוא משחרר, מרגש, כנה ואמיתי. אך כמובן, עם כל חרישה באה ההימאסות וכיום Halo נמצא אצלי בראש רשימת הריהאב ליסט. אני אוהב אותו בלייב יותר מאשר בסטודיו (אני מודה, מחיאות הכפיים נשמעות לי כמו יריות בחנות חרסינה, צורם לי). אני עדיין חושב שהשיר אחד המוצלחים של B, אחד הפנומנאליים ותמיד יש לי פינה חמה בלב להילה של B. הקליפ -
ביזיון! שעמום פטאלי עם הרבה קלוזאפים, הרבה צבע קרם. הריקוד של ביונסה בסטודיו הוא הקטע היחיד שאני מסוגל לחבב בקליפ.