../images/Emo12.gif וואו, שיגעון, תענוג!
צריך באמת לחיות ולהרגיש את ההוויה הנייטווישית [?] כדי לכתוב כזה דבר. כשאתה שומע שיר שוב ושוב ושוב אתה קצת מאבד את הקשר הרגשי למילים ואיכשהו הצלחת להחזיר אותי פנימה למשמעות. סחתיין + משרוקית ובלון
1. נייטוויש חזקים בפתיחות. רבות הלהקות שיודעות לפתוח שירים- מעטות הלהקות שיודעות לעמוד בציפיה ללא דופי גם בשיר עצמו. אז באיזשהו מקום זה מה שאני הכי אוהב בנייטוויש בכלל- יודעים לפתוח בצורה מזמינה ומסקרנת וגם לעמוד בציפיות שהם יצרו אצל המאזין ב-100% ויותר [Beauty of the beast זו הדוגמא הראשונה שעולה לי כרגע בשליפה..] 2. לקראת סוף השיר מגיע פתאום קטע שקט- come cover me with you, come cover, come cover me now או משהו כזה- כאן התמימות שבתחינה שהזכרת מקבלת חיזוק רציני בעיניי. 3. אוקיי, מאחורי זה עומד סיפור שלם. אלה לא המילים שהצליחו לגעת בי מעל ומעבר אלא יותר מה שהשיר הזה מסמל בשבילי. השיר הזה הוא למעשה הפעם הראשונה שנחשפתי לנייטוויש. מיותר לציין שנכבשתי מיידית. עד אותו ערב הייתי ילדון פוחז וחסר הבנה במוזיקה ומהחיים שלו בכלל. רגע, בעצם זה לא השתנה..לא חשוב. לא הנקודה. שמעתי מוזיקת זבל טיפוסית ובקושי השתכנעתי להקשיב לתוכנית מטאל ברדיו המקומי. זה היה ערב קר להחריד בינואר 2002 ועברה תוכנית שלמה שבה טוחנים בלאק זוועתי שרק שיכנע אותי שמטאל זה רק לאוכלי חתולים ואנסי בתולות. ואז הגיע השיר הזה שכ"כ התאים לאווירה בחוץ ולמה שחיפשתי במוזיקה עד אותו רגע ולא ידעתי בכלל. התאהבות בשמיעה ראשונה. והשאר היסטוריה. [כן, עכשיו זה הקטע של ה"אווווו"
] 4. מה יש להגיד? באופן כללי טאריה זה נייטוויש ונייטוויש זה טאריה. יהיה להם קשה מאוד בלעדיה. 5. ראו סעיף 4. 6. לתקופה מטורפת וחסרת דאגות
7. בלי קליפ! לא מת על הקליפים שלהם. הספיק לי לראות אותה שוכבת בתוך אמבטיה באמצע שדה. שיתעסקו במוזיקה. 8. עד איזה מספר אתם יודעים לספור..? 9. כלום. שלמות. 10. מה שבא ברוך הבא.