הזדהות....
יקירתי, אני רוצה להגיד שאני כל כך מזדהה, כשאני מסתכלת במראה ורואה את הגודל, כשאני רואה תמונות, של העבר, של ההווה, שלי... אבל בעצם אין מילים לתאר את הכאב הזה... רציתי להגיד שאני מרגישה את הכאב שלך, הוא כל כך מוכר לי, את לא לבד.. בחיי, את כל כך לא לבד. ועכשיו כמה מילים לגבי התפיסה שלרזים יותר קל בעולם שלנו. אני מניחה שזה הכי נוח לאנשים שסובלים משמנה, לפחות לי, כמישהי שסובלת מהשמנת יתר, לראות את זה ככה. כי יש מין פנטזיה כזו שאם אהיה רזה אז הכל ייפתר, הכל יהיה טוב, לא יכאב לי ולא יהיה לי עצוב והכל יהיה מושלם. אז ראשית, גם אני הרגשתי ככה המון זמן, ואולי גם עכשיו באיזשהוא מקום אני מרגישה ככה, אבל מבחינה הגיונית אני יודעת שזה לא מדויק בכלל... הרבה אנשים רזים סובלים מדיכאונות, ממחלות, מקשיים, מעצבות, ומבעיות שונות. נכון שהשמנה היא תוסף לכאב, ותוסף גדול וקשה, אבל היא התסמין. ההשמנה זה רק סימפטום. כמו שאני רואה את זה, יש סיבות להשמנה, וגם אם אני אהיה רזה מאוד אותם דברים שגרמו לי להיות שמנה לא ייעלמו סתם כך, כלומר זה שלא אהיה שמנה לא יפתור לי בהכרח את הכאב הנפשי. אלא אם אני יעבוד על זה. נקודה למחשבה. בכל אופן. וחיבוק גדול לך, הכי גדול שאני רק יכולה לשלוח.
תודה לאל שכואב לי הגרון . יש לי הזדמנות פז לא לאכול.
אני נשבעת שאני לא מצתלמת יותר בחיים
אוף אוכל כזה דבר מורכב זה לא אמור להיות ככה
הרי זה בסך הכל דלק מספק אנרגיה הלוואי שזה הכל מה שזה היה במקום זה , זה נהפך לאויב מספר 1.
