Just Shira XD
New member
../images/Emo100.gif../images/Emo63.gifChasing Lights-פרק 19../images/Emo63.gif../images/Emo100.gif
מקווה שהיה לכולן צום קל
השורות האחרונות: "כבר שחכת? היא עובדת איתנו מהיום" דאגי ענה לי בחיוך. יכולתי לראות עליו שהוא מאושר. יכולתי לדעת שהוא אוהב אותה, אני מכיר אותו יותר מדי טוב. "עובדת? הו כן, בטח, נכון" התעוררתי ממחשבותיי ונזכרתי. וואו. עובדת איתנו. לשכוח אותה? זה יהיה יותר קשה משחשבתי. מבטו של דאגי היה מרוחק. הסתכלתי למקום אליו הביט וחייכתי. "אתה יכול ללכת לשחק איתם במסכות" גלגלתי את עיניי. "יש!" דאגי קפץ בשמחה והצטרף לדני וטום. היי, מה קורה כאן? מתי נהייתי גם האבא שלהם? ממתי הם עושים שטויות וכיף ואני עומד כאן לבד? "חכו לי, אני רוצה את המסכה של הדוב!" קראתי והצטרפתי אליהם בריצה. פרק 19 חודש מאוחר יותר, הולי הייתה כבר שקועה עד מעל הראש בעבודה בחברה. היא לא חשבה שזה יהיה כל כך מעייף, אבל מי ידע שלהיות המזכירה בחברה של מקפליי זה בכלל לא קל? הכי גרוע, הוא שלא היה לה למי לפרוק את תסכולה. אד עזב את לונדון, הוא החליט שהוא רוצה להיות שחקן בהוליווד, כמה אופייני לו. ועכשיו היא לבד עם כל הבלגנים שלה, בלי ידיד גיי, בלי החבר הטוב, רק היא ומקפליי. אבל זה דווקא.. לא כל כך נורא.. "סופר רקורדס שלום" הולי ענתה לטלפון, בפעם השלושים באותו יום. "הו כן תודה, זה מה שהזמנו. עכשיו?! אין אפשרות לבוא לקחת את זה יותר מאוחר? בסדר, אני אבוא לקחת את זה.. להתראות" הולי נאנחה וטרקה את הטלפון, מעט מיואשת. "הכל בסדר הול'ס?" דני בדיוק יצא מחדר ההקלטות והתיישב על שולחנה של הולי, מביט בה מעט בדאגה, רואה שהיא תשושה לגמרי מעבודתה החדשה. "לא, לא הכל בסדר" הולי קברה את פניה בידיה. דני צחק ובאצבעותיו הרים אליו את מבטה. "רוצה לספר לדני מה קרה?" שאל בחיוך. "הזמנתי אוזניות, מיקרופונים ומגברים חדשים כמו שביקשתם. הרגע התקשרו מהחברה להגיד לי שההזמנה הגיעה אבל אני צריכה ללכת עכשיו לקחת את כל הדברים. הבעיה היא שאני לא יכולה ללכת עכשיו, אני מחכה לטלפונים מעוד אלפי מקומות ויש לי עוד המון עבודה!" הולי קראה, על סף התמוטטות. "הולי מותק, תשתי קצת תה, תירגעי. אני אלך לקחת את הדברים" דני הניח יד על כתפה של הולי והרגיע אותה, אין לו שום בעיה לעזור. זה עדיף על להיות סגור בחדר ההקלטות עם טום שעוד רגע עומד לחטוף התמוטטות עצבים כי האקורד המתאים פשוט לא יוצא לו. "באמת תעשה את זה בשבילי?" הולי אחזה בידו, חיוך לפתע הופיע על פניה. "ועוד הרבה יותר" דני צחק וקפץ בקלילות מהשולחן. "הנה הכתובת" הולי הגישה לדני פתק קטן עם הכתובת של החברה וחיבקה אותו. "אני אוהבת אותך!" "ואני אוהב אותך, אבל עכשיו תשתי קצת תה, את חיוורת" דני נשק ללחיה ויצא מבעד לדלת, היא נסגרה אחריו. חיוך היה על פניו של דני. כשאחותו גרה כל כך רחוק בבולטון, הולי ממש ממלאת את מקומה. הוא הרגיש כמו אחיה הגדול, וגם אהב אותה ודאג לה כמו אחד כזה. זה מילא אותו בהרגשה חמימה שכזאת, דבר שקצת חסר לו כשהוא גר רחוק ממשפחתו כאן בלונדון. רוח שורקת הפתיעה את דני כשיצא החוצה. הוא סגר את הרוכסן בסווטצ'רט הכחול שלבש ונכנס בזריזות לרכב ה-BMW שלו. דני התחיל לנסוע, משתעמם במהירות. ידיו החלו לתופף על ההגה, הוא הפעיל את הרדיו ושר יחד עם הזמר את מילות השיר. כשהשיר נגמר, דני הכניס את הדיסק של ספרינגסטין, דיסק שתמיד עשה לו טוב על הלב ושימח לו את היום. הנסיעה עברה מהר כש'הבוס' מתנגן ברקע ודני כמעט לא שם לב שהוא כבר במקום הנכון. יותר גרוע מזה, הוא כמעט ולא שם לב למונית שעצרה בדיוק לפניו. דני עצר בחריקת בלמים, עוד סנטימטר והוא היה נכנס במונית. "מה יש לך?! תאותת!" דני פתח את החלון וצעק לנהג המונית. הדלת נפתחה ודני חשב שעומד לצאת משם בחור מגודל שמתכוון להכניס לו אגרוף, אבל הייתה זו דווקא בחורה שיצאה מהמושב האחורי, והשאירה את דני משותק. היא הייתה גבוהה, שיערה חום, משקפיי שמש גדולות כיסו את עיניה. "וואו" פיו של דני היה פעור כשראה אותה, הולכת באלגנטיות על עקבים, פותחת את תא המטען כדי להוציא מזוודות. בלי לחשוב פעמיים דני יצא בזריזות מהרכב שלו והתקרב אל הגבוהה. "את צריכה עזרה עם זה?" שאל בשרמנטיות, מנסה לכבוש אותה בחיוכו. הגבוהה הביטה בו ואז הוציאה את שתי מזוודותיה מתא המטען, ללא עזרה קטנה מדני. "זה בסדר" חייכה וטרקה את הדלת. "אני מצטער שצעקתי, הנהג שלך כמעט וגרם לתאונה" דני צחק, קצת מבויש. "זה בסדר" אמרה שוב ואחזה בשתי מזוודותיה, עולה על המדרכה ומתחילה להתרחק משם. דני לא התכוון לתת לה לברוח בכזאת קלות. "אני דני דרך אגב" חייך אליה כשהשיג אותה בריצה. "ואלרי" היפיפייה השיבה ונעצרה במקומה, שולחת יד אל דני. הוא הביט בידה לרגע ואז לחץ אותה. "יש לך נימוסים טובים" ציין, מכניס את ידיו לכיסי מכנסיו. "ולך לא כל כך" ולארי צחקה, מהפנטת את דני בצחוקה. "סליחה?" דני השתעל כשהתעורר מחלומו בהקיץ. "אתה מנסה כל כך חזק לעשות רושם, להיראות ג'נטלמן, אבל לא תיקח את המזוודות שלי עד המלון?" היא חייכה, מרימה סוף סוף את משקפיי השמש מעל עיניה, חושפת עיני דבש גדולות, דיי דומות לשל הולי. "וואו, יש לך עיניים מדהימות! כמו של.." דני התחיל להגיד אבל עצר את עצמו. "לא חשוב" כחכח בגרונו והרים את שתי המזוודות. ואלרי הלכה לפניו, דיי מהר יחסית למישהי שהולכת על עקבים כל כך דקים. דני רק ניסה להדביק את הקצב, מוקסם ממנה. לבסוף הגיעו לכניסה של בית מלון קטן. דני הניח את המזוודות בכניסה ואז שפשף את ידיו הכואבות זו בזו. המזוודות האלו היו כבדות. "תודה על העזרה, דני" ואלרי התקרבה אליו מעט ונשקה ברפרוף על לחיו. הוא קפא במקומו, צמרמורת נעימה עברה בגבו. "מתי שרק תרצי" דני חייך אליה, עיניו התכולות נצצו. "מתי שרק ארצה? אני לא חושבת שאראה אותך שוב" ואלרי צחקה מעט. "אני דווקא קיוויתי שכן" הוא הוציא עט וחתיכת נייר מכיסו, רושם בזריזות את מספר הטלפון שלו. "תתקשרי אם את צריכה עזרה עם עוד דברים כבדים, או שסתם בא לך לדבר, לשתות משהו.." דני הגיש לה את הפתק המקומט. ואלרי הביטה בפתק כמה שניות ואז לקחה אותו מידו. "אני אשמור אותו" היא הכניסה את הפתק לתיקה. דני נתן בה מבט אחרון, סופג את יופייה העוצר נשימה בעיניו, מקווה לראות אותה שוב, אם רק תתקשר. ואז הוא הסתובב, והלך. לפתע הטלפון שלו צלצל. על הצג הופיע מספר לא מוכר. "הלו?" דני ענה. "כבר אתה הולך? אני צריכה שתיקח את המזוודות שלי עד לחדר" מעברו השני של הקו דני שמע את קולה המתוק של ואלרי. חיוך רחב התפרש על שפתיו. הוא הסתובב וראה אותה מנופפת לו. "ידעתי שתתקשרי" צחק כשהתקרב אליה. ללא מילה היא לקחה מזוודה אחת, דני לקח את השנייה. "שמתי לב שיש לך מבטא מעניין" הוא אמר כשנכנסו למעלית. "אוסטרלי. בדיוק הגעתי משם" ואלרי השיבה בחיוך. ... יצאתי מחדר המלון של ואלרי אחרי כמה שעות. בהתחלה הייתי אמור רק לסדר את המזוודות אבל בסוף נשארתי לדבר. ודיברנו הרבה. כל הזמן הזה, כשדיברנו, לא יכולתי לסלק מחשבה אחת מהראש. כמה היא מזכירה לי מישהי. הגוף הזה, הפנים האלו, הקול, השם שמצלצל מוכר.. אולי זה כי היא דומה להולי, בעיניים, במבטא. כן, זה בטח זה. פרק 20 בהודעה הבאה
מקווה שהיה לכולן צום קל
