../images/Emo10.gif
לא קיבלתי את המשרה. משרת המחקר לשלוש שנים, במכון מצויין, שמשלבת חפירות בארץ ועיבוד ממצאים שם. המשרה שהדרישות שלה חפפו יפה כל כך את ה CV שלי. כמעט הגעתי - אבל לפני כמה ימים הודיעו לי שלא. נשארו שניים שמהם יבחרו. המשרה שיכלה להוציא אותי מה'יום שאחרי הגשת הדוקטורט' ומהמציאות הלא מעודדת של חיפוש פוסט, עבודה כמורה מן החוץ וכו'. המשרה שהגשתי מועמדות אליה בלי להאמין שבכלל ישקלו אותי ברצינות, אבל כשעברתי עוד ועוד שלבים, התחלתי להבין שזה יכול לקרות. התחלתי גם ממש לרצות שזה יקרה. ועכשיו לחצי המלא של הכוס- יש מגוון יתרונות אישיים לדחיה הזו: לא יהיה לי קר בחורפים הקרובים. לא נצטרך לעבור לגור רחוק מהמשפחה והחברים. בעלי לא יעזוב את העבודה שלו, שהוא אוהב. נוגי תישאר בפעוטון שבו טוב לה. לא צריך לארוז. לא צריך לנסוע. בטוח שיש גם יתרונות אקדמיים, נכון? 1. עכשיו אין לחץ לגמור את הדוקטורט בקיץ הזה. אני יכולה לבקש הארכה ולסיים בנחת וביסודיות. 2. אלך במסלול הרגיל. קודם להגיש את התזה, אחר כך לעשות פוסט ורק אחר כך לחפש משרה. זה היה קצת מוקדם לגשת למשרה לפני סוף הדר'. 3. יחסית לארבעים (מידע לא רשמי) המועמדים, הגעתי רחוק מאוד (לשלישיה). עכשיו יש לי מושג על איפה שאני עומדת ביחס לעמיתים שלי, לפחות לפי דעתה של ועדת החיפוש הזו. 4. בתוך המחלקה אני יודעת מי מהפרופ' המליץ עלי, מי טרח וברר עבורי פרטים בצמתים משמעותיים של התהליך, מי הלך ודיבר אישית עם עמיתים משם ושיבח אותי. אני גם יודעת מי לא טרח אפילו להעמיד פנים שהוא בעדי. חשוב שאדע על מי אני יכולה לסמוך שיעזור לי בחיפוש פוסט ולמי פחות כדאי לפנות. 5. בתוך הביצה הקטנה מאוד של הפרהיסטוריונים אני יודעת מי עודד, תמך ועזר ומי ניצל כל הזדמנות לומר לי שבטח אכשל (וזורה מלח על הפצעים עכשיו). אלו העמיתים שאיתם אעבוד ובהם אתחרה בשנים הבאות. 6. התהליך חידד אצלי את ההבנה שאני צריכה ליזום, לחפש הזדמנויות ולהסתכל קדימה אל התקופה שאחרי שנות הדוקטורט על מלגותיהן הנעימות. 7. עכשיו האופציה של פוסט בחו"ל נראית יותר ברת השגה. 8. אני גם יודעת שאחד המכשולים שעומדים בפני נשים באקדמיה - השאלה מה יעשה הבעל בזמן הפוסט - לא עומד בפני. טוב, קצת נגמרו לי היתרונות. אני צריכה עזרה כדי להגיע לפחות לעשרה יתרונות במישור האקדמי.
לא קיבלתי את המשרה. משרת המחקר לשלוש שנים, במכון מצויין, שמשלבת חפירות בארץ ועיבוד ממצאים שם. המשרה שהדרישות שלה חפפו יפה כל כך את ה CV שלי. כמעט הגעתי - אבל לפני כמה ימים הודיעו לי שלא. נשארו שניים שמהם יבחרו. המשרה שיכלה להוציא אותי מה'יום שאחרי הגשת הדוקטורט' ומהמציאות הלא מעודדת של חיפוש פוסט, עבודה כמורה מן החוץ וכו'. המשרה שהגשתי מועמדות אליה בלי להאמין שבכלל ישקלו אותי ברצינות, אבל כשעברתי עוד ועוד שלבים, התחלתי להבין שזה יכול לקרות. התחלתי גם ממש לרצות שזה יקרה. ועכשיו לחצי המלא של הכוס- יש מגוון יתרונות אישיים לדחיה הזו: לא יהיה לי קר בחורפים הקרובים. לא נצטרך לעבור לגור רחוק מהמשפחה והחברים. בעלי לא יעזוב את העבודה שלו, שהוא אוהב. נוגי תישאר בפעוטון שבו טוב לה. לא צריך לארוז. לא צריך לנסוע. בטוח שיש גם יתרונות אקדמיים, נכון? 1. עכשיו אין לחץ לגמור את הדוקטורט בקיץ הזה. אני יכולה לבקש הארכה ולסיים בנחת וביסודיות. 2. אלך במסלול הרגיל. קודם להגיש את התזה, אחר כך לעשות פוסט ורק אחר כך לחפש משרה. זה היה קצת מוקדם לגשת למשרה לפני סוף הדר'. 3. יחסית לארבעים (מידע לא רשמי) המועמדים, הגעתי רחוק מאוד (לשלישיה). עכשיו יש לי מושג על איפה שאני עומדת ביחס לעמיתים שלי, לפחות לפי דעתה של ועדת החיפוש הזו. 4. בתוך המחלקה אני יודעת מי מהפרופ' המליץ עלי, מי טרח וברר עבורי פרטים בצמתים משמעותיים של התהליך, מי הלך ודיבר אישית עם עמיתים משם ושיבח אותי. אני גם יודעת מי לא טרח אפילו להעמיד פנים שהוא בעדי. חשוב שאדע על מי אני יכולה לסמוך שיעזור לי בחיפוש פוסט ולמי פחות כדאי לפנות. 5. בתוך הביצה הקטנה מאוד של הפרהיסטוריונים אני יודעת מי עודד, תמך ועזר ומי ניצל כל הזדמנות לומר לי שבטח אכשל (וזורה מלח על הפצעים עכשיו). אלו העמיתים שאיתם אעבוד ובהם אתחרה בשנים הבאות. 6. התהליך חידד אצלי את ההבנה שאני צריכה ליזום, לחפש הזדמנויות ולהסתכל קדימה אל התקופה שאחרי שנות הדוקטורט על מלגותיהן הנעימות. 7. עכשיו האופציה של פוסט בחו"ל נראית יותר ברת השגה. 8. אני גם יודעת שאחד המכשולים שעומדים בפני נשים באקדמיה - השאלה מה יעשה הבעל בזמן הפוסט - לא עומד בפני. טוב, קצת נגמרו לי היתרונות. אני צריכה עזרה כדי להגיע לפחות לעשרה יתרונות במישור האקדמי.
