Just Shira XD
New member
../images/Emo100.gif../images/Emo63.gifChasing Lights-פרק 35../images/Emo63.gif../images/Emo100.gif
אוקיי רק כדי שיהיה ברור לכולן: הפרק של היום לא מתקשר בשום צורה לסיום הפרק הקודם. זה פשוט, "כעבור כמה ימים" שכזה, כמו "סצנה" אחרת
השורות האחרונות: "היי כולם" הארי צחק. "הולי, רציתי לאחל לך יום הולדת שמח, ואת כל הטוב שבעולם, כי הוא מגיע לך. אני מקווה שאת נהנית מהיום המיוחד שלך" הוא בירך אותי, ברכה מקסימה. "תודה הארי, זה אומר המון בשבילי שהתקשרת, אני בהחלט נהנית!" הבטתי בחיוך על החברים שסביבי. "אני שמח לשמוע. תנצלי את היום הול'ס, אני חייב ללכת, אוהב אותך" הארי סיים בקצרה ואז ניתק. לא היה אכפת לי שזו הייתה שיחה קצרה. עכשיו יום ההולדת הזה היה מושלם, כי ירדה לי אבן ענקית מהלב. כי הארי התקשר! פרק 35 "מה עם זאת?" טום הצביע על גיטרה שהייתה תלויה על הקיר. הוא עמד באמצע חנות כלי הנגינה, מתלבט איזו גיטרה לקנות. היו לו כל כך הרבה גיטרות בבית, כל שלושה חודשים היה קונה חדשה. זאת הייתה האהבה שלו, מן צורך קיומי בשבילו. הוא אהב את הריח של הגיטרה החדשה, את המגע הראשוני על מיתריה, את הצליל שהשמיעה בפעם הראשונה שניגן עליה. זה היה קסום בעיניו. כל פעם שקנה גיטרה חדשה היה הולך לחנות אחרת, מתנסה בכולן. אבל זאת הפעם השלישית שהוא מגיע לאותה חנות, מהסיבה הפשוטה שכל פעם שהוא נמצא שם, גם היא. יושבת ליד הפסנתר שבפינת החדר, מנגנת רכות על קלידיו, צלילים יפים ונוגים, שנעמו לטום, הרגיעו אותו. הוא ראה אותה ולבו חדל מלפעום. היא הקסימה אותו. הצורה שבה ישבה, כה זקופה ובטוחה. שיער גלי גולש על כתפיה. את עיניה מעולם לא ראה. היא עצמה אותן בעת נגינתה, נתנה לצלילים לסחוף אותה. כשהיה בודק את הגיטרות הוא נהג להתיישב בכסא לידה, להעמיד פנים שהוא מכוון את הגיטרה, אך למעשה מקשיב לה, מסתכל עליה, והיא מעולם לא שמה לב. הוא לא סיפר עליה לאף אחד. היא הייתה מעין פנטזיה פרטית שלו, סוד שאהב לשמור לעצמו, שפחד לקלקל או להרוס. לא היה לו את האומץ לגשת אליה, היא הייתה נראית לו תמיד בלתי מושגת, טובה מדי בשבילו, כמו חלום רחוק. הוא לא מכיר אותה. מה אם לא תרצה אותו? או גרוע מזה, מה אם היא לא נחמדה כמו שחשב? לא יכול להיות. מישהי כל כך יפה, שמנגנת ככה, חייבת להיות מקסימה. "אני אלך לכוון אותה עכשיו" טום חייך אל המוכר שהעביר לו את הגיטרה אשר ביקש וניגש אל מושבו הקבוע, במרחק מטר וחצי מהפסנתר, עליו היא ישבה וניגנה כמו תמיד. הוא התיישב על הכיסא והניח את הגיטרה על ברכיו, מעביר עליה את אצבעותיו אך לא משמיע קול, לא מסתכל עליה אפילו, רק על זאת שמנגנת כה נפלא בפסנתר. הוא הוציא את המפרט מכיסו ושיחק בו באצבעותיו, מהופנט לנגינתה ויופייה של זו שישבה מולו. לפתע המפרט נפל על הרצפה והתגלגל מידו ליד רגלה של הפסנתרנית. "שיט" טום מלמל והביט במפרט הלבן בכעס. הפסנתרנית חדלה מנגינתה והביטה על הרצפה, על המפרט. היא הרימה אותו באצבעותיה הדקות. "מקפליי?" היא קראה את החרוט באותיות שחורות על המפרט. אחר הרימה את ראשה ומבטה נתקל בטום. לראשונה הוא ראה את עיניה. גדולות וירוקות, היפות ביותר שראה מימיו. "זה שייך לך?" היא הושיטה אל טום את המפרט. הוא היה נרגש, כמו ילד קטן, רק הנהן והתקרב מעט, לוקח את המפרט מידה, מרגיש את אצבעותיה לשנייה. "אתה מוכר לי" היא הביטה בו. טום השתעל. "אני מגיע לכאן לפעמים, לקנות גיטרות" הוא מלמל. "הו כן, ואתה תמיד מכוון אותן פה נכון? אני זוכרת" היא חייכה כנזכרת. "ראית אותי?" טום התפלא. תמיד היה נראה לו שהיא שקועה בנגינתה, לא רואה שום דבר סביבה. היא הנהנה. "שמעתי אותך מנגן, אתה ממש טוב". "אני מנגן טוב? את נפלאה!" חיוך עלה על שפתיו. היא צחקה מעט והסמיקה, טום הרגיש חמימות עוטפת אותו. "איזה צחוק יפה יש לה" הוא חשב לעצמו. "אני טום דרך אגב" טום הגיש לה את ידו. "קלייר" היא אמרה ולחצה אותה. שניהם נעמדו יחד, כאילו מתואמים. הם צחקו במבוכה, כמו ילדים קטנים המציעים חברות. "אז אתה אוהב את הסרט 'בחזרה לעתיד'?" קלייר שאלה לפתע. טום הביט בה מבולבל. "בגלל המפרט" היא הסבירה את עצמה. "הו" טום צחק והביט במפרט שבידו. אותו מפרט לבן שעליו חרוט 'מקפליי' בצורת הלוגו של הלהקה, מפרט המזל שלו. טום, דאגי, הארי ודני ביקשו שיכינו להם אותו במיוחד. קיימים רק ארבעה כאלה בעולם. הארי עונד אותו בתור שרשרת והשלושה האחרים משתמשים בו בהופעות. "בטח שאני אוהב, אבל זה לא בגלל זה" הוא הסביר בחיוך. "אני צוחקת, אני יודעת שאתה בלהקה בשם מקפליי" היא חייכה והסמיקה. "את.. את מכירה את..?" טום גמגם, הוא לא ציפה לזה. "מי לא מכיר אתכם באנגליה?" קלייר צחקה. "אבל אל תיבהל, אני לא מעריצה". "ולמה זה אם מותר לשאול?" טום התנהג כאילו הוא נעלב. משום מה, הוא הצליח להתנהג דיי בטבעיות לידה. חודשים שהוא צופה בה, מפנטז על שיחה קצרה איתה. תמיד בחלומותיו הוא לא הצליח להוציא מילה, רק השתנק בכל פעם שחייכה אליו. עכשיו, הוא מרגיש חופשי. מחסום הפחד נשבר, והיא גורמת לו להרגיש כל כך נוח. "לא יצא" היא חייכה. "אז אתה קונה אותה?" קלייר הצביעה על הגיטרה שטום אחז בידו. "לא יודע, עוד לא בדקתי איך היא מנגנת" טום משך בכתפיו והביט בגיטרה. האמת, היא לא נראית משהו כל כך. "אז מה עשית עד עכשיו?" היא לא הבינה. "הקשבתי לך" טום חייך, חושף את הגומה היחידה והחמודה שלו. "תודה" היא השפילה מבטה, מבוישת. "נהנית?" שאלה. "מאוד!" טום קרא. "היי.." הוא התקרב אליה. "רוצה אולי ללכת לשתות קפה פה ליד? לדבר קצת.." הציע בביישנות, מתקרב אליה עוד כמה צעדים. "אני אשמח" קלייר חייכה ולקחה את מעילה שהיה מונח על כיסא הפסנתר. "יופי" טום חייך כמנצח. הוא לא האמין שהפסנתרנית מדברת איתו, הולכת לשתות איתו קפה. החלום הופך למציאות, הפנטזיה מתעוררת לחיים. לראשונה מזה הרבה זמן, טום הרגיש שלא הוא המפורסם, אלא היא. פרק 36 בהודעה הבאה
אוקיי רק כדי שיהיה ברור לכולן: הפרק של היום לא מתקשר בשום צורה לסיום הפרק הקודם. זה פשוט, "כעבור כמה ימים" שכזה, כמו "סצנה" אחרת
