../images/Emo51.gif על המאמר יעל...../images/Emo142.gif
חבל שאני לא אוכל לתרגם אותו,גם כשאני משתמשת בתוכנת תרגום , התרגום שלי יוצא די חלש, אני מאלה שיודעים לקרוא ולדבר אנגלית אבל לא יודעים לתרגם- לצערי. בימים האחרונים דווקא חשבתי על הקשר שבין מחלה, לחרדה, כל מחלה שגורמת לאדם בריא לאבד ביום בהיר הכרה ולדעת שזה יכול לקרות לו שוב ללא התראה לעיתים... נראה לי לא משנה מהו גילנו,רשת התמיכה שלנו, היא היא שתקבע את ההתנהגות שלנו בהווה ובעתיד בנוסף לחרדה הקיומית המתבקשת ,ולדעתי היא מתבקשת. לא לכולנו היתה או יש רשת תמיכה כשנופל עלינו ביום בהיר/גשום, מצב בריאותי של תלות בזולת/בתרופות, לכן קבוצות התמיכה כל-כך חשובות בכל העמותות הקיימות וגם הטיפולים הנפשיים, שוב, בפורום אפילפסיה אין ממש דגש, הכל יכל להיות פשוט יותר, אבל עדיין,טיפול נפשי ... יקח זמן... ושוב, תודה יעל
