Just Shira XD
New member
../images/Emo100.gif../images/Emo63.gifChasing Lights-פרק 15../images/Emo63.gif../images/Emo100.gif
אני חייבת להזהיר אתכן לפני שאתן קוראות. יש סיכוי שהפרקים של היום יהיו קצת הזויים
שורות אחרונות: "זה נכון, אני באמת ילד מוזר.." דאגי מלמל בשקט, כאילו לעצמו, מחייך. הולי ודני שמעו אותו וצחקו. "תסלחו לי שנייה, אני חייבת לשירותים עוד מהבוקר" הולי חייכה בהתנצלות ועזבה את החדר. "שלא תיפלי לג'קוזי בטעות!" דני קרא אחריה אך היא כבר לא שמעה. השלושה האחרים הביטו בו בתמיהה. "מה? זה קרה לי פעם" דני משך בכתפיו. "עזבו שטויות עכשיו. אני צריך לבקש מכם משהו. זה קשור בהולי, וזה רציני" דאגי משך את תשומת הלב של חבורת ההיפראקטיביים אליו. הם השתתקו והיו מתוחים לשמוע מה בפיו של דאגי, שנראה רציני פתאום, מראה נדיר בהחלט אצלו. פרק 15 "כן בטח שהיא יכולה לעבוד פה" טום הנהן בחיוך לאחר הצעתו של דאגי. "באמת? תודה טומי!" דאגי קפץ עליו בחיבוק אוהב. "יש! מצרפים בחורה! כבר שנים שאני מתחנן לעשות את זה!" דני קרא בשמחה, קופץ באוויר. "דן, אנחנו לא מצרפים אותה ללהקה" הארי הניח יד על כתפו של דני וצחק. "הו, בטח, אני ידעתי את זה" דני שילב את זרועותיו והביט בשלושה מבולבל. הם התחילו לצחוק. "בקיצור דאג, אתה יכול להגיד להולי שיש לה מקום בחברה. היא תוכל לענות לטלפונים או דברים כאלה, ואני מבטיח לשלם לה כראוי" טום חייך. "תודה, אתם לא מבינים כמה זה חשוב לי, וגם להולי" דאגי חייך במתיקות. חיוכו מלא בשיניים קטנות, כמו שיני חלב. אבל הוא החליט עדיין לא לספר להולי. היא ביקשה שלא יהיו אפילו ידידים, ומכך הוא מבין שלא תשמח אם יתערב בחייה. הוא יחכה לרגע המתאים. ... חזרתי הביתה, קצת מאושרת, הרבה מפוחדת. לפני כמה דקות התקשרתי לאדם. אמרתי לו בקול רועד שאנחנו צריכים לדבר. הוא הבטיח להגיע עוד עשר דקות. מיד אחר כך דיברתי עם אדי, הוא התנצל שלא יכול לבוא להיות איתי אבל יש אירוע גדול במסעדה וחייבים אותו שם. הוא איחל בהצלחה ואמר שאם רק קורה משהו אני ארים טלפון והוא יבוא בריצה. ידעתי שאין טעם שאעשה זאת. מה? אדי יגן עלי מאדם? בדיחה טובה. התיישבתי על כיסא במטבח, מריצה לעצמי תסריטים אפשריים בראש. דפיקה בדלת קטעה את מחשבותיי. התרוממתי בכבדות וניגשתי לדלת. "מה אתם עושים כאן?" צחקתי כשראיתי את דאגי, דני, טום והארי, לבושים שחור, ומסכות גרב שחורות לראשיהם, עומדים בפתח דירתי. "באנו לשמור עליך" דני השיב קצרות ואז הביט לצדדים, כאילו בודק שאיש אינו מקשיב. הבנתי שדאגי סיפר להם, אבל לא היה לי אכפת עכשיו. חשבתי רק על אדם. "אתם לא ב-FBI אתם יודעים?" המשכתי לצחוק. המחזה המגוחך הזה קצת הרחיק ממחשבותיי את מה שעומד להתרחש בדירה בעוד מספר דקות. "אנחנו יודעים, אבל פשוט כל כך כיף להתלבש ככה!" דאגי קרא, חיוך מרוח על פניו. "תגידי תודה שזה לפחות שחור, טום רצה שנתלבש כמו חיילי ג'י איי ג'ו !" הארי גלגל את עיניו ובעט קלות בטום. "הם אף פעם לא מקשיבים לרעיונות שלי" טום שילב את זרועותיו. וואו! הם ילדותיים ברמות מטורפות! זה דיי מצחיק. "תודה חבר'ה, אני באמת מודה לכם, אבל לא משנה כמה שחור תלבשו, אדם עדיין יראה אתכם" הסברתי, חלחלה עברה בי כשאמרתי את שמו. "נתחבא בחדר המדרגות" דני הציע, בהחלט רעיון חכם. דני, טום והארי רצו להתחבא לוחשים לי בהצלחה. דאגי נשאר רק עוד שנייה. הוא נשק ללחיי, נשיקה ארוכה כזאת. עצמתי את עיני בחיוך. הוא חיבק אותי. יכולתי להישאר בזרועותיו לנצח. "בהצלחה, אנחנו כאן שומרים עליך. יהיה בסדר, את תראי. אין לך מה לדאוג" דאגי הביט עמוק אל תוך עיניי, הוא עודד אותי, ובאמת גרם לי להאמין שאם הוא שומר עלי, אם הם שומרים עלי.. יהיה בסדר. אני מקווה. דאגי קרץ לי ורץ להתחבא. גיחכתי. לפתע גם הארי הגיע, שוב, מביט בי בעיניים תכולות נוצצות. "כל דבר קטן שקורה, תני צרחה, אני אישית אבוא לפרק לו את הצורה" הוא חייך אלי, שוב את אותו חיוך כל כך מקסים שפעם הייתי נמסה בגללו. הפעם, לא הרגשתי כלום. רק מעין הרגשה חמימה כזאת, שנחמד שהוא דואג לי, שהם דואגים לי. "בהצלחה" הארי נשק ללחיי ואז הצטרף לשאר, בחדר המדרגות. סגרתי את הדלת אחריהם וחיכיתי לבואו של אדם. אני מרגישה כמו בסרט אימה ממש גרוע, אפילו יותר גרוע מזה שדאגי לקח אותי אליו. התיישבתי שוב על הכיסא במטבח, רגלי הקישה בעצבנות על הרצפה. הצלצול בפעמון גרם לי לזנק לעמידה. בהצלחה הולי, את יכולה לעשות את זה. "היי הוליאן בייבי, באתי ברגע שהתקשרת אלי ו.." אדם נכנס בסערה לסלון. שוב פעם הכינוי המעצבן הזה. הוא התקרב לנשק אותי. אני מתוך אינסטינקט הזזתי את ראשי. הוא נישק לי את הלחי, לא האיבר שקיווה לנשק. "מה יש?" הוא לפת את זרועי. זה כאב. "תעזוב אותי אדם" אמרתי בקור. עיניי היו עצומות, ניסיתי לא לחשוף את פחדיי. זה היה קשה, הוא ממש הכאיב לי. "אדם אתה מכאיב לי" סיננתי מבין שיניי. הוא הידק את אחיזתו ואז הביט במה שהוא עושה ומיד שחרר. "אני מצטער, אני לא יודע מה נכנס בי. אני מצטער הולי" אדם חיבק אותי אליו וליטף את ראשי. זהו, הוא ללא ספק מטורף. "בבקשה תסלחי לי, את סולחת נכון?" עתה הוא החזיק את פניי בכפות ידיו הגדולות והביט אל תוך עיניי. זה הרגע הולי, זה הרגע שלך לסיים עם זה. פרק 16 בהודעה הבאה
אני חייבת להזהיר אתכן לפני שאתן קוראות. יש סיכוי שהפרקים של היום יהיו קצת הזויים
