תחילת החפיפה בין הכדורים

[מישהי שאיכפת לה]

../images/Emo10.gifתחילת החפיפה בין הכדורים../images/Emo13.gif

בס"ד חברים יקרים! אתמול התחלתי בחפיפה בין התרופה הישנה "דפלאפט 200", לתרופה החדשה "למוג'ין 100", ואני מודה שהיו לי פחדים וחששות כבדים, לקחתי את הכדורים בזה אחר זה, קודם את ה"למוג'ין 100", ולאחר מכן את ה"דפלאפט 200" בהתחלה הכל היה בסדר, עד שאחרי שעה התחלתי להרגיש לא טוב מבחינה נפשית ופיזית, אני משתפת אתכם בתהליך חברים יקרים מתוך רצון אמיתי שתדעו מה קורה איתי, ומתוך רצון לשתף ולשפוך את הלב בתקופה הלא פשוטה הזו, אבל אל תדאגו יותר מידי חבר'ה בעזרתכם אני אתחזק, ואהיה אותה ליאת שאתם מכירים, אוהבת אתכם מאוד ליאת.

 

[יעל ניסן]

ליאת

קחי בחשבון שחלק מההרגשה הלא טובה קשורה לחרדה שלך ולא לכדורים. נסי עד כמה שאפשר פחות להתעסק עם המעבר ולחיות את חייך הכי רגיל שאת יכולה. זה לא טוב להתעסק עם זה ככה! באמת שלא! את שמה את עצמך תחת זכוכית מגדלת ורואה צל הרים כהרים.

 

[מישהי שאיכפת לה]

יעל יקרה../images/Emo24.gif

בס"ד קודם כל, תודה על תגובתך. זה קצת קשה להתעסק עם כפי שאת מתארת מכיוון שיש לחצים מכל הכיוונים, ובגלל זה אני מרגישה שאני תחת זכוכית מגדלת, ליאת.

 

[יעל ניסן]

ובכל זאת...

אולי אפשר לנסות? קצת? כולנו עוברים תקופות בהן אנו נמצאים בלחצים ותחת זכוכית מגדלת - בדיוק בתקופות כאלו יש לעשות משהו אקטיבי כדי לא להיות כל הזמן בפוקוס על הסברים המלחיצים. אם את נמצאת בתהליך שאמור לאזן אותך ועצם ההתעסקות עם התהליך מוציא אותך מאיזון - מה הרווחת?

 

[מישהי שאיכפת לה]

יעל יקרה

בס"ד אנסה ומקווה שאצליח, תודה לך, ליאת.

 

[חייםלוי]

אני מקווה שאת קוראת את השרשור

על החלפת תרופות בפורום אפילפסיה ואני מקווה שג תכתבי שם

 

[melancholy man]

הי ליאת ../images/Emo24.gif

המעבר הזה בין כדורים הוא מפחיד, מניסיוני אולי אחד הדברים הכי מפחידים בעולם (חוץ מלהתעורר אחרי התקף), עברתי את זה כמה פעמיים, והיום כשאני כבר 10 שנים בלי התקפים (הייתי צריך לחשוב על זה כמה דקות ואני עדיין לא מצליח לזכור את ההתקף האחרון, איזה כיף

). מה שאני רוצה להגיד הוא שעוברים את זה, אישית, הייתה תקופה שכל פעם שהיו מחליפים כדור, הייתי קורא את החוברת ומקבל את תופעות הלוואי בדיוק בצורה ובסדר שהם כתובים בחוברת, אבל מתגברים, מוצאים את התרופה הנכונה (והיום התרופות הרבה יותר טובות והרבה פחות מפחידות מאלו שנתנו לי) ועוברים לחיות חיים רגילים. הרי אי אפשר לצפות את ההתקפים ואי אפשר לדעת שהכדורים עובדים עד שהם עובדים וגם את זה מגלים בדיעבד והתקופה שבה עוברים בין כדורים ומפסיקים בהדרגה אחד ועוברים לשני היא תקופה מלחיצה ויש תחושה שכל מה שאת עושה וכל מה שקורה לגוף נבחן באלף מיקרוסקופים וזה מאוד מלחיץ, אבל כמו שאמרה יעל למעלה, אסור לתת לזה להשתלת עליך, תחיי את החיים (כן בכוח) ותנסי להתמודד עם החרדה ותשומת הלב הלא רצוייה ולאט לאט זה יעבור ותתרגלי. תרגישי טוב

 

[melancholy man]

שלחתי לך גם מסר.

 

[חייםלוי]

שלום וחג שמח אתה גם מוזמן לפורום

אפילפסיה. דווקא משום שאתה מאוזן ויודע מה זה להיות חולה ולהיות מאוזן זה חשוב שתשתתף בפורום. אנשים מתעודדים מזה שהם פוגשים, ולו וירטואלית, אנשים אחרים שהבריאו ומתפקדים רגיל.

 

[melancholy man]

נכנסתי לפורום במהלך החג

אתה יודע חיים, קראתי פעם מזמן, כשזה היה רלוונטי על אחוז גבוהה של אפליפטיים, שסובלים מהפרעת חרדה (סוג של פוסט טראומה), אומנם גם על זה התגברתי, אבל עדיין עשה לי לא טוב לקרוא את התיאורים, אפילו שהיה לי הרבה מה להגיד, אולי כשארגיש חזק יותר. בכל מקרה, אתם עושים עבודה מדהימה, אין לי אלא להצטער על זה שלא היו פורומים כאלה לפני 10-15 שנה, אני ממש מקווה שיהיה לי את הכוח להכנס ולכתוב, כי באמת אחד הדברים הכי חשובים זה תיקווה שאפשר להיות מאוזן ולחיות חיים רגילים.

 

[qt1]

ליאת יקרה, אני מצרפת קישור../images/Emo141.gif

שאלתי בו את חברי הפורום על שינוי תרופתי שהם עברו וכתבתי על בחורה חמודה שעוברת שינוי תרופתי

את לא חייבת לכתוב בפורום, אם תבחרי לכתוב , את יכולה לשנות את הכינוי שלך אם לא נוח לך לכתוב בשלך , מה שנוח לך יתקבל בחיבוק מה שכן, למדתי לא מעט מהשרשור הזה וגם כאן, melancholy man היקר , ראשית נעים מאוד להכיר

ושנית, מה שכתבת על הפרעת חרדה לא היה ידוע לי, בפורום לא כתבנו על זה למיטב ידיעתי עד עתה וחבל שכך. דווקא ההיבט הזה של האפילפסיה כל-כך חשוב ולא נגענו בו. בברכת סופשבוע נעים דינה

 

[melancholy man]

הי qt

העניין של החרדה הוא בעייתי, ראשית משום שהניורולוגים המטפלים באפילפסיה מנסים ובצדק להתרחק מהדימוי הפסיכיאטרי שהיה למחלה בעבר (ובצדק) ולכן יש נטייה להגיד למטופלים שמדובר בחששות סבירים או בדיכאון מתקבל על הדעת לאור הניסבות. מן הסתם גם היום, מרבית המטופלים אינם ששים להוסיף הפרעות פסיכיאטריות על כל המשתמע מכך למחלה שגם כך היא קשה להבנה לסביבתם וזה במידה והם מצליחים להבין שמה שיש להם זה חרדה. מסיבה זו אגב, לדעתי לפחות הרבה צדדים פסיכולוגיים של האפילפסיה לא זוכים לתשומת לב ראויה. מעבר לזה, אפילפסיה אצל חולים לא מאוזנים (וגם אצל מאוזנים) מספקת אין ספור סיבות לחששות מוצדקים בהחלט, בעוד חרדה היא מצב של "פחד" לא רציונאלי בין כתוצאה מפוסט טראומה ובין כתוצאה משלל סיבות אחרות אבל בכל מקרה לא בגלל דבר הקיים במציאות, כך שההגדרה של חרדה לא תמיד תופסת (למרות שמעבר להגדרה הסימפטומים והטיפול זהים). אני כנראה אכתוב אצלכם משהו בניק אחר בקרוב, ושוב כל הכבוד על מה שאתם עושים

 

[חייםלוי]

אתה תמיד מוזמן לכתוב אצלנו בכל ניק

שיהיה

אני חולק על האספקט הפסיכיאטרי של המחלה. מספיק שאנשים נלחצים מזה שהם חולים ושהתקף יכול לבוא באופן בלתי צפוי. (למי שלא מאוזן) מי שמאוזן הוא בריא לחלוטין חוץ מהתרופות שהוא לוקח.

 

[melancholy man]

לא הסברתי את עצמי כראוי

ראשית אתה צודק, מי שמאוזן בריא בכל מובן שהוא (מלבד התרופות). מרבית הפסיכאטרים טוענים ובמידה רבה של צדק, שיש להפרעת חרדה והפרעת דיכאון מרכיב גנטי, כלומר, אדם נולד עם נטייה לחרדה או דיכאון כאשר המציאות של חייו תקבע אם ילקה בהפרעה או לא, מציאות חייהם של חולה אפליפסיה בתקופה בה הוא לא מאוזן, מספקת אין ספור "סיבות" למי שיש לו את הנטיה המולדת הזו לפתח הפרעת חרדה (או דיכאון). מי שאין לו את הנטייה הזו, מן הסתם ירגיש תחושות של חשש ופחד שהן נשלטות וסבירות אבל מי שלא, זה לא בילתי סביר שיפתח הפרעת חרדה. בכל מקרה לא טענתי שיש לאפילפסיה לכשעצה אספקט פסיכאטרי רק שהפרעות נפשיות שקשורות לעצם ההתקפים עצמם הרבה פעמים לא זוכים לטיפול כתוצאה מהסטיגמה של טיפול פסיכאטרי.

 

[חייםלוי]

../images/Emo140.gif

 

[qt1]

../images/Emo142.gif...

נתקלתי במהלך הניהול בתופעות של חרדה.עדיין... חבל לי שאין לנו מאמרים בנושא, חשוב שיהיו, אני מאוד מודה לך על שהעלית את הנושא ועל כל הדברים החשובים שכתבת. כמובן שאני מזמינה אותך אל פורום אפילפסיה בכל ניק שתבחר ומתי שתרגיש שמתאים לך

להתראות

דינה

 

[חייםלוי]

העליתי מאמר בפורום אפילפסיה

על הקשר בין אפילפסיה וחרדה. אני מקווה שזה עוזר.

 

[qt1]

אתה נהדר חיים../images/Emo24.gif

אני לא יודעת איך אתה לא מתעייף...כל-כך קיוויתי שיתפתח דיון אבל זה לא יקרה. אנחנו בפורום אפילפסיה-תמיכה, 2004 ולמרות שהייתי על סף התחננות להיות עדינים עם ליאת , היתה צריכה להיות רק כותבת אחת כדי לגרום לה לחשוש שהכדורים יגרמו לה לתופעות לוואי של מוזרות , היא התכתבה איתי באיסיקיו בהמשך לתגובתה של הכותבת ,עכשיו כועסים עלי, כי אני תמיד מגוננת ולא רק בפורום שלנו... ואין לי כוח להגיב. פורום תמיכה הוא פורום תמיכה, גם אני יכולתי לתאר לליאת תופעות לוואי, ואני יודעת יודעת יודעת בוודאות ומהכרות אישית , שהילה לא תמימה! וזה עושה לי רע שאנשים כאלה מתחזים לנותני כתף... תודה על שאתה שם לצידי חבר

(גם אם אתה לא תמיד מסכים איתי)

 

[יעל ניסן]

מסכימה עם QT

פורום תמיכה צריך לתמוך. נקודה. אם אנשים ירגישו שלא נעים להגיע לשם, שלא מקבלים אותם כמות שהם, שזה מרגיש 'לא בטוח' לדבר שם גם על שטויות - הפורום לא יעבוד. נקודה שנייה שרציתי להעלות קשורה לקשר בין הנוירולוגים לפסיכיאטרים... שתכלס מטפלים באותו איבר בגוף. המוח הוא מוח. אותן תרופות נוירולפטיות משמשות את הרופאים משתי הדיסציפלינות, והם מתמודדים בגדול עם אותו גוף ידע. כל מחלה או טראומה למוח באה לידי ביטוי גם ברגש כי מרכזי הרגש גם הם נמצאים במוח ולא "בנפש" - שעוד לא גיליתי היכן היא מסתתרת. חרדה יכולה להיות תגובתית למצבי חיים (כי ככה המוח יודע להגיב למצבים המאיימים על הבריאות/שלמות שלנו), או תגובתית לגירוי המערכת הלימבית ( ובאופן יותר ספציפי, האמיגדלה) במוח. במצבי חיים של התמודדות עם טראומה או מחלה - אין לדעת אם מדובר בביצה או בתרנגולת. זו גם לא השאלה. השאלה היא איך מתמודדים תכלס עם החרדה ולא 'האם אני חרד כי אני חרד לחיי / כי יש לזה מרכיב גנטי / או כי יש פעילות חשמלית דווקא באותו אזור במוח המתעורר במצבי חרדה'.

 

[melancholy man]

../images/Emo45.gif

להכל כמובן אבל במיוחד למשפט האחרון.