מנסים למצוא מנוח
נמרוד מבקש לפתור את התעלומה שאינה נותנת לו מנוח, והתעלומה שלו היא גם התעלומה שלנו - מה בדיוק קרה שם? הוא נתקף בזעם ודוחף את אישתו, וגם שורף את עצמו באמצעות המצת ברכב בנסיון לטפל בדבר הזה שכל כך מציק לו. אלו הם דברים (התפרצויות הזעם) שמאפיינים חלק מנפגעי הטראומה. נקודה נוספת שתפסה אותי בפרק הזה היה שהמשפחות מבקשות לקחת לעצמן מקום. יעל מבקשת למכור את הבית למרות שעמי (בתוכה) לא רוצה בכך. היא דורשת מקום גם לזכרונות ולחוויות ולסבל שהיה שלה. וכך גם טליה, שאינה מוותרת ודורשת לדעת מנמרוד היכן היה. "גם אני הייתי בשבי 17 שנים" היא אומרת לבנה. ואותו בן, חצב, אומר פעמיים שהיה רוצה שנמרוד ילך, שהם יחזרו להיות משפחה כמו פעם - גם הוא רוצה את החיים שלו. וגם יקי, אחיו של אורי, מזכיר לאביו - "יש לך שני בנים". במילים אחרות, 'גם אני פה, גם לי מגיע'. השבי והחזרה ממנו טרפו הרבה קלפים. חצב אומר, 'אני רוצה לחזור להיות כמו פעם'. ואביו, נמרד שחזר מהשבי אומר בהגיעו לכפר הערבי 'חזרתי הביתה'. כולם מבקשים להחזיר לעצמם משהו שהם מרגישים שאבד להם לנוכח המצב החדש (ובהקשר זה יש לזכור גם את נורית שהולכת לאיבוד בתוך המצב החדש).
